קבלת קהל

עם פתיחת האולמות וחזרת מופעי התרבות, משתפים האומנים ברגעי ההתרגשות בהופעות מול קהל אחרי שנה של שקט, מספרים על היצירתיות שגילו לנוכח קשיי הפרנסה ומדגישים כי החזרה לשגרת מופעים מלאה היא תהליך שנמצא עדיין רק בתחילתו

יוסף ארנפלד , כ"ו בניסן תשפ"א

קבלת קהל-ערוץ 7
ההצגה 'בוסתן ספרדי'
צילום: אור דנון

רגע לפני שירד מבמת ההצגה 'בוסתן ספרדי', עם סיומן של מחיאות הכפיים הסוערות אחרי כשנה שבה התיאטראות בישראל לא פעלו, השחקן טל מוסרי לא הצליח לעצור את הדמעות ושיתף את הקהל בהתרגשות: "הנה אנחנו שוב כאן, מאוד מתרגשים. איזו שנה עברנו כולנו. אתם ואנחנו. והנה שבנו לבמה ולקהל. כמה געגוע היה לנו וכמה אנחנו שמחים לראות את אולם רובינא בתל אביב מלא. שהחיינו והגיענו לרגע הזה", הוא אמר וזכה למחיאות כפיים סוערות עוד יותר.

שנה תמימה עברה על האומנים והשחקנים בלי קהל חי וכמעט בלי קהל בכלל. "זה געגוע עצום לבמה ולקהל", משתף טל מוסרי בשיחה עם 'בשבע'. "לא אשכח את הרגע שבו סגרו את שערי תיאטרון הבימה. הייתי עמוק באמצע שתי הצגות מצליחות שרצות – 'סימני דרך' על חייה ומשיריה של נעמי שמר ו'גבעת חלפון אינה עונה', ובחזרות על מחזה חדש נוסף - 'עוד חוזר הניגון' על חייו ומשיריו של נתן אלתרמן. פתאום ביום אחד הכול נדם. לא חשבתי שזה יהיה כל כך ארוך ושהגעגוע יהיה כל כך גדול, גם לבמה אבל בעיקר למפגש עם הקהל. זה מה שהיה מיוחד בהצגה השבוע".

הקהל סירב ללכת הביתה

על אף שנת ההפוגה שנכפתה עליו, מוסרי הצליח למצוא את הדרך לקהל, באופן מסוים. "הייתה לי תוכנית שהייתה קשורה לתיאטרון הבימה, שבה ראיינתי את טובי שחקני ארצנו שעברו בתיאטרון. במקביל השתתפתי השנה בפסטיגל, אבל גם זה היה בלי קהל, דרך המסך או זום. בהצגה שהייתה השבוע ראו שגם אנחנו היינו חסרים לקהל. חוויתי הרבה פעמים התרגשות גדולה על הבמה, אבל אני לא זוכר ערב כזה שבו הקהל שוב ושוב מסרב ללכת הביתה, עומד דקות ארוכות על הרגליים וכולם עם דמעות של התרגשות בעיניים. לא יכולתי לעצור גם את הדמעות שלי. האולם פשוט רעד. זה היה בלתי נתפס".

"השנה הזאת לימדה אותנו מה הדברים החשובים באמת: הבריאות, המשפחה, לעשות את הדברים שאתה אוהב וגם – לקחת את הדברים בפרופורציה. לא בטוח שהייתי מצליח לעשות תפקיד כל כך גדול בתיאטרון הלאומי של ישראל בפרק זמן קצר כל כך, תוך פחות מחודש", הוא אומר נחרצות. "יש בהצגה המון שירים בלדינו, היינו צריכים ללמוד שפה חדשה, אבל בזכות הקורונה עמדתי במשימה בגבורה בלי להילחץ. הקורונה לימדה אותי להגיד תודה על מה שיש".

גם שולי רנד היה בעיצומו של סיבוב הופעות למופע סיפור חייו 'תשליך', כאשר הקורונה עצרה הכול. "זה היה מופע מאוד משמעותי בשבילי. זה התחיל לבעור ואז הגיעה הקורונה וכיבתה הכול", הוא נזכר. עם חזרת עולם התרבות, הדבר הראשון שקידם הוא קביעת תאריכים להמשך מסע ההופעות שנגדע באיבו. "המופעים מאוד מתכתבים עם הקהל ומאוד משמח אותי לחזור לבמות. אני אחד שרגיל להופיע הרבה והמפגש עם הקהל היה לי חסר. השבוע ישב מולי קהל פוסט־טראומטי, אבל הרצון לחיים הוא מאוד חזק. החזרה למופע עם קהל הייתה מאוד מרגשת".

