רע"מ רע למדינה

חבל על כל רגע שבו עוסקים ברעיון ההזוי של ביסוס קואליציית ימין על מפלגה אסלאמיסטית אנטי־ציונית ואוהדת מחבלים. נתניהו צריך להיות מוכן לשלם מחיר כדי להחזיר אליו את סער ומפלגתו

עמנואל שילה , ב' באייר תשפ"א | עודכן: 07:44

רע"מ רע למדינה-ערוץ 7
אפשר וצריך לשקם את היחסים. בנימין נתניהו וגדעון סער בימים של שיתוף פעולה
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

1

הליכוד ודובריו בתקשורת יעשו טובה לעצמם, לגוש הימין ולמדינה כולה אם יפסיקו לתלות את תקוותם באפשרות שבצלאל סמוטריץ' וחבריו מסיעת הציונות הדתית יאפשרו הקמת ממשלה בתמיכת מנסור עבאס ומפלגת רע"מ. הסיכויים שכך יקרה הם אפסיים.

לסמוטריץ' יש נימוקים אידיאולוגיים ופוליטיים חזקים נגד הישענות על עבאס וחבריו. הוא גם הכריז פעמים רבות ובאופן הנחרץ ביותר, לפני הבחירות ואחריהן, שלא יצטרף לממשלה שנשענת על המפלגה האסלאמית הקיצונית גם במחיר הליכה לסבב בחירות חמישי. ומכיוון שמדובר בנימוקים עקרוניים וענייניים ובאיש שנוהג לדבוק בעקרונותיו, לא מומלץ לאף אחד להסתמך על כך שהוא יעשה פליק־פלאק לאחור.

לסמוטריץ' ושותפיו גם אין מה לחשוש מדין הבוחר. מערכת הבחירות שאותה הוביל בהצלחה רבה ביססה את מעמדו בציונות הדתית. הרשימה בראשותו קיבלה 66 אלף קולות יותר משקיבלה רשימת איחוד מפלגות הימין בראשות הרב רפי פרץ בסיבוב הראשון לפני שנתיים, וזה עוד כשהפעם מפלגת הבית היהודי איננה חלק מהרשימה. סמוטריץ' ושותפיו מחוברים לשטח עם אלפי פעילים צעירים ונלהבים, ויש להם גרעין קשה מוצק למדי של מצביעים. גם בלי תמיכה אקטיבית מנתניהו, סמוטריץ' יכול לקוות לשחזור ההישג הנוכחי שלו בפעם הבאה, ואף ליותר מכך.

2

לא רק סמוטריץ', גם נתניהו ובנט הבטיחו באופן ברור שלא יקימו ממשלה שמסתמכת על רע"מ. אחרי הכול מדובר במפלגה אנטי־ציונית קיצונית, מפלגה שמאחוריה שנים של תמיכה במחבלים רוצחי חיילים ואזרחים ודרישה לבטל את הגדרת מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי. מנסור עבאס שינה אולי את סדר היום שלו אבל לא את דעותיו, דעות של אסלאם פונדמנטליסטי.

נתניהו נקט במהלך פוליטי מבריק כאשר החליט לחבק אליו את עבאס, ובכך לפצל את הרשימה המשותפת ולהוריד את אחוזי ההצבעה במגזר הערבי. הורדת מספר הח"כים של המפלגות הערביות מ־15 בכנסת ה־23 לעשרה בלבד בכנסת ה־24 היא לא פחות ממדהימה. אבל התייחסות אל אנשי רע"מ האסלאמיסטים כאל הערבים הטובים עלולה להתברר כטעות טראגית, לא פחות מזו שעשתה ישראל כאשר עודדה את צמיחתו של ארגון החמאס האסלאמיסטי בעזה. גם אז המחשבה הייתה שלתנועת החמאס יש סדר יום אזרחי־חברתי של צדקה, רווחה ואורח חיים אסלאמי, ושהנושא הפלשתיני הלאומני פחות חשוב לה. את מחיר הטעות הזאת שילמנו בהרבה מאוד דם של חיילים ואזרחים, בהרס גוש קטיף ובהפיכתו של חבל עזה לחבית חומר נפץ שמאיימת ברקטות שלה על רוב ערי ישראל.

