ראובן צדוק, מנכ"ל האגודה לתרבות הדיור
ראובן צדוק, מנכ"ל האגודה לתרבות הדיור צילום: עידן גרוס

כבר בגיל צעיר נדבק ראובן צדוק, מנכ"ל האגודה לתרבות הדיור, בחיידק העשייה החברתית־קהילתית. כמי שגדל בפתח תקווה, שכונת ילדותו הייתה מקום התרחשות מרכזי מאוד בחייו. מיד עם שחרורו מצה"ל בתפקיד מ"פ בגבעתי, לאחר תקופה של שירות קבע, הוא חזר לשכונת ילדותו ונרתם לפעילות חברתית לטובת חיזוק המקום והעצמתו. "גייסתי איתי חבר'ה צעירים והתחלנו בפעילות קהילתית בשכונה", הוא מספר. "כבר אז הנושא בער בי. היו לי חיילים מכל הסוגים שהגיעו מבתים ורקעים שונים, והרגשתי שהמפתח לשינוי טמון בהעצמת סביבת הגידול הטבעית של האנשים - בשכונות ובערים. הנושאים האלו קרובים לליבי, ובפעילותי כיום כמנכ"ל האגודה לתרבות הדיור אני מרגיש שאני מצליח להטמיע שינויים וערכים שחשובים לי", מסביר צדוק את המניע הבוער בו.

הערכים שעליהם מדבר צדוק באים לידי ביטוי בעיקר בפן החברתי שבו משקיעה האגודה שהוא עומד בראשה בשנים האחרונות: הדאגה ללכידות החברתית בבניין, שמירה על יחסי שכנות תקינים ואף מעבר לכך - שיתופי פעולה עם גופים קהילתיים הפועלים להיכרות וגיבוש בין דיירי הבניין המשותף ועוד.

דאגה לשכן החולה שנמצא בבידוד

"בעבר האגודה נתפסה כגוף אנמי שאומנם יש לו סל שירותים יעיל, כל אדם ידע לומר שהאגודה 'משפצת, מסיידת, מעניקה יעוץ משפטי ומקצועי' - אך בכך זה נגמר", מספר צדוק על השינוי המהותי שעברה האגודה. "בשנים האחרונות סל השירותים שלנו הלך והתעבה לחוברת של כ- 30 עמודים שהאגודה מספקת. זה נובע מהבנה שכדי שיהיה נעים במרחב הציבורי לא מספיקה אסתטיקה ותקינות המבנה, אלא גם אקלים חברתי, שיכול להיות משנה חיים. בתקופת הקורונה נוכחנו בכך ביתר שאת. בהיעדר מפגשים עם משפחה וחברים, השכנים שלנו הפכו להיות הכול עבורנו. ההדדיות והדאגה לשכן שחולה או נמצא בבידוד התגלתה בתפארתה. אני סבור שבשנים האחרונות לקחתי את האגודה למקום חדש שחורט על דגלו את דגל החברתיות, לצד השם המקצועי והאמין שכבר היה לאגודה".

האגודה לתרבות הדיור הוקמה ב־1964 על ידי ממשלת ישראל ומשרד הבינוי והשיכון, במטרה לטפח את איכות החיים והשמירה על הרכוש המשותף בבתים המשותפים. כיום יש לה כ־85 סניפים ברחבי הארץ וחברים בה כ־30,000 ועדי בתים המאגדים כחצי מיליון בתי אב. אלו נהנים מסל שירותים רחב ומגוון המתעדכן על ידי האגודה בהתאם למציאות המשתנה ולצורכי לקוחותיה.

ראובן צדוק מספר כי המציאות המשתנה שזימנה הקורונה כללה למרבה הצער לא רק סולידריות חברתית, אלא גם לא מעט סכסוכים בין שכנים. "כשאדם נמצא כל היום בבית, הוא פתאום שם לב להרבה דברים שלא העסיקו אותו או לא היה לו זמן לטפל בהם בשגרה השוטפת. זה הצריך מאיתנו לתת מענה משפטי גם בתקופות הסגר. הצבנו יועץ משפטי שנתן מענה לכל אותן סוגיות שעלו מהשטח. הנושאים היו מגוונים, אבל בהחלט זיהינו מגמה של עלייה בתלונות - פלישה לשטח המשותף, גרימת נזק לרכוש המשותף ועוד".

האגודה העניקה שירות לציבור במהלך הסגרים השונים?

"במהלך הסגרים כל סניפי האגודה לתרבות הדיור היו סגורים. מנהלי הסניפים הם עובדי הרשויות המקומיות, ועל כן הם נלקחו לתגבר פעילויות שיזמה הרשות המקומית בהקשר של הקורונה - סיוע במערך הבדיקות, העברת מצרכים ומזון לקשישים הנמצאים בבידוד ולא יכלו לצאת מהבית שלהם, סיוע למשפחות שחלו ועוד. מאחר שמנהלי הסניפים מכירים אישית תושבים רבים, ויש להם קשרי קהילה חזקים בשכונות, היה להם יתרון רב. ההיכרות והקשרים סייעו להם בשטח והיו מאוד יעילים. אני גאה במנהלי הסניפים שלקחו חלק בפעילות כה חשובה ומשמעותית. אולם ההשלכות של העניין היו שהפעילות של הסניף המקומי הופסקה וכל הפניות התרכזו למוקד הארצי, בעקבות האילוצים שנכפו עלינו. מסגר לסגר התייעלנו ולמדנו את המערכת מחדש".

