סטודנטים לרפואה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת אריאל
סטודנטים לרפואה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת אריאל צילום: דוברות האוניברסיטה

בדיוק לפני 68 שנים, ביום העצמאות, עמד הנער שי אשכנזי נרגש בטקס הענקת תואר סגן חתן התנ"ך העולמי. תלמיד כיתה י"א עם חלומות גדולים. זה כנראה היה הסימן הראשון לכך שלזה הקטן צפוי עתיד מבטיח. כיום פרופ' שי אשכנזי הוא דיקן בית הספר לרפואה באוניברסיטת אריאל, מומחה לרפואת ילדים ולמחלות זיהומיות וחבר ועדת החינוך של האיגוד העולמי למחלות זיהומיות בילדים.

"הנושא של החינוך הרפואי זורם בעצמותיי", הוא משתף. "בהסתכלות שלי, התפקיד הראשון של הרופא הוא לטפל בחולים, והתפקיד השני, הלא פחות חשוב, הוא חינוך רפואי, לחנך דורות של רופאי העתיד, החל מהוראה לסטודנטים לרפואה והמשך בהוראה בחינוך רפואי בהתמחות, כי זו המורשת שאנחנו משאירים אחרינו כרופאים. אני שמח להביט בסיפוק ולראות סטודנטים שלימדתי בעבר והיום הם רופאים מקצועיים ואנושיים שמשמשים בתפקידים בכירים, מנהלים מחלקות ויחידות בכל רחבי הארץ וגם בחו"ל".

הצורך להכשיר יותר רופאים בישראל

פרופ' אשכנזי היה בעבר חבר סגל בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ומילא כמעט כל תפקיד אפשרי במסגרת הזו. גם בהמשך, כמנהל מחלקת ילדים בבית החולים שניידר, הוא זכה להכשיר מומחים ברפואת ילדים. ברמה הארצית, לאחר עשר שנים של ניהול מחלקה, הוא מונה ליושב ראש המועצה המדעית בישראל, הגוף שאחראי על כל ההתמחויות בעולם הרפואה, וגם שם הטביע את חותמו.

כצעד ישיר להשקעתו בחינוך הרפואי בישראל, המשיך בעיסוקו בהכשרת רופאים ובחינוך רפואי ברחבי העולם והיה חבר ויו"ר של ועדת החינוך של האיגוד האירופי למחלות זיהומיות בילדים. "שם הנהגנו פריצות דרך בחינוך רפואי, כמו למשל העניין של טיפול מרחוק, דיונים דרך המרשתת, דברים שבימים אלה, לאחר שנת הקורונה, אנחנו עוד יותר מבינים כמה הם חשובים ומשמעותיים".

פרופ' אשכנזי אף זכה במדליה מיוחדת על תרומתו לחינוך רפואי במחלות זיהומיות באירופה. כיום הוא כאמור חבר בוועדת החינוך של האיגוד העולמי למחלות זיהומיות בילדים, ושואף לתרום בפועל לאבחון ולטיפול נכון במחלות זיהומיות בעולם. "העשייה הזו, שהתחילה ליד מיטת החולה, ובהמשך ברמת ניהול מחלקה ברמה הארצית ואז העולמית, מעניקה לי סיפוק אדיר", הוא מודה. לאור כל הרזומה הרפואי המרשים של פרופ' אשכנזי, לא מפתיע לגלות שדווקא הוא נקרא לדגל כשהתחילו לדבר, לפני כמה שנים, על הקמת בית ספר לרפואה באריאל שבשומרון. עד אז היו רק חמישה בתי ספר לרפואה ברחבי הארץ.

למה למעשה נדרשה פתיחה של בית ספר נוסף לרפואה?

"אבן היסוד לצורך הזה ברורה ביותר: אנחנו נדרשים להכשיר יותר רופאים שיִלמדו בישראל. ההכשרה בישראל טובה מאוד, הרופאים מקצועיים ומיומנים, אבל מסתבר שאנחנו נושאים בשיא שלילי מבחינת הכשרת רופאים - אנחנו מכשירים כשישה רופאים לכל 100,000 תושבים, בעוד שהממוצע העולמי הוא 12.1. זה הרי פחות ממחצית. ההשלכה של הנתונים הללו היא שיש לנו שיא נוסף שלילי - 58 אחוזים מהרופאים בישראל הם בוגרי בתי ספר לרפואה בחו"ל, מבלי שתהיה לנו השפעה מעשית על איכות ההוראה שם. לצערנו, בגלל הביקוש הרב, תנאי הקבלה בארץ גבוהים מאוד, וצעירים רבים מכתתים רגליהם, לוקחים את המשפחה, מוציאים סכומי עתק ונוסעים ללמוד רפואה ברומניה, בבולגריה, באיטליה, בגאורגיה וביעדים אחרים ברחבי העולם.

