בנימין בהגון, ראש מכללת תלפיות
בנימין בהגון, ראש מכללת תלפיות צילום: מקסים גולובנוב

הבום הראשוני היה בהתחלת הקורונה. זה לא היה פשוט לשבת יום שלם מול מסך, לפעמים משמונה בבוקר עד שמונה בערב. כשהגעתי למכללה, אחד הדברים שבלטו לי היה הקשר האישי. פתאום פחות הרגשתי מענה אנושי. כשיושבים מול מסך, יותר קשה לשאול שאלות ולהבין את החומר", נזכרת בימים ההם עדן אלעזר, סטודנטית שנה ג' לחינוך מיוחד ומתמטיקה במכללת תלפיות. "זאת הייתה תקופה לא פשוטה גם במובן האישי, כך שזה כמובן השפיע גם על הלימודים".

אומנם תקופת המעבר ללמידה מרחוק לא הייתה קלה, אבל עדן צלחה אותה על הצד הטוב ביותר. "תוך זמן קצר, המכללה בנתה מחדש את השיעורים. מעבר לצפייה במרצה והלימוד, כדי להקל את הקושי שבצפייה הממושכת מול המחשב, חלק מהשיעור הפך למטלה עצמאית. המכללה נרתמה בכל המובנים לסייע לנו כדי שהלמידה מרחוק תהיה קלה ונוחה, גם מבחינה טכנולוגית וגם בקשר האישי עם המרצים, כך שניתן היה לפנות אליהם בפן הלימודי. מעבר לכך, המכללה קיימה מספר סדנאות לחיזוק החוסן הנפשי בתקופה הזאת, שהועברו על ידי אנשי מקצוע. קיבלנו מעטפת שלמה". בדיעבד, עדן מוצאת את היתרונות של התקופה. "אני נהנית מהלמידה בבית דרך הזום. המכללה באה לקראתנו איפה שאפשר. בשגרה יש קשר אישי עם המרצים ותמיד אפשר לפנות אליהם, תמיד הייתה תחושה של דלת פתוחה במכללה, אפילו לראש המכללה אפשר לפנות במידת הצורך. מרחוק זה הפך למאתגר יותר. אבל למרות שלא נמצאים פיזית בבניין המכללה יחד עם המרצים, אפשר להתקשר ולשאול. יש מענה טלפוני ממרצים וזה לא מובן מאליו. אני יכולה להרים טלפון למרצה או לשלוח לו הודעות ולקבל מענה ישיר. הם משתדלים לעשות את המקסימום. למרות זאת, הייתי רוצה לחזור פיזית למכללה, כדי שזה יהיה עוד יותר מורגש".

כחלק מהחברות שלה באגודת הסטודנטים של המכללה, בעקבות תקופת הקורונה הצטרפה עדן אל קבינט הסטודנטיות שמורכב מנציגות של כל חוג וחוג במכללה. "המטרה של הקבינט היא להעלות חוויות חיוביות וקשיים שצריך להעלות מול ההנהלה. בזכות הקבינט, גם בתקופה הזאת הצלחנו לשמור על ההווי החברתי של הסטודנטיות. קיימנו לא מעט פעילויות חברתיות בזום כדי להרים את המורל".

חלק אינטגרלי ממוסדות ההשכלה הגבוהה

וירוס הקורונה גרם לאחת מקפיצות הדרך המשמעותיות ביותר בשנים האחרונות בכל המכללות האקדמיות בנושא הלמידה המקוונת. עד אז, רוב המרצים לא היו מנוסים בשילוב של טכנולוגיות בתהליך של למידה מרחוק, והדבר לא עמד במבחן אמיתי. כיום הלמידה מרחוק היא חלק אינטגרלי ממוסדות ההשכלה הגבוהה, שהתאימו את עצמם למציאות המשתנה: חברי סגל מלמדים קורסים באופן סינכרוני וא־סינכרוני ומקיימים דיונים אקדמיים אונליין דרך הרשת. "המעבר ללמידה מרחוק דרש מאיתנו התארגנות גם מההיבט הטכנולוגי, גם מההיבט האקדמי וגם מההיבט הפדגוגי", מתארת ד"ר מיכל שרייבר־דיבון, ראש המינהל האקדמי וראש בית הספר לתארים מתקדמים במכללת תלפיות. "בשלב הראשון, עם תחילת הקורונה שנחתה עלינו כרעם ביום בהיר, היינו צריכים להתארגן ללמידה מרחוק. המכללה צלחה את האתגר בצורה מצוינת. המעבר ללמידה מרחוק היה מיידי. מבחינת התשתיות הטכנולוגיות, נתנו תמיכה למרצים 24/6 על ידי מערך גדול מאוד של צוות מקצועי שעזר להם בפתיחת הזום, ניהול הקורס, הקלטת השיעורים וכדומה. במקביל, התחלנו לקיים השתלמויות לסגל ההוראה בצורה מובנית. במהלך הקיץ כל המרצים התכוננו בצורה מיטבית לשנת קורונה נוספת ונערכו כדבעי לפתיחת השנה לאחר מכן.