מאידך מגלה רנד כי זו הייתה דווקא תקופה די פורייה מבחינה אומנותית. "תקופה כזאת ששומטים את השטיח מתחת לרגליים שלך, אם היא לא מכניסה אותך לשיתוק זה כר פורה להמון דברים. משהו עוצמתי שקורה, שמתקיל אותך עם המציאות – מפגיש אותך עם עצמך ועם הרבה שאלות, זה הדלק של הכתיבה והיצירה. בדרך כלל היצירה היא עיבוד של תחושות וסיטואציות. קרו לי המון דברים בשנה האחרונה, איך אני מסוגל ליצור בתנאים כאלה, איך אני מסתדר, איך אני חווה את המציאות מבחינה אמונית, האם אני מקבל אותה או מחפש פתרונות בדרך הטבע. כך שיש המון חומר, אולי עוד תשמעו ממנו בשנים הבאות".

שנה של אמונה

המוזיקאי ואיש התקשורת ישי לפידות טעם גם הוא מנחת זרועה של הקורונה. עבודתו כזמר חתונות בארץ ומחוצה לה נעצרה כמעט כליל. במקביל להצטרפותו למחאת האומנים המתוקשרת שפעלה בתחילת הקורונה הוא לא המתין להיעלמות המגפה ובחר להמציא את עצמו מחדש. "מכיוון שאני לא יודע לשבת על הכיסא בשקט, עברתי יותר לתחום התקשורת. יש לי תוכנית יומית לילדים ונוער בערוץ הידברות, תוכנית פוליטית כל בוקר ברדיו קול ברמה, תוכנית אישית שבועית ותיקה שמשודרת ברדיו קול פליי ותוכנית אירוח מוזיקלית במוצאי שבת באותה תחנה. בשנה הזאת למדתי להוקיר ולהעריך את המקצוע שעבדתי בו במשך כל השנים. כל גופי התקשורת שאני עובד בהם ומרוויח יפה מאוד בסוף שווים לערך של שלוש או ארבע הופעות".

"השנה האחרונה הייתה שנה של אמונה", הוא חושף את הסוד שלו. "העבודה שלי ירדה ב־99 אחוזים, למעט חתונה אחת או שתיים, משאיות שמחה וכמה מופעי זום. זו שנה שנשארתי עם עצמי ובדקתי כמה אני חבר של עצמי, כמה אני מאמין בעצמי וכמה אני מאמין בקב"ה באמת. אם אני באמת מאמין בקב"ה, גם אם הייתי מופיע ב־30 חתונות בחודש או בהופעה אחת בחודש, בסופו של דבר ארוויח את מה שנגזר מלפניו בהשגחה הפרטית שלי. בסוף יצאנו מחוזקים מהשנה הזאת ואני מקווה שזה מאחורינו".

אומנם לוח ההזמנות של לפידות כבר התחיל להתמלא מחדש, אבל הוא מאמין שרק לקראת הקיץ השוק יתחיל לחזור לעצמו. "בחתונה שהשתתפתי בה השבוע הדבר הכי משמח היה להופיע בפני קהל חי, רוקד ונושם. ברוך ה' יש כבר הזמנות להופעות נוספות, אבל אלה עדיין לא הכמויות הרגילות של כל שנה. בגילי המופלג אני יודע להעריך את דרכיו של הקב"ה ולדבוק בעקשנות באמונתו. השנה הזאת לימדה אותנו הרבה דברים, ובעיקר שאם אומנים חושבים ש'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', הקב"ה מראה לנו שזה ממש לא הכיוון. אני בטוח שכל אחד התכנס בביתו הרבה יותר ממה שהיה יכול להרשות לעצמו בשנה רגילה".