לא סמוטריץ' יצטרך להסביר לבוחריו מדוע סירב לבסס קואליציה על תמיכתה של רע"מ. להפך. הרי היה זה נפתלי בנט שחתם במופגן מול מצלמות ערוץ 20 על התחייבות שלא לבסס ממשלה על קולות עבאס וחבריו, ואתגר את נתניהו כשקרא לו להוסיף גם את חתימתו. בנט הוא זה שיצטרך לגמגם ולחפש צידוקים לעמדתו הנוכחית, לפיה ימינה מצידה מסכימה להישען על עבאס, ורק הסכמתו של סמוטריץ' חסרה כדי שתקום ממשלת ימין. נתניהו וסער הם שיתקשו להסביר כיצד הם מתיימרים להיחשב אנשי ימין בעודם מוכנים לבסס קואליציה – נתניהו קואליציית ימין וסער קואליציה עם השמאל – על קצה קצהו של השמאל, על מפלגה אנטי־ציונית ופרו־טרוריסטית.

3

אגב, כדאי גם שנתניהו ותומכיו יחשבו על התרחיש הפוליטי הבא: אם הם יצליחו לכופף את סמוטריץ' ולהכשיר את עבאס, מי לידם יתקע שבנט, אשר משתוקק להיות ראש ממשלה כאן ועכשיו, לא ישתמש בהכשר הזה כדי להרכיב קואליציה בראשותו עם השמאל? כל מה שיהיה עליו לעשות הוא לפוצץ את המשא ומתן מול הליכוד על סעיף כזה או אחר, ואז לחבור עם שבעת המנדטים של ימינה ל־51 המנדטים של לפיד, גנץ, ליברמן, העבודה, מרץ וסער. אל 58 המנדטים של המפלגות הללו תצורף גם רע"מ, שזה עתה הוכשרה על ידי סמוטריץ', וביחד ירכיבו קואליציה בת 62 מנדטים בראשות בנט ולפיד. כמה בלתי מתקבלת על הדעת האפשרות שתרחיש הממשלה בראשותו עם השמאל, שבנט מתכוון לפנות אליו אם סמוטריץ' יעמוד בסירובו, יתברר לבסוף כתרחיש שיהיה לבנט הרבה יותר קל לבחור בו דווקא אם סמוטריץ' יתקפל?

4

ובואו נאמר שכל אלה חששות שווא וחשד בכשרים. ונניח שתוקם ממשלה של 59 מנדטים מגוש הימין, כולל בנט, שנתמכת מבחוץ על ידי ארבעת המנדטים של רע"מ. מה יהיה מחירה של קואליציה שכזאת? האם היא תוכל לאכוף את חוקי הבנייה במגזר הערבי והבדואי, קהל מצביעיו המובהק של מנסור עבאס? האם היא תשים קץ להשתלטות הבלתי חוקית על אדמות בפזורה הבדואית ולתופעת הפרוטקשן בדרום, כפי שהבטיחו בנט וחבריו? האם ממשלת נתניהו תוכל להתמיד בדרישתה מיו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס להכיר בישראל כמדינה יהודית, בעוד הקואליציה שלה נשענת על מנסור עבאס, אזרח ישראלי וחבר בכנסת ישראל שמסרב להכיר בכך? וכיצד תשפיע הידיעה שהוא תלוי בקולות מנסור עבאס וחבריו על שיקוליו של ראש הממשלה בבואו להחליט על מבצע צבאי בעזה או בלבנון?

לא על הדרך הזאת תהיה תפארתכם, חברים יקרים מהליכוד וחבריי תומכי נתניהו בתקשורת וברשתות החברתיות. הניסיון הזה ללכת בדרך הקלה והקצרה, סופו שיסתיים במפח נפש.

5

מה שדרוש כעת לישראל היא ממשלת ימין "על מלא", ממש כפי שהבטיח נתניהו. קואליציה בת 65 מנדטים של הגוש הימני־דתי, קואליציה יציבה והומוגנית שהיא אומנם בעלת גוונים שונים, אך שום תהום אידיאולוגית לא מפרידה בין המפלגות החברות בה. זו קואליציה שתוכל לחולל תמורות קריטיות - גם בחזית המדינית וההתיישבותית, וגם בביצור סמכותם של נבחרי הציבור אל מול השתלטות מערכת המשפט והפקידות הציבורית שאיננה נבחרת. קואליציה שמקדמת ערכי לאום, מסורת ומשפחה ולא מפקידה משרדי ממשלה רגישים בידיהם המסוכנות של מרב מיכאלי, ניצן הורוביץ, אביגדור ליברמן ותמר זנדברג.

