הליכוד כבר לא יכול

מפלגת הליכוד, שממנה יצאו מנהיגים גדולים, נתונה בשנים האחרונות במשבר ערכי חמור שמחייב אותה לצאת לזמן אופוזיציה. דעה

מירון ח. איזקסון , ב' באייר תשפ"א

הליכוד כבר לא יכול-ערוץ 7
פרופ' מירון ח. איזקסון
צילום: דינה גונה

מכיוון שפוליטיקאים אוהבים להביא דוגמאות מעולם הספורט, נלך הפעם בדרכם. לדעתי במידה רבה הכדורגל הבינוני והמתסכל בישראל ממשיך לעשות רעש בעיקר כדי לאפשר את מפעל הטוטו. דהיינו הפוך ממה שאנו אמורים לסבור, לא הטוטו הוא המסייע לכדורגל, אלא בלי הכדורגל לא היה למעשה על מה להמר. גם המצב הפוליטי בשנתיים האחרונות צועד בכיוון דומה. בדרך כלל המפלגות ונציגיהן אינם קיימים עוד כדי לייצג ולשרת אותנו, האזרחים. להם יש את המשחק שלהם ואת הסיפוקים המניעים את חייהם. אנו דרושים רק כבוחרים מזדמנים, שהרי בלי השתתפותנו בבחירות לא היו יכולים הפוליטיקאים להתקיים.

כישלון ערכי חמור זה חל בעיקר על הליכוד. אותה מפלגה שאפשרה בזמנה את קיום הדמוקרטיה בארצנו. אותה מפלגה שמשורותיה יצאו כמה ממנהיגינו הגדולים והובילה מהלכים מרשימים בצד כישלונות מהדהדים, ככל מעשי בשר ודם. אבל בשנים האחרונות הליכוד הולך ומתנתק מאזרחי ישראל ומשתתף במשחק הפנימי שלו, שבו פונים לעזרת הציבור בכל עת שבה צריך לספור מחדש את הדקות והשעות עד המשחק הבא.

לא רק נתניהו צריך לפנות את מקומו, גם הליכוד זקוק עתה לתקופת אופוזיציה. בשנים האחרונות היו למובילים בתוכו הזדמנויות לחזור לתלם של אחריות לאומית. הם יכלו למשל לכפות על נתניהו לקיים את ההסכם עם גנץ. הם יכלו לכפות את העברת תקציב המדינה. הם יכלו לתרום לאווירה ציבורית של פיוס והידברות. נתניהו עם ולמרות כל כישרונותיו, הישגיו וכישלונותיו היה מוכרח להתחשב במנהיגי הליכוד שהיו מעזים בשלב כלשהו לכפות עליו כללי משחק מעט שונים. אין שום הצדקה לרפיסותם ולחוסר יכולתם לשתף פעולה ביניהם לפחות במינימום הנדרש.

הקמת הליכוד הייתה נקודת ציון חיונית ודרמטית בתולדות הדמוקרטיה הישראלית. ההזדהות של רבים וטובים עמו היא אותנטית והניסיון להפוך את רוב בוחריו לגסי רוח ובורים הוא דוחה ומוטעה. אבל בתהליך שהתגבר בשנתיים האחרונות הליכוד נעשה דומה למפא"י ההיסטורית, שלאחר תקופת זכויות מרשימה התבלבלה לגמרי וזיהתה את המדינה עם המפלגה. לא זה הליכוד שאליו חברו ואותו גיבשו אנשי חירות, יוצאי הליברלים והציונים הכלליים ושרידי תלמידי בן־גוריון. לא זה הליכוד שבאחת הפעמים שבהן הובל על ידי יצחק שמיר המנוח התבקש אבי אליהו, יוצא הציונים הכלליים, להיות אחד מסוגרי הרשימה לכנסת. אבא גם תמך בנתניהו בתחילת דרכו הפוליטית ועמד על כישרונותיו. החל מנקודה כלשהי נדחקו לאחור אנשי ליכוד מובהקים המונעים על ידי לאומיות דמוקרטית ופרצו קדימה בעיקר אלה שזנחו לגמרי את שליחותם. המפולת עוד הייתה יכולה להיעצר, אבל לא היו מי שעמדו באומץ על המשמר.

אין זה דבר משמח. גם אני, בעל הדעות המדיניות של מימד, מעוניין בליכוד לאומי חזק ואחראי. לצערי חלק מאנשי השמאל מפגינים ניכור כלפי מסורת ישראל ויש בהם שאפילו מתקשים כבר לומר את הביטוי "יהודית ודמוקרטית" לגבי מדינת ישראל. אבל מכיוון שהכישלון הנוכחי אינו רק של נתניהו, גם הליכוד כמפלגה זקוק לשיקום ולתיקון באופוזיציה.

הכותב הוא משורר, סופר ופרופ' לספרות עברית באוניברסיטת בר אילן