יוסף רוסו: במקום להביא את עבאס תביאו את סער

הליכוד ועוד כמה חברים טובים מהימין עלולים לייצר הכשר לאחד המהלכים הכי מסוכנים לריבונות היהודית של מדינת ישראל.

יוסף רוסו , כ"ט בניסן תשפ"א

יוסף רוסו: במקום להביא את עבאס תביאו את סער-ערוץ 7
יוסף רוסו
צילום: אבישג שאר ישוב

לא עברה שנה מאז החסירה המדינה פעימה כשעלתה האפשרות שהשמאל יקים כאן ממשלה עם הערבים. מי שהצילו את כולנו מהטירוף הזה, שבו הממשלה של מדינת היהודים תקום רק אם תקבל אישור מגויים, היו יועז הנדל וצבי האוזר.

לפני שאנחנו רצים לנסות להכריע מהר את המערכה הנוכחית צריך להבין שהמשמעות היא שבעוד רגע, כשהשמאל יחזור לדילמה הזאת, כבר לא יהיה שם אף אחד שיהיה אפשר לדרוש ממנו לעצור את זה.

שוב השמאל מאיים והימין מבצע.

כל הפלפולים ייעלמו אחרי המעשה הזה, איש לא יתעסק בשורות הקטנות של נאום עבאס וינסה לדייק אם הפך את עורו או שזו אסטרטגיה ערמומית. הכותרת של המהלך תהיה אחת: לערבים יש לגיטימציה לשלוט במדינה היהודית. כל התירוצים – זו רק תמיכה מבחוץ, זה רק זמני – הכול ישקע. ברגע שזה יוצא לדרך אין איך לעצור את זה.

המוכנות הישראלית לתת לערבים ייצוג בכנסת מתבססת על שמיעוטים במדינה זקוקים לייצוג כדי שידאגו לצורכיהם, אבל ההסכם הבלתי כתוב בין הימין והשמאל גם יחד לבין הערבים, שהולך וננגס לנו מול העיניים, הוא שהם אינם חלק מהממשל ולא משתמשים בהם כדי להכריע מחנה אחד את אחיו.

הטיעון שגורם פתאום לכל המתנגדים מימין להיות פרגמטיים כביכול הוא שהחלופה גרועה יותר, כי מה שעומד מנגד כביכול הוא ממשלת שמאל מלא עם המשותפת. אז לא. ללא ההכשר של הימין, גם אם תקום ממשלת שמאל-ערבית, לא תהיה לממשלה הזאת לגיטימציה ציונית, והיא תתפרק מהר מכפי שאנחנו מדמיינים. אבל אחרי שניתן הכשר ימני תהיה לה גם תהיה לגיטימציה, וזו כבר בכייה לדורות.

לכן כשלוחצים על סמוטריץ', האחרון שעומד בינתיים על המשמר, שיכשיר את עבאס, בעצם בונים את ממשלת הערבים–שמאל הבאה. תכלס, כל מה שבנט צריך זה שסמוטריץ' ימצמץ ויכשיר אפילו בעקיפין הישענות על עבאס. משם נותר לו רק לפתוח ספר תהלים קטן ולהתפלל שנתניהו לא יצליח בשבועות שנותרו לו, ואז, כשייגמר לנתניהו המנדט, יקבל בנט הכשר מעולה ללכת על "מהלך שיציל את המדינה מקיפאון", מהלך שעד עכשיו היה מעיף אותו רשמית מהאפשרות להנהיג את המחנה הלאומי בבחירות הבאות.

אלא שעם הכשר זה יעבור חלק. חברים, אלו קולות ישירים מהנהגת ימינה – לשם פניהם.
במקום להשקיע אנרגיה בללחוץ על סמוטריץ' ובלהכשיר ערבים לשלוט במדינת ישראל צריך עכשיו להשקיע את כל המכבשים הציבוריים בפירוק החרם שהשמאל ארגן על הימין.

הרי המניפולציה של השמאל גאונית, לא פחות. השמאל ארגן חרם על שלטון הימין, והימין מצטרף אליו. לא ייאמן. סיפור הכיסוי מופלא: את החרם מוכרים לנו כחרם על נתניהו כי הוא מושחת. לא משנה כמה שחיתות גויסה כדי לתמרן את כל מערכת המשפט למען המטרה הזאת. ובאותה נשימה כשמחרימים כל שיתוף פעולה איתו ומכתירים כתרים לכל מי שיצטרף, מכנים אותו מפלג העם. רק השמאל יודע לעשות תמרונים והנדוסי תודעה כאלה לימין.

"אין לנו שום דבר נגד הימין", מיתממים בשמאל, "רק נגד נתניהו". רק את הראש שלו אנחנו רוצים. תנו לנו את נתניהו, וניתן לכם את השלטון. "תביאו מישהו אחר מהליכוד". ופתאום אנחנו שומעים את תמר זנדברג ממליכה את נפתלי בנט. לא ייאמן. ואנחנו קונים את המניפולציה הזאת. חברים, החרם אינו על נתניהו אלא על שלטון הימין. נכון, לא ימין חלומותינו, אבל ימין. ימין שהשמאל מנסה להפיל.

ובכן, את האנרגיה הציבורית צריך להשקיע כעת בשתי מטרות: לשנן שוב ושוב שיש כאן חרם מדהים שהשמאל מחרים את הימין ושכל מי שמצטרף אליו מהימין אינו הגואל שיאחד את העם אלא פשוט שבוי רופס שהשמאל הצליח לפתות, ובמקביל ליצור לגדעון סער סולמות ציבוריים להצטרף לממשלת נתניהו.
אם עוד ועוד אנשי ציבור יסבירו מדוע חמור ולא מוסרי למצביעי סער להכשיר כניסה של ערבים מלהבין שמה לעשות, עם שישה מנדטים אי אפשר לקיים את המטרה שהבטיח סער להחליף את נתניהו, גדעון סער יחזור הביתה. דמויות כמו דוד לחיאני צריכות לקבל שדר ציבורי שזו אחריות שלהן.

תמכתם בסער? אהלן וסהלן. זכותכם המלאה, עכשיו ודאו שהוא לא בורח רחוק מדי עם הכוח שהענקתם לו. לפני שאנחנו הולכים על פתרונות יצירתיים ומסוכנים כמו גיוס גויים כדי להכריע את השמאל, רצוי שנפעל להחזיר ימנים יהודים שהחרם של השמאל קצת בלבל את דעתם.

רוצים להחליף את נתניהו? אחלה. בואו נישאר בכללים שקבענו לנו כאן היהודים במדינת ישראל לפני 73 שנים.

יוסף רוסו הוא עורך העיתון "עולם קטן"