"חייבנו ואנחנו עדיין מחייבים את כל המרצים להקליט את השיעורים שמועלים לאתר הקורס, כדי לתת מענה לסטודנטים שנמצאים בבית עם הילדים במהלך הסגר. היינו חייבים להיות קשובים למה שקורה בחיים הפרטיים של הסטודנטים - לא רק ללמידה עצמה שהתקיימה מרחוק, אלא לעובדה שבמשך תקופה ארוכה סטודנטים היו צריכים ללמוד עם הרבה ילדים בבית, שגם הילדים עצמם היו צריכים להשתמש במחשב ולא לכולם הייתה האפשרות לצפות בשיעורים בזמן אמת. לכן השיעורים הוקלטו עבור סטודנטים שלא יכלו להיות בשיעור, וכך יכולנו לאפשר להם לצפות בשיעור מאוחר יותר והדבר נחשב להם כנוכחות".

המכללה אף אפשרה לסטודנטים מאוכלוסיות חרדיות לקחת בהשאלה מחשבים ניידים, כדי שיוכלו גם הם להשתתף בלמידה מרחוק, שהלכה והשתכללה במשך הזמן. "אי אפשר לשבת ברצף מול מחשב משמונה בבוקר עד שבע בערב. חלק מהשיעורים קוצרו, נתנו הפסקות גדולות. בהמשך עברנו למערכת מקצועית יותר והעברנו הרבה השתלמויות לצוות על הנושא הטכנולוגי וגם על הנושא של רטוריקה מול סטודנטים בזום. הוצאנו סילבוסים שיתאימו ללמידה מרחוק, הכוללים גיוון בדרכי הוראה והערכה בכדי לתת מענה רחב יותר, שילוב בלמידה באופן סינכרוני וא־סינכרוני והיברידי, ועוד".

נתון מפתיע במיוחד מתקופת הקורונה הוא 100% נוכחות של הסטודנטים. "הסטודנטים לא נעדרים, וכך גם המרצים", היא מציינת. "בתקופה רגילה, אם סטודנט לא מרגיש טוב - הוא לא נוסע למכללה. אבל כשזה בזום ובסביבה הביתית, גם סטודנט במצב כזה לא רוצה להפסיד חומר. אז הוא יושב מול המחשב ויכול לשתות ולנוח. אם הוא מרגיש ממש לא טוב, הוא יכול לקחת הפסקה, אבל הוא מרוויח את השיעור שלפני ואת השיעור שאחרי. לכן אנחנו רואים נוכחות מלאה של סטודנטים בקורסים. כך גם לגבי ישיבות סגל המרצים: אם יש ישיבה בבוקר והסגל מלמד בערב או להפך - ברגע שהכול בזום, קובעים את הישיבה לשבע בערב, אחרי שעות הלימודים. כל המרצים נמצאים בבית וזמינים, כך שיש נוכחות מלאה. הכול מאוד יעיל ואופרטיבי. אין בזבוז זמן. פשוט תענוג".

פני האקדמיה השתנו

"הלמידה לא תחזור להיות כפי שהייתה. פני האקדמיה השתנו", קובעת ד"ר שרייבר־דיבון. "אנחנו רואים שיש הרבה מאוד יתרונות ללמידה מרחוק. זה מאפשר לסטודנטים ללמוד באווירה הביתית הרגועה והנוחה, זה חוסך זמן של נסיעות, זה מאפשר לנו לקיים קורסים רבי־משתתפים. כבר בהיערכות שלנו לקראת שנה הבאה, הקורסים עצמם יהיו בדרכי הוראה מגוונות מאוד, בשימוש של מתודות הוראה חדשניות כגון כיתה הפוכה - דהיינו שהסטודנטים לומדים את החומר בבית לפני השיעור, ובשיעור עצמו מתרחש דיון עם תובנות כתוצאה מהלמידה שהתרחשה מוקדם יותר באופן עצמאי. ישנה גם למידה קבוצתית, כאשר המרצה עובר בין החדרים". מעבר לכך, ד"ר שרייבר־דיבון מציינת שהקורונה שברה את המסגרות של הקשר בין המרצים לבין הסטודנטים. "המרצים זמינים בווטסאפ ובטלפון במשך כל שעות היום, שלא כמו שהיה בעבר, כשהסטודנט היה מדבר עם המרצה בשעות הקבלה בחדרו במכללה. אנחנו רואים שהסטודנטים מצאו את הדרך לעמוד בקשר עם המרצים, שמצידם הפכו להיות הרבה יותר זמינים, כדי לתת מענה אישי וקבוצתי".

