הלקח שכדאי ללמוד

שנאת היהודים אולי המירה את עצמה לשנאת מדינת היהודים אבל האיבה נותרה בעינה ופוטנציאל הרצח שלה קיים גם היום

מתן פלג , כ"ו בניסן תשפ"א

הלקח שכדאי ללמוד-ערוץ 7
מתן פלג
צילום: אור אלכסנברג

מלחמת העולם השנייה התרחשה בין 1939–1945. בשש שנות המלחמה מתו כ-65 מיליון אנשים. למרות עשרות מיליוני הטרגדיות הללו, שואת היהודים היא באופן מובהק האירוע האיום והנורא ביותר שהתרחש במלחמה.

הסיבה לכך טמונה בעובדה שמעולם לא התרחש רצח עם רחב היקף, מרוכז ומאומץ כל כך בהיסטוריה האנושית. שישה מיליון חפים מפשע- תינוקות, ילדים וילדות, נשים גברים וזקנים נרצחו רק בשל מוצאם.
במפעלי תעשייה להשמדת בני אדם, בגאיות הריגה המוניים, בשריפת קהילות כפריות באסמים, בהרעבה, בצעדות מוות ובשיטות נוספות- הושמדה אוכלוסייה לא חמושה שאפילו לא היה ניתן לראותה כאויב פעיל, או כגורם מאיים. כלום.

סיבה נוספת לייחודיות השואה נמצא ברוח ההתנדבות שגילו רבים כל כך באירופה לקחת חלק במסע ההשמדה. בספר "תליינים מרצון בשירות היטלר" נחשפים אין ספור מקרים בהם אלפי חיילים גרמנים שכלל לא השתייכו למפלגה הנאצית, לא שירתו בתפקידי לחימה, גם לא עברו שום הכשרה מיוחדת ויכלו בקלות להשתחרר למשימות אחרות, התעקשו לקחת חלק ברציחות ההמוניות. גם השתתפותן הפעילה של אוכלוסיות מקומיות בתפיסה, בגירוש ובהשמדה של יהודים אשר הכירו מן הכפר ומן העיר, יוצאת דופן בבוגדנותה.

שואת היהודים לא יכלה להתרחש אלמלא רובה של אירופה לקחה בה חלק. השואה היא ביטוי פיזי לאובססיה אירופאית אנטי יהודית קדומה. לא מדובר בתופעה חד פעמית שהייתה תלויה בשטיפת המוח של מערכת החינוך הנאצית. הכר היה פורה הרבה לפני כן.

כאן נכנסת השאלה האם השואה הביאה את שנאת ישראל האובססיבית לידי מיצוי מסוים ומאז היא בדעיכה. במאמר "זיכרון-השואה אינו מתפקד" של מרדכי הורוביץ הוא מזהיר בפני פוטנציאל הפוך- "בשואה מצא הרגש האנטישמי את פורקנו המושלם. מאז הוא חותר ללא הרף, לעיתים ביודעין ולעיתים לא ביודעין, אל פורקן מושלם וזה אשר נגלה לפניו בשואה."

אכן כשבוחנים רצף של הזדמנויות בהן להבת השואה יכלה בקלות שוב לדלוק, אירופה תמיד נקטה בצד האנטי ישראלי.

במלחמת העצמאות אירופה יכלה לסייע לפתור במהירות את בעיית הפליטים הערבים ובכך להסיר איום קיומי מצווארה של ישראל, מה שלא קרה. ביוני 1967 בשלהי “תקופת ההמתנה” בה כוחות מצריים סוגרים את מיצרי טיראן מתמרנים במרחבי סיני וצבאות ערב רחוקים כקרובים מתכוננים למלחמה נגד ישראל, צרפת הטילה במפתיע חרם נשק על ישראל (אמברגו) דבר שאילץ את המדינה הנצורה לצאת למתקפת מנע שלושה ימים אחר כך. במלחמת יום הכיפורים בזמן שישראל מנהלת את קרב חייה, מנעו מדינות אירופה נחיתת מטוסים אמריקאים בשטחן מפני שביקשו לספק לישראל תחמושת מצילה חיים.

אירופה מסמנת מוצרים ישראלים ולא שום מוצר של שום מדינה אחרת בעולם. היא מממנת ארגוני תעמולה ומשפט אנטי ישראליים באופן היוצא מגדר הרגיל בהשוואה לכל מדינה וסוגיה אחרת בעולם. ובכך גם מוקיעה את ישראל וגם מקדמת תעמולה קבועה נגדה באמצעות קבלני משנה.

הארגונים הערביים שאירופה מממנת, הם ברובם המוחלט ארגוני BDS, לחלקם קשרים הדוקים עם ארגוני טרור.

כך יוצא ששנאת היהודים אולי המירה את עצמה לשנאת מדינת היהודים אבל האיבה נותרה בעינה ופוטנציאל הרצח שלה קיים גם היום שכן מה מטרתן של עלילות דם אם לא אישוש רגשות טינה דמיוניים נגד יהודים, והכשרת התרת הרסן נגדם.

הפילוסוף היהודי-צרפתי אלן פינקלקראוט כתב על ההתאמה הפסיכולוגית שעברה "שנאת היהודים" לשנאת "מדינת היהודים" במאמרו המאלף "בשם האחר- הרהורים על האנטישמיות שבפתח":
"שוב אין מוקיעים היום את ייעודם הקוסמופוליטי של היהודים. ההפך הוא הנכון: מעלים אותו על נס ובלהט רווי צער טוענים נגדם שהם בוגדים בו... בשעה שהעולם הנאור ממיר את דתו בהמוניו לדת העל-לאומיות ולפולחן הנדודים ... (היהודים) נסוגו בעצם לשלב שבו היו שרויים האירופים לפני שהחרטה כרסמה באגו שלהם ואילצה אותם להעמיד את העקרונות האוניברסאליים מעל לריבוניות הטריטוריאליות...
חששנו כי השכחה תגבר בסופו של דבר, והנה אנו, ניצבים מול קדחת היזכרות-יתר המדללת את כדור הארץ, המשאירה על כנם, בעולם המופשט עד אין קץ, רק שני סוגים של אבטיפוס: הנאצי, והקורבן..."

כל כך דאגנו לאחר, עד שדמותו של האחר הצליחה למחוק את דמותו של האויב. הפלסטינים אינם עוד אויבי הישראלים, אלא האחר שלהם. מלחמה נגד אויבך היא אפשרות אנושית. מלחמה נגד האחר היא פשע נגד האנושות.

"לעולם לא עוד" היא אמירה שכדאי לומר עם חרב ביד, רצוי במדינה יהודית חזקה. זה הלקח היחיד שכדאי ללמוד מן ההשואה.

מתן פלג, יו"ר תנועת "אם תרצו"