העצמאות עולה מדרגה

מותר להיות אופטימיים: יום העצמאות ה־73 הוא הזדמנות לחגוג עצמאות למדינה, אבל גם עצמאות מהמדינה, בתהליך שהתאפשר דווקא הודות למשבר הקורונה. דעה

עדי ארבל , ב' באייר תשפ"א

העצמאות עולה מדרגה-ערוץ 7
עדי ארבל
צילום: מירי שמעונוביץ

כשמדינת ישראל קמה בשנת תש"ח, העולם היה אחר. התפיסה הרווחת הייתה שתפקיד המדינה, כל מדינה, הוא לקחת אחריות על מגוון רחב של תחומי חיים. למדינת ישראל הצעירה, שקיבלה לתוכה מאות אלפי עולים חדשים בזמן קצר מאוד והכפילה את אוכלוסייתה בתוך שלוש שנים, התפיסה הזאת התאימה כמו כפפה ליד. קיומם של משרד הקיצוב והאספקה, משרד הסעד והמשרד לנפגעי מלחמה היה נשמע הגיוני, גם כשכיהנו בממשלה הראשונה רק 12 שרים.

אמירתו של הנשיא האמריקני ג'ון קנדי עם כניסתו לתפקיד בשנת 1961 שיקפה את רוח התקופה: "אל תשאל מה מדינתך יכולה לעשות למענך, שאל מה אתה יכול לעשות למען מדינתך". המדינה נתפסה כגוף היחיד שיכול להתמודד עם בעיות משמעותיות, והצייטגייסט כלל היררכיה ברורה לפיה המדינה חשובה יותר מהאזרח.

שבעה עשורים לאחר קום המדינה אנו חיים בעידן אחר לגמרי. עידן שבו כלכלת ישראל משגשגת. לא בזכות ממשלת ישראל הגדולה פי כמה אלא למרות הממשלה. לא בגלל הקולקטיביזם וערך השוויון שהיו נכונים לזמנם ונועדו לאפשר קיום בכבוד, אלא בזכות אינדיבידואליזם וערך החירות שמאפשרים לכל יחיד ויחידה ליזום ולפרוץ קדימה בדרך לפיתוח הארץ הזאת והפיכתה למעצמה אזורית.

נכון, אי אפשר להתעלם ממגפת הקורונה שפקדה אותנו בשנה האחרונה והאטה את קצב הצמיחה של המשק הישראלי באופן דרמטי. בוודאי שאי אפשר לזלזל בפגיעתה של הקורונה בענפי משק מרכזיים כמו התיירות. ועדיין, נראה שאפשר כבר לחזות בזהירות המתבקשת את יציאתו של המשק הישראלי ממשבר הקורונה, ראשון לפני יתר כלכלות העולם, כך שבמונחים יחסיים לפחות דירוגה הכלכלי של ישראל במדדים שונים צפוי להשתפר. גם ברמה האישית, ייתכן מאוד שנגלה שגם למי מאיתנו שיצא מהשנה האחרונה עם פחות כסף, כוח הקנייה של הכסף שלו יהיה שווה יותר.

מציאות זו מפליאה אף יותר לנוכח הכאוס הפוליטי השורר במחוזותינו בשנתיים האחרונות. שנתיים בלי תקציב מאושר, עם כנסת בתת־תפקוד וממשלה משותקת. אלא שמאז יצא מתוק. במקום הממשלה היוזמת (בעיקר ביורוקרטיה ורגולציה) שאליה היינו רגילים, קיבלנו ממשלה מיוחדת, שלא לומר מוזרה: בהיעדר תוכניות עבודה ותקציבים, אך עם מגזר ציבורי שמסרב להצטמצם למרות שיאים של אבטלה סמויה בתקופת המגפה, הממשלה משתדלת בעיקר לא להפריע.

שלוש תופעות טובות התגלו במשק הישראלי בשנה האחרונה. הראשונה היא שגילינו כיצד העברת האחריות מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי מביאה לכך שהסיוע של הממסד לאזרחים הופך להיות מדויק יותר. תופעה שנייה היא שהחברה האזרחית המבוססת על יוזמה קהילתית הוכיחה את עצמה כחזקה מתמיד. ותופעה שלישית היא שעסקים רבים הצליחו להתאים את עצמם במהירות למציאות המשתנה ולחזור להיות רווחיים, לפעמים אפילו יותר מאשר בתקופה שלפני הקורונה. כל אלה מביאים אותנו למציאות מרעננת בפרפרזה על אמירתו של קנדי: אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך - שאל מה אתה יכול לעשות במקומה.

בזכות השילוב הנדיר של מגפה משתקת, פוליטיקה משתיקה וממשלה משותקת נחשף בפנינו גילוי גדול: מדינת ישראל מוכנה ומזומנה להעלות את דרגת העצמאות של אזרחיה. לא עוד אזרחים עובדים בשירות הממשלה הגדולה, אלא סוף כל סוף - גם אם בטעות - יש לנו ממשלה שמאפשרת (או לכל הפחות לא מפריעה) לאזרחים ליזום ולהוביל אותנו לא רק לעצמאות לאומית אלא גם לעצמאות כלכלית. לקראת יום העצמאות ה־73 של מדינת ישראל, מותר להיות אופטימיים ולחגוג את העצמת העצמאות של כל אחד ואחת מאיתנו.

הכותב הוא מנהל הפורום לחברה האזרחית