"לכן היה ברור שיש צורך להגדיל את מספר הסטודנטים לרפואה המקבלים הכשרה איכותית ומקצועית כאן בישראל. הפתיחה של בית הספר הזה הייתה צורך חיוני בסיסי לשמירת רמת הרפואה בישראל", הוא מבהיר, ומוסיף: "ברמה האישית, הרגשתי שאין שוויון בין הצעירים שרוצים ללמוד רפואה, כי ההחלטה ללכת ללמוד בחו"ל אינה פשוטה, וטומנת בחובה גם הוצאות כספיות גדולות, וצר לי על אנשים שהם מאוד מוכשרים ושאפתנים אך לא יכולים לעשות זאת מטעמים טכניים או כלכליים".

ברגע שהוחלט לצאת לדרך עם פרויקט הקמת בית הספר בשנת 2014, ביוזמתו של יגאל כהן־אורגד ז"ל, שהיה בזמנו נגיד אוניברסיטת אריאל, הוקמה ועדת היגוי מיוחדת, ואז נכנס לתמונה פרופ' אשכנזי, שהפך לחבר בוועדה בהתנדבות מלאה. " ריגש אותי מאוד להשתתף בהקמה חלוצית של בית ספר לרפואה. ראיתי בזה לא פחות ממשימה לאומית. עצם זה שיהיה ניתן למנוע נסיעה של כל כך הרבה צעירים ישראלים לחו"ל, להשאיר אותם ללימודים בארץ. אני גם יודע על כל כך הרבה שוויתרו על השאיפה להיות רופאים בגלל אותם אילוצים. זה בנפשי ממש".

להביא את כל המידע למיטת החולה

במסגרת הישיבות של ועדת ההיגוי, שנמשכו תקופה ארוכה, הצוות אסף חומר בנוגע לצורת הלימודים המקובלת כיום בבתי הספר לרפואה, וכן נתונים על בתי הספר לרפואה המובילים בעולם. "הוזמנתי כאיש סגל באוניברסיטת תל אביב ומאוד נשאבתי לזה, יצרתי קשר עם אנשי חינוך רפואי שהכרתי בעולם, העליתי רעיונות חדשניים, ולאחר כשנה הציעו לי להיות הדיקן המייסד. התרגשתי להירתם ולתרום לעתיד הרפואה בישראל". בעבר היה פרופ' אשכנזי בתקופת השתלמות בארצות הברית, עבר שם בחינות ויש לו רישיון מקומי ברפואה. הוא ניצל את הקשרים עם המוסד שבו השתלם וקיבל ממנו נתונים רבים להשלמת התמונה והתחקיר שלפני הקמת בית הספר.

מהי למעשה הבשורה שאתם מביאים כבית ספר חדש לרפואה?

"הבשורה היא בכמה וכמה היבטים. קודם כול, ראינו לנגד עינינו את הצורך להכניס חידושים. כשפותחים בית ספר חדש וצעיר, זה מתבקש מאוד. כשאני מסתכל אחורה עכשיו, שנה וחצי מהפתיחה, אני שמח על כמה וכמה החלטות שלנו שהיו נכונות. אגב, גם מבחינה כספית, לאחר מספר פגישות עם משפחת אדלסון, הם החליטו לתרום את הסכום הנדרש להקמת בית הספר לרפואה. כשיצאנו לדרך הטמענו שיטות חדשניות של הוראה שחשבנו למתאימות: ראשית, אצלנו, כמו אצל אחרים, לומדים את מקצועות הבסיס, וכמו אחרים, מבצעים את הלימודים הקליניים סביב מיטת החולה, בקבוצות קטנות של 6-8 סטודנטים תוך שיחות עם החולים ובדיקה גופנית שלהם (מה שנקרא בשפה המקצועית 'הנדס און'). כך לומדים במוסדות מובילים. אבל נוסף על כך הטמענו גם חידושים משמעותיים. עולם הרפואה היום מאופיין בזה שיש התפוצצות מידע. בכל יום ויום מתווסף הרבה מידע - מחלות שמגלים, תרופות שלא הכרנו, מכשור רפואי מודרני, חיסונים וכו', ואנחנו צריכים להכשיר היום את הרופאים של עוד 30-40 שנה. הרי בעוד עשרות שנים הם יידרשו לטפל במחלות שלא גילינו, להשתמש בתרופות שלא המצאנו, לתפעל מכשור שטרם פיתחנו. אז איך עושים את זה? היום הרופא לא יכול להקיף את כל המידע שהולך ומצטבר ללא הרף. לכן כבר בשנה א' יש אצלנו קורס שנקרא 'קורס מידע עתק' (ביג דאטה), שמלמד את הרופאים לעתיד כיצד לזקק מתוך המידע הרפואי את מה שנדרש כדי לטפל בחולים. בעיניי זו החדשנות הכי מיוחדת שלנו. כחלק מהקורס לומדים ביואינפורמטיקה תרגומית - נושא חדשני אף הוא, שמטרתו ללמד את הרופא העתידי כיצד להביא את כל המידע הנדרש אל מיטת החולה".