אחד מהחסרונות של הזום הוא שיש פחות אינטראקציות חברתיות. גם לכך נתנו מענה במכללה, ופתחו את קבינט הסטודנטים שהוזכר לעיל. "לכל מסלול, שנתון, תוכנית וחוג יש נציג בקבינט. אם יש בעיה, היא עולה מיד לקבינט ואנחנו פותרים אותה בזמן קצר. כעת אנחנו בעיצומו של סקר מקיף שקיימנו בקרב כל הסטודנטים במכללה, שהביעו שביעות רצון גדולה מאוד מכל ההתמודדות של המכללה, ברמה כזאת שהם מבקשים להמשיך את הלמידה מרחוק גם אחרי עידן הקורונה".

ד"ר שרייבר־דיבון מעדכנת שכבר בשנה הבאה קורסים יתקיימו גם בלמידה מרחוק וגם במכללה עצמה, "כך שנוכל לנצל את היתרונות של הזום, ומאידך סטודנטים יוכלו להגיע למכללה כדי להיפגש עם הסטודנטים האחרים ועם המרצים פנים אל פנים ולא רק דרך המחשב. מה שמאוד מייחד את המכללה שלנו הוא שהיא מאוד מגוונת. מגיעות לכאן דתיות, חרדיות וחילוניות, מבוגרות וצעירות. נרקמים קשרים מדהימים וחברויות. אנחנו מרגישים כעין מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, שמוכיח לנו שאפשר גם אחרת. השילוב של למידה פרונטלית ומקוונת מאפשר ליהנות מהיתרונות של הזום ומהעובדה שסטודנט יכול ללמוד בסביבה הביתית וחוסך זמן נסיעות. יחד עם זאת יתקיימו מפגשים במכללה, שיאפשרו יצירת קשרים בין־אישיים בין הסטודנטים למרצים ובינם לבין עצמם".

"מבחינה תקשובית, הקורונה באה לנו בטוב", מפתיע דני רמתי, ראש מערך התקשוב הפדגוגי במכללת תלפיות. "במשך שנים אני ועמיתיי בתחום התקשוב ניסינו לשכנע את האקדמיה לעבור לסביבה דיגיטלית ולמידה מרחוק, ופתאום הקורונה הגיעה והטיסה אותנו קדימה בבת אחת. אצלנו במכללה, כבר שנה וחצי לפני הקורונה, כפי שאִפשר המל"ג, עברנו ללמד 30 אחוז מהקורסים מרחוק, כדי לאפשר גמישות מסוימת. ערכנו מפגשים והשתלמויות למרצים, כך שחלק מהם כבר היו בעניין של למידה מרחוק, עם כל מיני תבניות וכלים שכדאי שישתמשו בהם".

להכשיר מאות מרצים בו־זמנית

האתגר הגדול היה להכשיר את יתר המרצים בו־זמנית. "זה היה מאמץ מטורף", הוא נזכר. "היינו צריכים לגייס מרצים שילוו אותם, עבדנו מול 200 מרצים שהיו צריכים לקבל הכשרות איך להיות מסונכרנים ולעבוד אונליין. זאת הייתה התגייסות מאוד חזקה, ויכולנו לה. מהבחינה הזאת כולם נכנסו למצב החדש בלחץ מטורף, הסטודנטים חיכו למענה שלנו, ובסופו של דבר הסמסטר הראשון היה סוג של פיילוט שכולם התגייסו אליו והבינו שהם צריכים להיות שם, כי אין ברירה".

