ד"ר ארז ברנבוים
ד"ר ארז ברנבוים צילום: דוברות אסותא אשדוד

ארבע שנים בלבד אחרי שהחל את פעילותו, בית החולים הציבורי אסותא אשדוד מציין את סופה של התקופה הסוערת ביותר שעבר, ואולי הסוערת ביותר שיעבור אי פעם. מגפת הקורונה המראה סימני דעיכה הייתה אירוע משמעותי עבור עולם הרפואה ברחבי העולם, ובפרט כשמדובר במוסד צעיר יחסית, עם אתגרי צמיחה. "עבור כל בית חולים זו הייתה שנה מאתגרת ביותר, בכל מקום בארץ ובעולם", אומר מנהל בית החולים הציבורי אסותא אשדוד ד"ר ארז ברנבוים. "חלק גדול ומשמעותי מהקושי היה סביב חוסר הוודאות הגדול ששרר בתחילת התפרצות מגפת הקורונה. עמדנו מול מזהם שממית יותר ממזהמים אחרים שאנחנו מכירים, נפוץ בקצב גבוה, החשש היה גדול. גם הצוותים הרפואיים היו בהתחלה בחוסר ידיעה. לקח זמן לכולנו להבין ולדעת מה נכון לעשות, כיצד לטפל בחולים, איך להתגונן, כיצד למנוע את הפצת המחלה. בהתחלה נקטנו משנה זהירות גם באמצעים שמאוחר יותר התבררו כלא נצרכים כל כך, ובמקומות מסוימים ערכנו התאמות. היה חשוב לנו לשמור על בריאות הצוות, על החולים, על הציבור, ושבכל עת אנשים יסמכו על הצוות הרפואי".

ד"ר ברנבוים מסתכל לאחור ומצביע על הנקודה שבה הבין כי הוא ניצב בפני אירוע רפואי חסר תקדים. "התפקוד שלנו בנתונים הקיימים היה מצוין", הוא אומר, "עוד בחודש פברואר בשנה שעברה התחלנו לקרוא את המפה והצוותים שלנו פתחו בהיערכות לקראת התפרצות מגפה עם חולים רבים".

לדבריו, הסגר הראשון, שמנע כמעט כל יציאה מהבתים וכלל מגבלות משמעותיות על האזרחים, היה בעל חשיבות רבה במסגרת המאבק בנגיף. "הגל הראשון היה הכי קטן מבחינת מספרי החולים והמאושפזים, אבל דווקא בו המגבלות היו הכי נוקשות. זה אִפשר לנו ללמוד על מחלת הקורונה, לזהות את מה שיש לאבחן, להכיר את תוכניות הטיפול השונות שהוצעו ברחבי העולם. היו דרכי טיפול שבהתחלה חשבו שהן יעילות ובסוף התבררו כלא רלוונטיות. את הדברים האלה למדנו בחסות הסגר הראשון. הגל המשמעותי יותר היה בחודשי הקיץ, היו כבר אלפי נדבקים בחלק מהימים, הרבה יותר מאושפזים, מונשמים וחולים במצב קשה, אבל למרבה המזל באנו ערוכים לכך".

האתגר לפתוח מחלקת קורונה

התפרצות הקורונה כללה שורת מצבים חדשים שתפסה הן את האזרחים והן את האחיות והרופאים כשהם מנסים לשמור על הבריאות, על שגרה ועל יכולתם לעבוד ולהתפרנס בלי שאף אחד מהשלושה יבוא על חשבון השני. "האתגר המרכזי היה להיערך עם הצוותים שלנו, להוריד את מפלס החששות והתחושות המעורפלות ולגייס את כל מי שאפשר כדי להתמודד עם המגפה על הצד הטוב ביותר. כשלוקחים מחלקה טיפולית המיועדת לתחום מסוים והופכים את כולה למחלקת קורונה זה אומר שנדרשת התגייסות של כל הסגל הרלוונטי. לא רק הרופאים ולא רק האחיות, כל אנשי בית החולים מעורבים בכך: שינוי והתאמת התשתיות, מערכת המיזוג הנפרדת, ציוד ייחודי לטיפול במחלה הזאת, התמגנות של הצוותים השונים".

בית החולים הציבורי אסותא אשדוד היה למעשה המוסד הרפואי היחיד שנאלץ לסגור מחלקה מתפקדת בבית החולים כדי לאפשר את פתיחתה של מחלקה ייעודית לחולי קורונה. "אנחנו בית חולים בינוני, המקום שלנו עדיין בתהליכי צמיחה, הוא פועל רק משנת 2017. בימי שגרה בית החולים שלנו עדיין לא מספיק לכלל תושבי אשדוד והסביבה, ובקורונה זה בהחלט הקשה עלינו, אבל לשמחתי עמדנו במשימה. עם הזמן השתפרנו, השתכללנו ולמדנו כל הזמן תוך כדי תנועה".

