"כשחייל נהרג משהו בתוכנו נהרג איתו": קצין המילואים הראשי ארי סינגר באולפן ערוץ 7

תא"ל במיל' ארי סינגר מספר על אחיו שנפל בשירותו הצבאי ועל הצריבה שהותיר האסון על משפחתו: "אני קורא לימים הללו עשרת ימי תקומה".

יוני קמפינסקי - ערוץ 7 , ב' באייר תשפ"א

קצין המילואים הראשי תא"ל במיל' ארי סינגר, מספר בראיון לערוץ 7 על יום הזיכרון עבורו ועבור משפחתו ששכלה את אחיו יעקב (ג'יקוב) ז''ל לפני כשלושים שנה.

ג'יקוב היה האח הצעיר לשני אחים טנקיסטים. הוא עצמו בחר להתגייס לגבעתי ונהר בתאונה מבצעית. "המח"ט היה אז אפי איתם. הוא הגיע לניחום אבלים. הוא היה בתאונה. זה מאוד נדיר שמח"ט נוכח בתאונה שבה נהרג חייל. הוא אכל את עצמו על כך. הוא הגיע ממש שפוף לניחום האבלים. הוא אמר לאימא שלי 'זה לא היה צריך לקרות'. אימא שלי שהייתה קטנת מימדים קמה ואמרה לו 'אני לא מוכנה לשמוע את זה'. אפי נרתע והיא אמרה לו ש'כל חייל המשרת בצבא מכין את עם ישראל למלחמה וכדי שנוכל לנצח צריך להתאמן באש ולפעמים יש תאונות. אני לא מוכנה לשמוע שהבן שלי נהרג סתם. הוא נהרג כדי להכין את צה"ל למלחמה'".

תא"ל סינגר מספר כי החזרה שלו עצמו לצבא לא הייתה מובנת מאליה ולאחר השבעה הוא שאל את הוריו אם הם מעוניינים שהוא ישוב לצבא או לא ותשובתם החד משמעית הייתה ברורה, להמשיך.

"אני ואח שני היום שני קצינים בכירים בצבא. ההורים שלנו הם דור של ניצולי שואה ולא מובן בעיניהם שיש לנו צבא ושאנחנו מגנים על עצמנו. אני קורא לימים הללו עשרת ימי תקומה. אני לא מקבל את המילה 'מחיר'. יש מחיר בתחמושת ובלוגיסטיקה, חיילים אינם מחיר. זה משהו עמוק הרבה יותר. המלחמה משאירה חלל. יום הזיכרון הוא יום של מחויבות למדינה, לעשות ככל הניתן כדי לתת משמעות לאותו חלל ולמלא את החלל כדי להמשיך הלאה".

סינגר מספר על השפעה אישית עליו מהאירוע המשפחתי הטראגי ולהבנתו השפעה כזו היא מחוייבת המציאות. "פעם, באחד מניחומי האבלים לאחד הפקודים שלי שנהרג, אמרתי לאבא שיצאנו למלחמה כחבורה וכשמישהו נהרג משהו נהרג גם בתוכנו כי לחמנו כחבורה אחת. מאידך הבן שלך ימשיך לחיות דרכנו כשאנחנו מספרים מי הוא היה ומה הוא עשה, ולכן זה משפיע. זה לא גורם לנו חלילה להרהורים שלא להמשיך, אלא להמשיך ביתר שאת ובכובד ראש".

גם את תא"ל סינגר שאלנו כיצד הוא רואה את המעבר החד שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, והוא משיב: "אנחנו צריכים להתעמק במה זה יום הזיכרון. יש ימי אבל לאומיים כמופיע בחוק, אבל יום הזיכרון אינו יום אבל אלא יום זיכרון, לצד האבל הפרטי והצער", הוא אומר ומצטט את דבריו של האלוף יגאל ידין שראה בניצחון ובנאמנות את החיבור בין שני הימים הללו. "המעבר הוא קשה והכרחי, אבל אם אנחנו יודעים לציין נכון את יום הזיכרון אנחנו יודעים לחגוג ביתר שאת את יום העצמאות".

כקצין מילואים ראשי רואה תא"ל סינגר את רבדי העם השונים והוא קובע כי מדובר בעם נפלא. "מערך המילואים מתגייס על פי חוק אבל הוא עושה זאת מתוך ערכי שליחות ומחויבות. הפרדוקס הזה הוא בעיני מקור העוצמה של מערך המילואים".

כשהוא מתבקש לשים את האצבע על השינויים שחלו במערך המילואים של השנים האחרונות אומר תא"ל סינגר כי מדובר בשינויים ותמורות טכנולוגיות הנובעות משינוי המערכה האזורית, אך במקביל קיימת גם התמקצעות בתחום המפקדות, מה שמאפשר קליטת טכנולוגיות חדשות. בנוסף קיימת היכולת לכל חייל לעקוב אחר הישגיו ופעילותו, מה שמאפשר בניית קומות נוספות של פעילות והתמקצעות.

בדבריו מדגיש תא"ל סינגר כי עבורו אין פער והבדל בין מערך המילואים למערך הסדיר ולמעשה מדובר בכוח מבצעי אחד שלא ניתן להפריד בין חלקיו. "מבלי להיכנס למספרים, בחטיבות הסדירות יש אחוז ניכר של חיילי מילואים. כשירות מערך המילואים הוא ככשירות הצבא ולהיפך. לא ניתן להפריד ביניהם".