מבחינת המכללה, היו לא מעט מרצים שרצו לעבוד ללמידה היברידית עוד לפני הקורונה. "יחד איתם בנינו מרחב של תמיכה ראשונית, ואחרי זה ישבנו לבנות תוכנית של מערכי שיעור שונים ומגוונים מהלמידה הפרונטלית, לא רק לשדר את השיעור הפרונטלי. אחרי שנרגעו מהלחץ ההכרחי, מרצים התחילו להתעניין, ושם הייתה עבודה מאתגרת בכמה רבדים". בעקבות הסמסטר הראשון הוכנו תוכניות של סילבוסים לשנה הנוכחית, כדי שתהיה יותר מובנית מלכתחילה. "הכנו להם תוכנית שיעורים בצורה שמשתמשת בכלים בצורה מושכלת: כלים שיתופיים, עבודה בקבוצות, חלוקה לחדרים בזום - כדי לנצל את הסביבה הדיגיטלית בצורה מקסימלית. כתוצאה מכך, נוצר משהו שלא היה בכיתות הפרונטליות, שבהן היו מגבלות של זמן ומקום. מרצים התחילו להתרגל לפלטפורמה, חלקם אפילו התמכרו לזה".

רמתי מתאר כי מאז שהתרגלו המרצים למסלול הלמידה ההיברידי, תפקידו של צוות התקשוב הוא ללוות את המרצים בחשיבה על התוכן שלהם, ופחות על האמצעים. "אלו דברים יכולים להפוך את השיעור לחווייתי יותר, לא רק מקדמי למידה", הוא מדגים. "ההסתכלות שלנו קדימה היא להכין את השנה הבאה לפחות חצי־חצי: חלק פרונטלי וחלק מקוון, בלי קשר לקורונה, מה שייתן גמישות לסטודנטים. מרצים יצטרכו להיות כל הזמן מוכנים לזה יותר מהרגיל, כאשר אנחנו מסתכלים על הסטודנט כלומד עצמאי. גילינו שעד עכשיו סטודנטים היו מגיעים לכיתות, מחכים שהמרצים ילמדו אותם ובסוף הקורס יש מבחן. היום, אחרי הניסיון של השנה האחרונה, המטרה שלנו היא שסטודנט יהיה לומד עצמאי, היות שסביבה דיגיטלית מאפשרת זאת. הוא יוכל לצפות בחומרים, לעיין בהם, הוא יוכל לקיים למידה עם עמיתים, יש עבודה שיתופית. במשובים שלהם, הסטודנטים כבר לא כל כך רוצים לחזור לקמפוס, כי הם חוו את הגמישות והאתגר, והחוויה של הלמידה מרחוק הייתה טובה".

הופכים את הלימון ללימונדה

מלבד המעבר ללמידה מרחוק שאִתגר את כלל המוסדות האקדמיים, אתגר גדול עוד יותר עמד בפני המכללות להוראה: העבודה המעשית בבתי הספר. "הלימודים האקדמיים עברו לזום באופן טבעי, אבל ההכשרה הקלינית ובמיוחד אצלנו במכללה, שהיא הדבר החשוב, פחות בנויה לכך. מאידך, אי אפשר ללמוד להיות מורה רק דרך הזום. ההכשרה המעשית היא הדבר הכי חשוב אצלנו במכללה, זה לב ליבם של הלימודים. להיות מורה זה להתנסות בבית הספר", מדגישה ד"ר רחלי הולצבלט, ראש מערך ההדרכה במכללת תלפיות, שאחראית על ההתנסות המעשית של הסטודנטיות בשטח. "העיקרון שלנו בכל התקופה הזאת היה להמשיך בעבודה המעשית כמה שהיה אפשר".

כהמחשה לדבריה, היא מציינת כי גם כשהיה סגר ולא התקיימו לימודים בבתי הספר, החינוך המיוחד המשיך לפעול, וכך סטודנטיות לחינוך מיוחד המשיכו לעבוד כרגיל. "למרות שלא היה פשוט, הן הלכו בפועל לבתי הספר בזמן שהיה סגר מוחלט. כל הסטודנטיות היו בדיוק כמו מורות: העבירו שיעורים בהוראה מרחוק, בנו חומרים מתוקשבים והתקדמו בתחומים שקודם לכן לא הכירו. לא היה דבר כזה שסטודנטיות ישבו בבית ולא עשו עבודה מעשית, מי מרחוק ומי מקרוב. בעצם לקחנו את הלימון והפכנו אותו ללימונדה".