בתוך ההתמודדות עם התפרצות מגפה חסרת תקדים, היה צורך לוודא כי נשמרת פעילות בית החולים גם ביתר המחלקות והאגפים. כשהגיעה ההבנה כי המשבר יימשך לאורך זמן, היה צורך לוודא כי הציבור אינו חושש להגיע לבית החולים לצרכים שאינם קורונה או לטיפולים דחופים מסוגים שונים. "הבנו בשלב מסוים שיש לאנשים חשש אמיתי מפני הגעה לבית החולים", מספר לנו ד"ר ברנבוים, "חולים שעברו שבץ מוחי או אירוע לבבי היססו להגיע לטיפול מחשש להידבק כאן בנגיף הקורונה. זה כמובן מטריד מאוד ומדאיג לחשוב שאנשים שרוצים להישמר מפני מחלה מסוימת לא יטפלו בסכנות בריאותיות ממשיות אחרות שאיתן הם מתמודדים".

עם ההבנה כי יש לאפשר לחולים רבים להגיע לבית החולים מבלי לחשוש מפני ההדבקות, החלו בית החולים הציבורי אסותא אשדוד בהליך הפרדה מקדים של החולים עוד בהגעתם לפתח המתחם, טרם בואם במגע עם חולים נוספים: "המסקנה שהגענו אליה היא שצריך לייצר כבר בכניסה למקום, אפילו עוד לפני אזור המיון, הפרדה מוחלטת בין חולים שמגיעים עם חשש לקורונה לבין חולים שמגיעים לצרכים אחרים ואין להם חשש לקורונה. מראש אנשים נכנסו לבית החולים בשני מסלולים שונים. שיווקנו את זה לציבור, וכך אנשים ידעו שהם יכולים להגיע לקבלת כל טיפול רפואי וכל צורך בריאותי בצורה הכי בטוחה וללא כל חשש".

אוכלוסייה נוספת הפוקדת את בית החולים היא כמובן היולדות. גם בקרבן התעורר החשש מהתפרצות הנגיף, בייחוד מכיוון שמוטציות של הקורונה התגלו כמסוכנות במיוחד לנשים במהלך חודשי ההיריון. "בשביל ציבור הנשים היולדות יצרנו גם מסלול בנפרד רק להן, זה נקרא 'המסלול הוורוד': כניסה נפרדת, מעלית רק שלהן ומחלקה ייחודית. חלק מזה נדרש בגלל השמירה על הבריאות, וחלק כדי להרגיע את התחושות והרגשות. היה חשוב שאנשים לא יחששו, וירגישו רגועים ובטוחים להגיע לכאן", הוא מסכם.

מהעומס בבית החולים לעומס בבית

"הדבר הכי יקר בבית החולים הוא כוח האדם", מסביר ד"ר ברנבוים אתגר נוסף שעמד לפתחו. "כל הזמן הצוותים שלנו שמורים וממוגנים. בבית חולים בלי הרבה ותק, רוב העובדים הם צעירים, וככאלו יש להם בבית ילדים קטנים ובני או בנות זוג. בשגרה הילדים בבתי הספר, בגנים ובמעונות, ובימי הסגר, כשהייתה הרבה עבודה בבית החולים בכל המחלקות, זיהינו אצל העובדים שחיקה גדולה מאוד. אחרי העבודה הקשה חיכתה להם עוד עבודה מרובה בבית, עם ילדים שאין להם מסגרות וצריכים גם הם טיפול והשקעה. הבנו שהמצב לא יכול להימשך כך. אי אפשר לתת לעובדים לצאת מהעומס בבית החולים אל העומס בבית. פתחנו מעונות יום ומסגרות לילדים של העובדים, התחלנו לכנס קבוצות תמיכה, שיחות עם פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וגורמי מקצוע שונים", הוא מספר. "הבאנו שירות פסיכולוגי גם למאושפזים במחלקות קורונה שעברו הרבה זמן בבידוד, וגם לצוותי העובדים שהיו צריכים את ההתאווררות הזאת. התחלנו לעשות רוטציה בין העובדים, מה שאִפשר להם לנשום בין לבין. חשוב לנו מאוד לראות את הצרכים שלהם יחד עם כל העשייה בבית החולים", הוא מדגיש.