בבית הספר לרפואה באוניברסיטת אריאל, מסתבר, הבינו כבר בימי טרום הקורונה את חשיבות הרפואה הדיגיטלית. "ללא ספק, הרפואה הולכת לכיוון דיגיטלי. הדבר החם הבא הוא רפואה מרחוק (טלרפואה), ויש צורך בלימוד עצמי מַתמיד. לפיכך כל הסטודנטים שהתקבלו אלינו נדרשו להיות בעלי מחשב נייד איכותי עם מאפיינים שהגדרנו. לסטודנטים שלא היה להם מחשב מתאים סייענו ברכישה מרוכזת, ובמחשבים של כלל הסטודנטים התקנו לומדות מיוחדות של בית הספר לרפואה, כך שבשיעורים הם ישבו עם מחשב שיש בו כל הלומדות והתוכנות הנדרשות, והם היו צריכים רק להוסיף הערות. כל זאת נעשה כבר עם פתיחת בית הספר באוקטובר 2019, בתיאום עם יחידת המחשב שלנו. כבר בסמסטר א' של הלימודים, הרבה לפני עידן הקורונה, כל המבחנים אצלנו היו ממוחשבים", הוא מציין. "כל סטודנט ישב עם מחשבו האישי ובו התוכנה של המבחן, וברגע שנכנס ננעלו אפשרויות הגלישה. מבחנים ללא נייר אפשרו לנו לקבל תוצאות מהירות, לבדוק בקלות את התפלגות תשובות הסטודנטים, להשוות בין התוצאות ולבדוק את המהימנות. והנה, חצי שנה לאחר מכן המדינה הוכנסה לסגר והכול עבר ללמידה מרחוק, דבר שאצלנו כבר היה בשגרה. הסגר תפס אותנו לגמרי מוכנים".

מתרגלים טיפול בחולה עצבני או רגיש

פרופ' אשכנזי מספר על היבטים נוספים שמייחדים את המוסד האקדמי שהוא עומד בראשו: "כבר בשנה א' בלימודי רפואה ישנה סדנה של יזמות וחדשנות רפואית. במדינת הייטק מודרנית ומתקדמת כמו שלנו זה מתבקש מאוד. אנחנו מציגים בפני הסטודנטים איך עוברים ממחקר למוצר רפואי. הנה שוב מהלך שהקדים את זמנו", הוא אומר, נרגש. "זה היה עוד לפני שכל השיח העולמי היה על חיסונים. דיברנו בסדנה על תרופות וחיסונים שיש לפתח, ושוב זה קשור לנושא של רפואה מרחוק".

גם את לימודי האנטומיה מלמדים באריאל באופן חדשני ומקורי: "כמו בכל בתי הספר לרפואה, לומדים באופן עיוני על מבנה גוף האדם. אנחנו גייסנו איש סגל שהוא מומחה לאנטומיה, והוא מביא ומציג בדיקות דימות כגון אולטרה־סאונד, CT ו־MRI במהלך לימודי האנטומיה. זה חשוב, כי רופאי העתיד חווים כבר היום את הדברים, תוך כדי לימוד האנטומיה. ברגע שלומדים, למשל, על הבטן, רואים את הדימות של הבטן. אנחנו מביאים עד אליהם את הקליניקה, וכך יש הבנה עמוקה וחדה יותר של הדברים. אין כמו השטח עצמו להעמקת הלימוד". הסטודנטים באוניברסיטת אריאל גם זוכים לעבור קורס עזרה ראשונה עוד לפני הלימודים הקליניים בבתי החולים. הקורס מתבצע כבר בשבועות הראשונים של שנה א'.

