"מפקד פלוגה הכריח חיילים צמחונים לאכול טונה". אני מנסה לדמיין את הסערה שהיתה יוצרת פקודה כזו ברשתות.
הפקודה המחייבת חיילים להשתתף בטקס הכולל שירת נשים היא אולי פקודה חוקית אבל היא מאד לא חכמה וגם לא כל כך מוסרית, ואני מאד מבין את מי שינסו להתחכם איתה.
נכון, ההחלטה של הצבא נתלית בפסיקה של הרב הצבאי הראשי שמותר להיות נוכח בהופעה כזו ולהסיח את הדעת מן השירה, ומדובר בפסיקה מקובלת ומבוססת (בכרך החדש של שו"ת אבוא ביתך הקלנו אבי מורי ואני אפילו קצת יותר). אבל זו טעות לחשוב שפסיקת הרבנות הצבאית רלוונטית לעניין.
בדיוק כמו שאחראי אגף המזון בצה"ל לא יחליט עבור חייל צמחוני שזה בסדר לאכול דגים; וכמו שאף אחד לא יעלה בדעתו להכריח חייל חרדי לאכול מהיתר המכירה.
הרבנות הצבאית יכולה וצריכה להכתיב את ההתנהלות של הצבא בהקשרים הלכתײַם, אבל אין משמעות מחייבת לפסקי-ההלכה שלה בנוגע לחייל הפרטי, הנאמן לרבותיו ולאורח החיים שבחר לעצמו.
כל עוד העמדה הנגדית, זו שנמנעת כליל משמיעה של שירת נשים, היא עמדה רווחת, לא איזה שיגעון של מישהו שמנסה לעשות דווקא, לא ראוי שצבא שמסוגל להכיל כל רגישות אחרת ידרוס דווקא את זו ההלכתית.