גיא הוכמן
גיא הוכמןצילום: באדיבות המצולם

אנחנו רוצים לספר לכם מה קורה אצלנו בפלוגה. אמנם אנחנו כבר מעל 20 אלף איש, סד"כ של אוגדה, אבל כולם מתעקשים כאן להישאר במתכונת של פלוגה. ככה זה, פעם רובאית - תמיד רובאית.

אז ככה, אנחנו מחולקים לכמה מחלקות. ליד הרס"פיה יושבים החבר'ה מ- 48', הותיקים של הפלוגה. טוחנים את החבר׳ה מלבנון השנייה בעמדות. בכל זאת, הפרש של 58 שנים. מזל שהזמן עוצר מלכת במקום הזה.

מול המשרד מ"פ זרוקים המחלקה של 67', עדיין שרויים באופוריה, הולכים בפלוגה וזורקים אחד לשני ״אשכרה בשישה ימים, אתה קולט?״.

באוהל לידם עומד אוהל השבוזים- נופלי 73'. נמצאים פה כבר למעלה מארבעים שנה ועדיין בדיכאון, עדיין בשוק. מדי פעם מנסים לפתח עוד דיון לא רלוונטי על ועדת אגרנט אבל מיד שוקעים חזרה ביגון. מחלקה גדולה ועצובה.

בכניסה לפלוגה יושבת מחלקת לבנון 1 ו-2. איחדו את המחלקות כי גם ככה הם באותו הגיל, והרי מה זה משנה אם נהרגת בסלוקי של 82׳ או של 2006.

ויש עוד מחלקה. מפוזרת. בודדים בודדים. חיה למטה, אתכם. מחלקת השוקיסטים. אלה שגופם ניצל, אבל הנפש נשארה בשדה הקרב. חיים מבחוץ, נשרפים מבפנים. לפעמים מתחרטים שלא הלכו יחד איתנו. וזה יכול להיות כל אחד, אתם רק צריכים לזהות, ולעזור, ולוודא שמי ששלח לוחמים לקבל שריטה - ידאג עכשיו גם לשים להם פלסטר. תחבקו אותם.

אגב, לנו אין צורך לדאוג. תכלס כיף במקום הזה. למען האמת, אנחנו מתחילים לחשוב שיותר טוב כאן מאשר אצלכם, עם כל הריבים והפילוגים. כאן כולם צעירים, מעבירים את הזמן בסבבה. פה החבר׳ה של חומת מגן עושים ערב גיבוש, שם הלוחמים ממבצע קדש מעבירים לנו מור״קים. אחים.

מילואים בגן עדן. זאת הפלוגה. קיימת כבר 73 שנים ורק מתפללת לא לקבל עוד מחזור חדש דוגמת אוגוסט 2014. כן, פעורי צוק איתן, בקושי סיימו פה מסלול וכבר מעזים לצעוק שהם רוצים להיות האחרונים, שהפלוגה כבר גדולה מדי, שאין מקום, שהתפוסה מלאה, full booking. צודקים.

ויחד עם כל הסחבקיה והגיבוש של החבר׳ה, האושר האמיתי של כולם כאן זה לתצפת עליכם מלמעלה, לראות אתכם ממשיכים בחייכם, להיות שותפים שקטים ושקופים לרגעים הכי יפים והכי קשים שלכם.
לראות אתכם אוהבים ונשברים ומתחתנים ולומדים ומנהלים ומצליחים ונכשלים ומאוחדים. ואוהבים. צאו מהבית, שבו על הקבר, תחליפו את נר הנשמה ותחייכו בבכי.

תאהבו את המדינה הזאת.
ובחייאת, תאהבו אחד את השני.