היום, מספר ד"ר ברנבוים, המגפה בדעיכה, ובית החולים עם הפנים קדימה: "בשיא התפרצות נגיף הקורונה היינו עם חמישים וחמישה מאושפזים במצב קשה. נערכנו לאפשרות שנגיע גם לשמונים מאושפזים במחלקת הקורונה. היום, בחסות החיסונים, יש מעט מאוד: פחות מעשרה חולים, רק שניים מהם מונשמים. אנחנו מתכוננים להחזיר את בית החולים לשגרה מלאה, כולל החזרת צוותים לתפקידם המקורי, ולשמור מענה מצומצם לקורונה שיהיה מוכן להפעלה תוך זמן קצר למקרה הצורך".

מה המאפיין של החולים במחלקת הקורונה שמאושפזים במצב קשה?

"מה שמשותף לכל החולים שמגיעים במצב קשה הוא שהם לא התחסנו. חשוב לנו מאוד שהציבור יחוסן, זה מונע את התפרצות המחלה ומונע הגעה למצבים קשים".

גם מבצע החיסונים נוהל באופן מופתי בבית החולים, מציין ד"ר ברנבוים. "הרופאים חוסנו ללא בעיה. היו מעט שחששו, יש אנשים שחוששים לפעמים, אבל בסוף הגענו למצב שהיום תשעים ותשעה אחוזים מכלל העובדים עברו את החיסון השני, וגם אלה שלא מחוסנים, זה בגלל סיבות אובייקטיביות. הכול נעשה באחריות. למדנו המון בתקופת המגפה הזאת. המטרה שלנו היא שנהיה ערוכים גם להתפרצות של אירוע בריאותי דומה בעתיד, עם כל הידע הדרוש והציוד המתאים. מסקנה חשובה נוספת שהתחדדה לנו בשנה הסוערת הזאת היא שבית החולים שלנו קטן מדי לצורך אשדוד והמרחב. אנחנו לא באמת מספקים את הצורך של האוכלוסייה הגדולה שיש כאן".

ואכן, לצד השמירה על איכות הטיפול הגבוהה ביותר, עמלים כעת בית החולים הציבורי אסותא אשדוד על הרחבת בית החולים, כדי שהמקום יוכל לספק שירותים לכל מי שנדרש לכאן. "הצלחנו לקבל לאחרונה אישור ממשרד הבריאות ומשר הבריאות להקים עוד מגדל אשפוז במרכז הרפואי, אנחנו מצויים כעת בשלב הבחירה של ארכיטקט לתכנון הבניין החדש. יש בכך אתגר - נצטרך לשמור על איכות גבוהה של טיפול גם במצב שיש יותר חולים ויותר מאושפזים, אבל לשם כך אנחנו פועלים".

הרבה יותר חולים מהצפוי

כאמור, המרכז הרפואי החל לפעול בנובמבר 2017, אבל ההחלטה על הקמתו ועל גודלו גובשה שנים רבות קודם לכן. כך נוצר מצב שבית החולים אינו מספק את צורכי האוכלוסייה שלשמה הוא הוקם. "זה בית החולים האחרון שהוקם בישראל, אחרי כארבעים שנה שלא הוקם בארץ אף בית חולים חדש. הכול חדש, הכול הכי מתקדם, המכשור הרפואי, השיטות. כשיוקמו בישראל עוד מרכזים רפואיים, כי צריך שיוקמו, יכולים לבוא ללמוד מאיתנו איך לעשות זאת. את השיטות ניתן ללמוד מאיתנו מצוין, אבל הגודל הוא בעיה", הוא שב ומדגיש. "כשתוכנן ואושר בית החולים הציבורי אסותא אשדוד המחשבה הייתה שתושבי העיר ימשיכו ללכת לבתי החולים באזור - שליש ילכו לקפלן ברחובות, שליש לברזילי באשקלון ושליש אלינו. אולם התמונה כיום היא לא כזאת, יש אצלנו הרבה יותר חולים מהצפוי. אנחנו מצליחים לתת מענה לכולם, אבל אין מה לעשות, אנחנו צריכים לגדול.

"לשם השוואה, אצלנו נבנו שתי מחלקות פנימיות - בעיר של 250,000 תושבים. לשם השוואה, באשקלון יש 160,000 תושבים, ושם יש חמש מחלקות פנימיות. נכון שתהליך ההקמה היה מורכב, והתחלנו בתנאים מסוימים. אבל במגדל הבא שאנחנו בונים המטרה שלנו היא לתקן את העוול הזה. אשדוד היא העיר החמישית בגודלה בישראל, עם צפי לצמיחה של 350,000 תושבים בעשורים הקרובים. יחד עם הסביבה הקרובה לעיר אנחנו נגיע ל-600,000 איש שבית החולים שלנו הוא הכתובת הרפואית עבורם.