לא פעם הסטודנטיות בעצם תגברו את מערכת החינוך, ששיוועה לכוח אדם בשל החלוקה לקפסולות והצורך במתן מענה לתלמידים או מורים מבודדים. "הסטודנטיות היו צריכות להגיע לסך שעות, אבל אפשרנו להן לא מעט גמישות. כך למשל הן נתנו שיעורים פרטניים, לכל אחת היה ילד בכיתה שהיא הייתה אחראית עליו, בעיקר ילדים שלא נכנסו לזום הכיתתי ונפלטו החוצה, לא רק לימודית, אלא גם חברתית. ילדים שהתנתקו מהכיתה והמורה רצתה להחזיר אותם לזום, או עבודה פרטנית מול תלמידים שנכנסו לבידוד בזמן שהכיתה המשיכה בלמידה פרונטלית. הן עבדו בשיתוף פעולה הדוק עם המחנכות והמדריכות הפדגוגיות כדי לתת מענה נצרך. מה שהיה צריך לעשות הן עשו, גם מרחוק".

ד"ר הולצבלט מציינת כי הגמישות הייתה לא רק בתחומי הסיוע והלמידה, אלא גם בשעות הפעילות. "במקום שיבואו דווקא ביום שני, הן יכלו להגיע גם בימים אחרים שלפעמים היו נצרכים יותר, או אפילו בשעות הערב, על פי המערכת שהמורה קבעה. הרעיון היה לא לוותר על עבודה מעשית. עכשיו, כשמערכת החינוך חזרה לפעילות כמעט מלאה, גם הסטודנטיות חזרו לעבודה מעשית פרונטלית בבתי הספר. חלק מבתי הספר חזרו ללמידה בקפסולות, כך שחלק מהסטודנטיות קיבלו אחריות על קפסולות ומסייעות בתגבור כוח האדם. צוות ההדרכה הפדגוגי ליווה אותן בשיתוף פעולה עם המורים, ואנחנו התאמנו את עצמנו בכל פעם להנחיות החדשות של משרד הבריאות. הן התנסו בתחומים שלא היו מתנסות בהם בשנה רגילה, אך בכל הזדמנות שיכולנו להחזיר ללמידה פרונטלית, מיד החזרנו", היא מדגישה. "בשנה האחרונה למדנו דברים שבמציאות אחרת היה לוקח לנו עשר שנים ללמוד. פתאום בשלושה-ארבעה חודשים עשינו קפיצה משמעותית בתחום התקשוב. בסוף השנה הסטודנטיות יצאו מוכנות להוראה וגם עם ניסיון גדול בהוראה במצב חירום בלמידה מרחוק".

חנוך לסטודנטית על פי דרכה

"מלכתחילה נתפסה הקורונה כמשבר", אומר בני בהגון, ראש מכללת תלפיות, "אך המילה משבר יכולה להתפרש גם לחיוב וגם לשלילה. אנחנו רואים שאישה העומדת ללדת מכונה 'יושבת על המשבר'. כך גם אצל יעקב אבינו - הוא רואה שיש שבר במצרים ושולח את בניו לשם לשבור אוכל. אצלנו במכללת תלפיות החלטנו לקחת את המשבר לכיוון החיובי. ראינו שאפשר בתקופה כזאת ליישם ביתר שאת את הכלל 'חנוך לנער על פי דרכו' ולאפשר לסטודנטיות שיכולות, ללמוד גם באופן עצמאי מהבית, בהנחיה של מרצים מהמכללה. אנחנו רוצים שגם כאשר הן יהיו מורות, הן תוכלנה לראות את היכולות של כל תלמיד ותלמיד ולשמש כמאבחנות ומנטוריות־מנחות של התלמידים, ולא רק להקנות ידע.

"היום עם מערכת המחשוב, הקניית הידע שהייתה תמיד מרכז הלמידה בכיתה, הופכת להיות משנית, לצורך הבניית ערכים. לכן ניסינו יותר לעבוד על ערכים, פחות על הקניית הידע, ולהגיע למצב שבו סטודנט לומד יותר באופן עצמאי. כך אנחנו גם נערכים לשנה הבאה, שבה אנחנו מקווים שלא תהיה קורונה, להגיע ללמידה משולבת: יש כאלה שירצו להגיע למכללה ויש כאלה שלומדים טוב יותר באמצעות למידה מרחוק. הלמידה תהפוך להיברידית, כל אחד יוכל לבחור לעצמו את הדרך שמדברת אליו יותר. אם עד הקורונה, המחשבים והלמידה מרחוק היו רק אטרקציה לגיוון ההוראה, עכשיו זה כבר חלק מההוראה בפועל", הוא מסכם.