כדי שזה יקרה, כל תשומת הלב וכל המאמצים צריכים להיות ממוקדים כעת במהלך שיאפשר זאת: גישור על תהום האיבה הבין־אישית, הניכור והחשדנות שנפערה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ליו"ר 'תקווה חדשה' גדעון סער וחבריו. ראש הממשלה עשה צעד ראשון בכיוון הזה לאחר שנודעו תוצאות הבחירות, כאשר יצא בקריאה פומבית לבנט ולסער להניח את הסכסוכים האישיים מאחור ולחבור אליו לממשלת ימין. מאז הוא משקיע לא מעט במשא ומתן עם בנט, אבל לא עושה כמעט דבר, ובוודאי לא את כל מה שצריך, כדי לחבר אליו בחזרה את סער.

נתניהו חייב לקחת אחריות על הטעות שלו ביחסו לסער. ההתמודדות של סער מולו בפריימריז הייתה מהלך דמוקרטי לגיטימי, מהלך שלא הזיק ואף הועיל לליכוד ולנתניהו. מיד לאחר הפסדו בפריימריז סער נהג בהגינות והתייצב לצידו של נתניהו במערכת הבחירות. נתניהו גמל לו במאמץ לדחוק אותו למקום נמוך בפריימריז, וכשהדבר לא עלה בידו כי מתפקדי הליכוד מעריכים את סער ואוהדים אותו, הוא נקם בסער בכך שהותיר אותו מחוץ לממשלה. דחיקתם של בנט וסער מחוץ לממשלה היא שעלתה לליכוד בירידה מ־36 מנדטים בסבב השלישי ל־30 בלבד ברביעי, והיא שמונעת כעת הקמת ממשלת ימין על מלא.

6

על טעויות משלמים, ונתניהו יצטרך לקבל על עצמו לשלם מחיר כדי לאחות את הקרע עם סער, אלקין וחבריהם. במקרה הטוב מבחינתו של נתניהו זה ייגמר בדברי ריצוי ובהבטחות קואליציוניות נדיבות - גם בתפקידים, אבל בעיקר בנושאים עקרוניים החשובים להם ולבוחריהם. במקרה היותר גרוע מבחינת נתניהו, הפשרה שתסלול את הדרך לממשלת ימין תעלה לו בוויתור חלקי על מעמדו כראש הממשלה - או בתחילת הקדנציה במסגרת רוטציה שתחזיר אותו לשלטון מאוחר יותר, או בסוף הקדנציה באמצעות חקיקה שתגביל את משך כהונתו. נתניהו חייב להפשיל כעת שרוולים ולחבר אליו את סער. מי שמסוגל לחבק את עבאס, בוודאי שצריך להיות מסוגל ללחוץ ידיים עם סער. גם אין לו ברירה, כי אם לא יעשה כן, כשיפוג המנדט בן 28 הימים שנתניהו קיבל, בנט יקים ממשלה עם לפיד – בניגוד להבטחת בחירות אחרת שגם עליה חתם באותה הופעה בערוץ 20.

סער מצידו אומנם הבטיח לא לשבת עם נתניהו, אבל הוא גם הבטיח לא לשבת תחת לפיד. ההבטחות הללו ניתנו מתוך מחשבה שמפלגתו תזכה לאמון נרחב, תהפוך למפלגת שלטון ותרכיב ממשלה בראשותו. זה לא קרה. הבוחרים לא נתנו לו מנדט לראשות ממשלה אלא לראשות מפלגה קטנה. כעת עליו להחליט מה לעשות בכוח הפוליטי שבידיו – כוח מוגבל אך כלל לא מבוטל לאור העובדה שבידיו להכריע איזו ממשלה תוקם כאן, ממשלת ימין או ממשלת שמאל. סער ושותפו אלקין יכולים להיות גיבורי הימין של הבחירות האלה אם יצליחו להתעלות מעל לחשבונות האישיים, המובנים כשלעצמם, וללכת אל הכיוון שאליו מצביעים הערכים והאמונות שהנחו אותם לאורך כל דרכם הפוליטית. זו תהיה שעתם היפה שתחזיר אותם אל לב הקונצנזוס של המחנה הלאומי.

לתגובות: eshilo777@gmail.com