לא רק האומנים והשחקנים התמודדו עם קשיים בשנה האחרונה, גם אנשי ההפקה שנמצאים מאחורי הקלעים עמדו בפני אתגרים גדולים לא פחות. "בהתחלה הייתי בהלם כמו כולם", נזכר המפיק יואל ברקוביץ', "אבל מהר מאוד הבנתי שחייבים להתעשת ואין כמו הקב"ה שפותח דלתות חדשות כשאתה חושב שהכול נסגר. הייתה תקופה מסוימת של הישרדות, אבל מהר מאוד עברנו לפלטפורמה של שידורים חיים. חזרנו ללקוחות שהפקנו להם בעבר הופעות והצענו להם אירועים משודרים. גם גופים שכבר נכנסו לתחום – הצענו להם שדרוג. כמה פרויקטים גדולים כאלה בשנה האחרונה נתנו את היכולת לצלוח אותה, ועכשיו אנחנו מקווים לחזור לשגרה".

ברקוביץ' מבקש להדגיש כי גם אחרי שעולם התרבות חזר לפעול באופן רשמי, לוקח זמן להניע את הגלגלים. "בדיוק דיברתי עם כמה אומנים גדולים. זה לא שפתאום הכול חוזר בבום. לאט לאט הם מתחילים לקבל טלפונים. ייקח עוד כמה חודשים במקרה הטוב עד שנתחיל לחזור למה שזה היה". נקודה נוספת היא שהמגבלה של התו הירוק למספר המשתתפים הופכת מופעים רבים לפחות משתלמים כלכלית. "האומנים שבאופן עצמאי פתחו קופות שרק נתנו להם שירותי הפקה, כמעט לא ירוויחו בתקופה הקרובה בגלל שכמות הקהל מוגבלת. בתקופת הביניים כולם ירוויחו פחות, אבל כך כל הענף יחזור להניע את עצמו, עד שנצלח את כל התקופה והכול ייפתח בצורה מלאה".

תרבות גם למי שנשאר בבית

מי שנדרשו ליצירתיות הגדולה ביותר הם מנהלי המחלקות לתרבות תורנית ברחבי הארץ. כך מספר שרון אלמליח, מנהל המחלקה לתרבות יהודית באשקלון, על חישוב מסלול מחדש בשנת הקורונה: "בהתחלה כולם היו בהלם. כל אירועי התרבות התבטלו והאולמות נסגרו, אבל בפסח כבר יזמנו משאיות שמחה שהסתובבו ברחבי העיר. מהר מאוד הבנו שאין עיר בלי תרבות. עשינו סוויץ' והתחלנו ליזום אירועים שאפשר לקיים במציאות הקורונה. עברנו לאירועים וירטואליים, הרצאות בזום ומופעי זמר בלייב ביוטיוב. במקביל חברנו לתחנות הרדיו החרדיות שייתנו מענה של שמע גם לציבור שאין לו אינטרנט".

"היה לנו חשוב לתת מענה תרבותי לכולם", מדגיש אלמליח, "לכן הוצאנו דיסק און קי עם עשרות אירועי תרבות מצולמים, עם הצגות, הופעות, הרצאות למבוגרים, מופעי סטנדאפ לנשים – בשביל כ־600 משפחות שיש להן מחשב בלי אינטרנט. במקביל, קנינו סל תרבות עם הרבה מופעים והצגות למשפחות עם אינטרנט".

כעת, עם פתיחת האולמות, אלמליח לא ממהר לוותר על היצירתיות של השנה האחרונה. "ההחלטה שקיבלנו בעיר אשקלון היא לקיים בכל זאת את האירועים באולמות מרגע שהתירו. במהלך חול המועד פסח האחרון קיימנו בהיכל התרבות בהתאם לתו הירוק שמונה אירועים שלא חסכנו בהם. בנוסף לכך, למרות שזה עלה לנו יותר – דאגנו שהאירועים יהיו מצולמים ומשודרים ביוטיוב, ובאירועים הגדולים יותר אף משודרים בתחנות הרדיו. אנחנו עדיין אוחזים במגבלות ומבינים שיש ציבור שנמצא בבית ומנוע מלהגיע בעצמו, לכן אפשרנו להם להמשיך ליהנות מהתרבות. המוטו שלנו הוא להמשיך בנשימת התרבות ולא לוותר על אף מגזר שיכול ליהנות. שאף אחד לא ירגיש שבתקופת הקורונה הוא הוזנח או נשאר מאחור".