אהבת עולם

מה הסיכוי שתהיה ממשלת אחדות, מה הקשר בין פוליטיקה לשווארמה, ואיך בכל זאת הגענו עד הלום

דביר שרייבר , ב' באייר תשפ"א

אהבת עולם-ערוץ 7
גם בין המנהיגים שהיו כאן פעם לא הייתה אהבה גדולה. נתניהו ולפיד
צילום: מארק ישראל סלם

"אבא?"

"כן, בני".

"למה יאיר שונא את ביבי?"

"למה שבן ישנא את אבא שלו?"

"מה הקשר לאבא שלו?"

"על איזה יאיר אתה מדבר?"

"לפיד".

"אה... חשבתי לרגע שאתה מנסה לרמוז לי משהו על יחסי אבות ובנים. ממתי אתה מתעניין בפוליטיקה?"

"מהיום".

"מה קרה?"

"התערבתי".

"יפה, יפה. מעורבות בעניינים העומדים על סדר יומה של המדינה מעידה על בגרות, בשלות, אכפתיות..."

"בקיצור?"

"בקיצור מה?"

"למה לפיד ונתניהו לא מקימים ממשלת אחדות במקום לתקוע את המדינה עם בחירות כל יומיים?"

"כי לפיד רוצה להעיף את נתניהו".

"בגלל המשפט?"

"כן. לא. קצת".

"לא הבנתי".

"אף אחד לא מבין. פוליטיקה זה עסק מסובך".

"אבל אני צריך תשובה פשוטה".

"למה?"

"כדי לדעת אם ניצחתי בהתערבות".

"אתה מתכוון מעורבות".

"אני מתכוון להתערבות עם יאיר".

"לפיד?"

"לוגסי. מהכיתה שלי".

"על מה התערבתם?"

"על שווארמה".

"לא, נו. מה הנושא של ההתערבות?"

"האם תהיה ממשלת אחדות או שאין סיכוי".

"יפה, אז הרווחת שווארמה".

"אז זהו, אני אמרתי שתהיה ממשלת אחדות..."

"מה?! אלף פעמים הזהרתי אותך: לא להתערב!"

"אמרת לא להתערב בוויכוחים שלך עם אמא, לא אמרת לי לא להתערב עם חברים..."

"אבל למה על פוליטיקה?! זה עסק קטנוני, ילדותי, אגואיסטי, אין בו טיפת אכפתיות לגורל המדינה!"

"לפני רגע אמרת שזה מעיד על אכפתיות..."

"זה היה לפני שהבנתי שאני אצטרך לתת לך כסף לשתי מנות שווארמה".

"אבל אבא, מה אני אשם שהפוליטיקאים של היום כל כך שונאים זה את זה?"

"למה, אתה חושב שפעם זה היה אחרת?"

"ברור, אחרת לא הייתה קמה פה מדינה".

"מה נראה לך, שבין המנהיגים שהקימו את המדינה הייתה אהבה גדולה? אתה יודע שבן גוריון לא היה מוכן אפילו להגיד את השם בגין?"

"אבל בגין החליף אותו כראש הממשלה, לא?"

"בגין החליף את רבין, ואילו בן גוריון היה יודע הוא היה מתהפך בקברו. את בן גוריון החליפו משה שרת ולוי אשכול, וגם להם הוא לא רחש אהבה גדולה, אם להתבטא בעדינות".

"בסדר, אבל כל השאר עבדו מאוד יפה ביחד".

"מי, יגאל אלון ומשה דיין? שרון ושמיר? פרס ורבין?"

"הם הקימו ממשלה ביחד".

"ולא הפסיקו לחשוד זה בזה ולעשות זה לזה תרגילים מאחורי הגב".

"טוב, אז אולי הפוליטיקאים לא כל כך אוהבים זה את זה. אבל בעם הייתה אחדות. היו אידיאלים. הייתה ערבות הדדית".

"והיום אין?"

"לא כמו פעם".

"מה אתה חושב, שפעם הכול היה ורוד? אתה חושב שבמלחמת השחרור לא היו משתמטים? שבתקופת הצנע לא היו אנשים שניצלו את המצב ועשו מזה כסף? שלא היה פה במשך שנים כרטיס מפלגה אדום שהבחין בין אנשי שלומנו ובין אלה שאין לדרוש בשלומם כל הימים? שהמדינה לא עמדה על סף פשיטת רגל כמה וכמה פעמים? שלא היינו בסכנה קיומית ומלחמות שהעמידו אותנו עם הגב אל הקיר ובכל זאת אנשים המשיכו להתכתש ולהאשים זה את זה במצב? מה נראה לך, שמול הבית של בגין לא עשו הפגנות באמצע מלחמה וקראו לו רוצח? שבגין עצמו לא הוריד את הראש לכל מי שניסה להדיח אותו מראשות המפלגה? שהפוליטיקאים לא התכסחו כל היום וכל הלילה ולא אמרו שהיריבים הם בוגדים, נוכלים, בולשביקים, פאשיסטים, קומוניסטים, פונדמנטליסטים, אגואיסטים, צנטרליסטים, נרקיסיסטים, כלנתריסטים?"

"מה זה הקללות האלה?"

"תאמין לי, אתה לא רוצה לדעת".

"אז מה אתה בעצם אומר, שזה בסדר שכולם שונאים את כולם?"

"ממש לא בסדר. ולא כולם שונאים, בוא. אבל איך לומר, הפוליטיקה אף פעם לא הייתה מופת לאהבה גדולה. עזוב, קח כסף, לך עם יאיר ותאכלו שווארמה. רק אל תחשבו שפעם אנשים פה לא היו אוכלים זה את זה".

"באמת?"

"בלי מלח".

"אז... איך המדינה קיימת?"

"נס, בני. נס".

dvirbe7@gmail.com