"לא רצינו לקרוא לו כפר עציון"

יוסי שפנייר במאמר על הנצחת כפר עציון בניר עציון - הסיפור שלא סופר: "במשך 17 שנים היווה ניר עציון סוכן זיכרון וגלעד לקיבוץ בהר חברון. לאחר מלחמת ששת הימים עברה ההנצחה והמורשת לכפר עציון טוב שכך אלא שהזיכרון בניר עציון הלך ונעלם וראוי כי לא ישכח".

יוסי שפנייר , א' באייר תשפ"א

"לא רצינו לקרוא לו כפר עציון"-ערוץ 7
ד"ר יוסי שפנייר
צילום: באדיבות המצולם

בג' באייר תש"י (20 באפריל 1950) לפני 71 שנים, עלה לקרקע קיבוץ חדש במורדות הכרמל המערביים בשם 'ניר עציון' כחלק ממפעל שיקום יישובי הקיבוץ הדתי שחרבו בתש"ח. ניר עציון שבין מייסדיו היו מספר חברי כפר עציון שנפל שמר בשמו את השם כפר עציון ותושביו חרטו על דגלם להנציח את זכר הקיבוץ ומורשתו.

על המחשבה העמוקה והערכית מאחורי השם ניר עציון סיפר דוד בן דוד מי שהיה 'המוכתר' של כפר עציון בימי המלחמה וממייסדי ניר עציון: "לא רצינו לקרוא לו [לקיבוץ החדש] בשם "כפר עציון" כי אמונתנו הייתה איתנה שכפר עציון החרבה בהרי חברון עוד תשוב ותגאל והרי לא יתכן לקרוא לשני כפרים באותו השם! ברור שהשם "עציון" חייב להישמר. ובכן "יד עציון", או "ניר עציון"? הוויכוח חריף וההכרעה קשה. לאחר לבטים הגענו למסקנה שרק המילה "ניר" מבטאת במלואה את המושג, ששרידי ויורשי חברה או משפחה מסוימת מחדשים וממשיכים במפעל הוריהם וחבריהם אשר נפלו. אנו עושים שתי פעולות : א. מציבים יד לנעדרים  ב. ממשיכים את מפעלם."

תקיעת יתד ראשונה לישוב ההמשך של כפר עציון נערכה בעין הוד באופן סימלי ביום הבאתם לקבורה של 240 חללי הגוש לקבר אחים בהר הרצל בכ"ה בחשון תש"י (17.11.1949).באותו היום עלו ארבעה חברים והתגוררו באוהל  במקום על מנת לסמל את הרצף וההמשכיות. ביום ההלוויה בסמוך לקברם הפתוח של חללי הגוש בבית העלמין הצעיר בהר הרצל הוקרא הספד שבו התחייבו להמשך הדרך: "[...] רק כעת ניתנה לאחד מאיתנו [דוד בן דוד] הזכות לאסוף את שרידי עצמותיכם הקדושות והננו מבקשים מכם את הרשות לגמול את החסד האחרון ולהביאכם לקבר ישראל [...] היום תקענו את אוהלנו הראשון בישובנו החדש. יהי רצון שכשם שזכינו לגמול אתכם את החסד האחרון הזה, כן נזכה לראות בחידוש מפעל חייכם-חיינו, אשר יתנוסס לתפארת – כיד וניר למפעלנו ההרוס. נוחו בשלום על משכבכם והתפללו על שלום ילדכם, חברותיכם וחבריכם" 

ד' באייר נקבע כיום העליה לקרקע ותיאר זאת שלמה חיימוביץ, ממובילי ההתיישבות בכפר עציון: "חודש אייר הוא חודש סמלי וטראגי כאחד לקבוצתנו, באייר תש"ג עלו לכפר עציון, באייר תש"ח לחמו מלחמת גיבורים ונפלו. באייר תש"י תוקם הנקודה מחדש".

בין חללי קבוצת כנרת היו שניים שקשורים לזיכרון כפר עציון. הראשון הוא בן ציון בן מאיר חייל בגדוד השישי של הפלמ"ח שהיה בין חברי 'מחלקת ההר' (הל"ה) שנפל בדרכו להחיש תגבורת לגוש בה' בשבט תש"ח (16.1.1948). והשני אליעזר בן נבט אף הוא חייל פלמ"ח שלחם באזור הצפון על שחרור מצודת כח (יושע) ונהרג שם בח' באייר תש"ח (17.5.1948). לבנו של אליעזר שנולד יום לפני שנהרג והוא לא הספיק לראותו, קראו עציון. לזכר ישובי עציון.

בן ציון ישראלי ממייסדי קבוצת כנרת כתב לחברי ניר עציון לאחר עלייתם לקרקע: "אחים ואחיות יקרים, רחשינו אליכם, באותם הימים הגורליים שתפנו את עצמנו אתכם במאבק ובדם. רעייתו של חברנו בן ציון בן מאיר ז"ל ובנם הקטן הם אצלנו גם כניר לעציון. בסוף אותו חודש ניסן נולד בכנרת ילד וקראו לו עציון, אולם אביו אליעזר בן נבט ז"ל, שקיבל את בשורת הבן נפל בקרב בגליל העליון ולא הספיק להגיע לראותו. וככה נשאר הבן כניר לעציון ולאביו כאחד [...] אתם שהקדמתם אותנו שמשתם לנו לאות מחייב  ומאמץ. כנרת מברכת אתכם מקרב לב, חזקו ואמצו והיו ברוכים."

במשך 17 שנים היווה ניר עציון סוכן זיכרון וגלעד לקיבוץ בהר חברון. לאחר מלחמת ששת הימים עברה ההנצחה והמורשת לכפר עציון טוב שכך אלא שהזיכרון בניר עציון הלך ונעלם וראוי כי לא ישכח.

ד"ר יוסי שפנייר, מרצה בתוכנית הזיכרון במכללת אפרתה, חוקר את "זיכרון היישובים שקמו מהשברים" על ישובי גוש עציון שנעזבו בתש"ח.