"אנחנו רוצים להמשיך בעשייה ולהמשיך להשתמש כל הזמן בציוד הכי מתקדם והכי חדיש שיש, מאיצים לחולי סרטן, הדמיית CT ומכונות MRI, יש לנו כל מה שצריך באופן שלא נופל מאף בית חולים באזור המרכז. אנחנו בתחרות על כוח האדם הטוב ביותר, האמצעים הטובים ביותר והתנאים הכי מיטביים. בית החולים שלנו מסונף לאוניברסיטת בן־גוריון, גם בתחום המחקר והאקדמיה אנחנו מקיימים שיתופי פעולה ועושים עבודה מאוד משמעותית. חלק מהרופאים והאחיות שלנו מלמדים באוניברסיטת בן־גוריון ומקיימים את שיתוף הפעולה על הצד הטוב ביותר".

לסיום שוטח ד"ר ברנבוים את תחושותיו האישיות בתחום הרפואה והבריאות. "יש שני דברים שמובילים אותנו בעשייה בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד. האלמנט הראשון הוא סקרנות ורצון ללמוד ולהתפתח. מאז שבחרתי להיות רופא, כשהייתי צעיר מאוד, נמשכתי אחרי עולם הרפואה בסקרנות. אי אפשר להיות בעולם הרפואה והבריאות בלי להיות סקרן, חוקר, שואל ולומד מטבעך. זו שאיפה שיש לנו תמיד, ללמוד, להשתכלל ולהתפתח, לשמוע עוד דברים, לחקור, להתקדם. רק השנה ראינו פתאום איך מגיעה לעולם מחלה חדשה, מאתגרת אותנו ואת הידע שלנו ודורשת מאיתנו ללמוד על דרכי הטיפול, התפרצות המגפה והחיסון".

עניין נוסף שמנחה את ברנבוים וצוותו הוא היחס לאנשים. "אהבת אדם היא דבר משמעותי ויסודי בעבודה שלנו. הצוות שלנו מורכב מאנשים אנושיים ואוהבי אדם. התפיסה שהולכת איתנו כאן בית החולים הציבורי אסותא אשדוד היא שלצד התארים, המקצוענות והידע, צריך להיות בן־אדם. להיות מסור ולהתייחס באהבה למטופלים, להעניק להם חוויה אישית ואכפתית. המשפט שמלווה אותנו הוא 'בית חולים ציבורי, חווית טיפול אישית'. אי אפשר לקנות פה שירותים או לקבל תנאים מיוחדים בכסף. למרות שבהתחלה היה רעיון שיהיה אגף פרטי בבית החולים, זה לא קרה בסוף. כל אדם שמגיע לכאן זוכה לחוויה אישית וליחס צמוד ואכפתי למרות היותנו בית חולים ציבורי. זה ב־DNA שלנו כמוסד רפואי, ואנחנו עובדים קשה כל הזמן כדי להצליח לספק את התחושה הזאת לכל אחד ואחת מהמטופלים שמגיעים אלינו".

בנוסף בית החולים עומד בקשר עם הקהילה באשדוד והסביבה. מיזמים שונים שמפעיל המרכז הרפואי דואגים לשלום הציבור ועובדים בקהילה על מניעת פגיעות או מחלות מראש. "מיזם ראשון שאנחנו מפעילים הוא בבתי הספר התיכוניים באזור", מספר ד"ר ברנבוים, "אנחנו מזמינים נערים בגיל הוצאת רישיון למחלקת הטראומה בבית החולים ומראים להם בעיניים מה עושות ומה עלולות לגרום תאונות דרכים. חשוב לנו שכשהם נמצאים בשלב שהם כבר יודעים לאן להכניס את המפתחות באוטו, הם יבינו גם כמה מסוכן עולם הנהיגה ומה הוא טומן בחובו. יש לנו הצלחה גדולה במיזם הזה. הצעירים לומדים, מתרשמים ולוקחים איתם רשמים מהביקורים בבית החולים".

מיזם נוסף שפועל גם הוא בקהילה נועד להציל חיים. "זו תוכנית שאנחנו מפעילים יחד עם עיריית אשדוד: צוותים מבית החולים מגיעים למקומות עבודה בעיר ומלמדים את האנשים שאינם בעלי רקע מקצועי בתחום הבריאות איך לעצור דימום בעת פציעה. יש לכך היענות אדירה, רואים תוצאות בשטח וזה מציל חיים".