ישיבת ועד הבית בזום

עוד מספר צדוק כי כחלק מהיצירתיות שזימנה הקורונה, התקיימו מפגשים לוועדי בתים בזום. "במהלך התקופה המאתגרת עלו סוגיות משפטיות שונות בהקשר הבית המשותף. אנחנו מצידנו דאגנו למענה מיידי בסוגיות שעלו בעקבות נגיף הקורונה, סיפקנו מערך חיטוי בניינים באמצעות חברת הדברה, והמוקד שלנו היה זמין רוב שעות היממה לשאלות והתייעצויות. במוקד ענו למאות שיחות בשבוע. אולם כפי שכבר הזכרתי, החיטוי היה הבעיה הקטנה שאיתה התמודדו בבניינים השונים. בתחילת הקורונה ספגנו מכה לא פשוטה, כמו יתר החברות במשק. עובדי האגודה לתרבות הדיור שינסו מותניים, כל אחד תרם מחלקו להצלת המצב, ואני שמח שהצלחנו להתגבר על זה בחודשים שאחרי הסגר הראשון", הוא אומר. "תחום נוסף שקיבל דחיפה בהקשר הזה הוא מחלקת הדיגיטל אצלנו באגודה. בשנים האחרונות יש לא מעט אנרגיות ומשאבים שהאגודה מקצה לטובת הרשתות החברתיות. זהו פן שאני משקיע בו ברמה האישית, מתוך הבנה שעולם הדיגיטל הוא הזירה הציבורית הכי חשובה היום".

האגודה רואה עצמה כגוף מסייע, תומך ומעצים, ובתוך כך מעניקה שירות של ליווי וסיוע מקצועי ומשפטי לבניינים. אחת מהתלונות השכיחות ביותר המגיעות לאגודה היא בנושא נזילות מים בין בתים. סיפור שיכול לעלות לא מעט כשמטפלים בו לבד. האגודה, לעומת זאת, שולחת מהנדס בניין מטעמה שמוציא חוות דעת הנדסית - חינם אין כסף. חוות הדעת הזו מועברת לנציגות הבית המשותף, ובה נקבע בין השאר מה הפתרון היעיל ומי נושא בנזק הכספי, בכך הפונים מקבלים מעטפת של טיפול.

שירות נוסף הוא תחום הבוררות באגודה, שהוקם מתוך אמונה ש'האמת והשלום אהבו', כפי שמציין צדוק. "חשוב מאוד לחיות ביחסים תקינים עם השכנים, אתה פוגש אותם לפחות פעמיים ביום. הם חלק משמעותי מחייך. אנחנו רוצים לסייע לאנשים לחיות יחד בהרמוניה ובשיתוף פעולה ולפתור את הסכסוכים". עוד מעניקה האגודה גיבוי לוועד הבית, שמבצע את פעולתו בהתנדבות. "אנו דואגים לכך שלא תהיה אוזלת יד בכל מה שקשור לתשלומים. בן אדם שלא משלם לוועד הבית גורם למינוס בקופת הבניין, ולא ניתנים שירותים שונים לדיירים (כגון ניקיון) דבר שמוביל לסכסוכים וללכלוך סביבתי ולא רק במובן הפיזי. זהו מעגל הזנחה שאנחנו רוצים לצאת ממנו. על כן כל דייר שלא משלם, מקבל מכתב אזהרה מעו"ד. בכך אנו ממגרים את חוסר האכפתיות".

אכפתיות היא מילת המפתח בכל הקשור לבתים משותפים. איך אתם פועלים להעלאת המודעות לחשיבות העניין?

"ממש אתמול השתתפתי בכנס פורום שכונות שהתקיים בשדרות. העיר בנויה מרובעים, ולרשות המקומית יש רצון מאוד גדול לייצר סדר ולשקם את המרחב הציבורי. אנחנו מצידנו משקיעים משאבים רבים ברשויות המקומיות שמבינות את הערך המוסף של האגודה בנושא חברה וקהילה. יש מעלה עצומה לאיגוד, דרבון ומיסוד הבניין. דיברנו שם בכנס על קבלת אחריות על הסביבה שלי. כשבניין אחד מלוכלך ומוזנח, הוא מקרין גם על הבניין שלידו, ואלו מקרינים על הרחוב, וכך נוצרת אווירה כללית של הזנחה בשכונה. לעומת זאת, איזה דבר גדול זה להגיע לבניין עזוב, לחבר בין האנשים ולסייע להם לקבל החלטה משותפת - לרצות להשקיע בסביבה שלהם. כל כך בקלות אפשר לשנות נראות של מקום. יש לנו למשל את תחרות 'הבית המטופח', שיכולה לזכות את הבניין הזוכה בפרסים כספיים שווים לטובת השקעה בבניין ובסביבתו. ההיענות לתחרות הזו משמחת כל פעם מחדש ומלמדת עד כמה אכפת לאנשים הסביבה שבה הם גרים".

ראובן צדוק רואה באגודה לתרבות הדיור הגוף החברתי הגדול ביותר בארץ. "כמי שנמצאים בפריסה ארצית בעשרות אלפי בניינים, מהעיר הכי צפונית ועד העיר הכי דרומית בארץ, דרך קריית ארבע ויישובים נוספים ביהודה ושומרון, אני סבור שאנחנו מייצרים שינוי תודעתי ביחס למעמדו של הבניין המשותף, ותורמים להפיכתו לבסיס נפלא לקהילה איכותית ומגובשת. מכאן שההשפעה על החברה בכללותה היא אדירה".