לבסוף מדגיש פרופ' אשכנזי כי הוא רואה חשיבות מיוחדת בנושא האנושיות ברפואה: "ידע מעמיק ומקצועיות הם תנאי הכרחי לרפואה טובה, אבל עדיין יש נדבך נוסף חשוב ביותר, והוא האנושיות. חייבות להיות שם הקשבה, נתינה, אמפתיה. זה כל כך קריטי ברפואה המודרנית, שלצערנו מאוד מנוכרת בשנים האחרונות. לכן אנחנו שמים דגש על הנושא הזה", הוא מדגיש. "יזמנו סדנה בתקשורת רפואית. כבר מהשבוע הראשון ללימודים אנחנו מפנימים ערכים כאלה ומתרגלים את זה. לשם כך אנחנו מנצלים את המרכז לסימולציה רפואית הקיים באוניברסיטה, כי יש שם חדרים, מראה חד־כיוונית, אפשרות להסרטה. הסטודנטים עושים משחקי תפקידים: חולה מתוסכל, חולה רגיש או עצבני, יש בובות חכמות, ולפעמים מביאים גם מקרים אמיתיים של חולים כרוניים כדי לראות איך מתמודדים. במסגרת הזו מתנסים ללא הרף ולומדים המון את השטח. הסטודנטים משתפרים תוך כדי הסימולציות ואפילו נבחנים על היכולת שלהם לעשות זאת. בתוך האוניברסיטה יש לנו קליניקות לילדים עם צרכים מיוחדים, והסטודנטים מתנסים שם גם".

בשנה השנייה ללימודים מושם דגש על הגיל השלישי ועל האפיונים והמצוקות הייחודיים שלו. "יש לנו בתי אבות ברחבי הארץ שהאוניברסיטה מנהלת, ודרך זה הסטודנטים לשנה ב' משתלבים בפועל. הם מקבלים הנחיה עיונית על מצוקות הגיל ואיך מתמודדים, וכל סטודנט מקבל דייר בבית אבות, שאיתו הוא חייב להיפגש במינון מסוים, לעבוד איתו ולכתוב דו"ח שניתן עליו ציון.

"מדהים בעיניי שהסטודנט רואה הכול עוד לפני שהוא פוגש בחולים בזמן אמת. הסטודנטים שלנו מתחלקים לקבוצות, ולכל קבוצה יש מנטור שהוא איש חינוך רפואי. הוא מלווה אותם באופן קבוע בלימודים וגם בסטאז', וכמובן משמש מודל לחיקוי. הוא גם מציע אוזן קשבת לסטודנט, כי אחרי הכול גם הסטודנטים עוברים דברים בחיים האישיים, וחשוב לנו שיהיו להם תמיד מענה ותמיכה".

על האתגר בבניית סגל הוראה מקצועי ומנוסה בבית הספר לרפואה אומר פרופ' אשכנזי: "לא קל לגייס סגל מורים רפואי. אצלנו, ניצלנו את העובדה שבארץ יוצאים לגמלאות בגיל 67, וחלק מהסגל שלנו הם רופאים בפנסיה, בעלי ניסיון עשיר, שנותנים את כל מה שהם רק יכולים. ישנם כמובן גם מורים צעירים בעלי השקפת עולם חדשנית ומתפתחת, כך שהשילוב מוצלח מאוד.

"כשסיימתי את עבודתי בבית החולים לילדים שניידר יצאתי לגמלאות, ואז הגעתי למשימה הלאומית של ועדת ההיגוי של בית הספר לרפואה באריאל. הטיימינג מבחינתי היה מדויק: ממש בבוקר שלמחרת הפרישה התייצבתי בוועדת ההיגוי. אני לגמרי מרגיש שיש לי מה לתת. יש כל הזמן אתגרים. בשנה הראשונה, כשממש פתחנו, היו לנו 616 מועמדים. בשנה השנייה היו 701 מועמדים, וכעת על 70 מקומות יש לנו 818 מועמדים, שכולם עומדים בתנאי הסף. זה רק מוכיח איזו כמיהה יש ללימודי הרפואה", הוא אומר.

"החלום שלי, ואני לגמרי צופה שהוא יתגשם, הוא שלאחר העבודה הקשה אזכה לראות את הרופאים שלנו מפוזרים בבתי החולים ברחבי הארץ כרופאים מוערכים ובכירים בכל התחומים, עובדים במקצועיות ובאמפתיה, ושליחים טובים עבור האזרחים שלנו, תוך שהם לא רואים רק את המחלה אלא גם את האדם עצמו ואת הצרכים שלו".