שלום יוחאי שרקי ז"ל
שלום יוחאי שרקי ז"לצילום: באדיבות המשפחה

לפני קצת יותר משש שנים סיימתי משמרת ערב בירושלים. משמרת שגרתית, מטופלים סטנדרטיים, בתקופה ממש לא נורמלית.

נפרדתי לשלום מהצוות ויצאתי על האופנוע הביתה לגבעת המבתר. דקה, אולי שניים, אחרי שיצאתי והטלפון שלי מתחיל לצפצף בלי הפסקה "ברלב, פח"ע, דריסה".

מאיץ למקסימום שאני יכול, מתכנן כבר את המהלכים קדימה, לחנות חכם, להוציא טלפון, לפתוח קו עם המוקד, מאיפה לסרוק.

מגיע למקום ומודיעים לי שיש פצוע שמביאים לכיווני. עליתי על נט"ן ריק שהביא מוטי מהתחנה והתארגנתי לקלוט את הפצוע. כמה שניות אחר כך, מכניסים לי אותו, שוכב על מיטת האמבולנס.

בחיי שלא הבנתי על מה כל ההמולה. אני בדרך כלל מבין תוך שניה או שתיים מה מצב הפצוע, לאן הדברים הולכים ופה פשוט לא ראיתי.

ראיתי את שלום שוכב על המיטה עם עיניים עצומות ומחייך. מחייך ברוגע, בשלווה. לרגע קטן נשמתי לרווחה, חשבתי שאלוהים חס עליו ועלי, ושבאותו ערב מקולל אלווה פצוע קל לבית החולים.

קראתי לו "מה שלומך?" והוא לא ענה לי, פשוט המשיך לשכב שם עם עיניים עצומות וחיוך קורן. מיד אחר כך ראיתי את דפוס הנשימה שלו. הבנתי במוחי מה קורה, הנפש שלי לא הסכימה לקבל את הדין.

סדר פעולות הטיפול רצו על אוטומט ב-200 קמ"ש. צעקה לנהג שיתחיל פינוי מהיר ויעביר דיווח לבית החולים, אבטחת נתיב אויר, הנשמה, חיפוש פגיעות נוספות, ואני מסרב להאמין.

הגוף נלחם והנפש מתפללת. שומע את 'אוחילה' של יום כיפור מתנגנת לי בראש בלופים. "לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון". הנשמה המנוסה והשבורה שלי מתחננת לעזרה בקרב שהיא יודעת שכבר אבוד.

מגיעים לבית החולים ומעבירים את שלום לידיים המנוסות והטובות ביותר, אבל גם הן לא יכולות למלאך המשחית.

הכרתי את שלום במשך 18 דקות, אבל החיוך שלו נחרט בנפשי ולא עוזב אותה מאז. למדתי מאז על האדם ששלום היה. כשמו, כן הוא היה אדם של שלום, של שמחה פנימית וחיצונית, עמוקה וקורנת, איש של טוב ושל אופטימיות.

לפני 9 חודשים נולדה לשולמית ולי בת. לכל ילדינו יש שם שני, וידעתי מראש שאקרא לה קדם, שם שתמיד אהבתי, וגם לצקת לתוכו תוכן ידעתי.

בערב שבת לפני הדלקת נרות לא ידעתי איך אקרא לה. רציתי שם שמגלם בתוכו רוגע, שלווה ושלום שאנחנו כל כך צריכים. שולמית הזכירה לי את 'אוחילה' שכל כך מחוברת אלי ואמרה לי לחפש שם. נזכרתי בשלום והתחלתי לבכות. בדקות שנשארו עד שבת שאלתי את המשפחה איך אוכל להנציח אותו והציעו לי את השם שי, קיצור של שלום יוחאי.

שלום יוחאי שרקי סימל בדיוק את כל מה שרציתי עבור בתי שנולדה, עבור ילדיי, עבור כולנו.

בשבת בבוקר עם השמש העולה במזרח הענקנו לה את השם קדם שי. מסתבר שקדם זה בעצם גרסה עברית לשם שרקי (מלשון 'שרק' - מזרח - קדם), וכך זכינו, אפילו בלי שהתכוונו לכך מראש, להנציח את שלום את בשני שמותיה.

קדם שי בת 9 חודשים, ילדה יפה ושמחה עם חיוך ענק, מלא בטוב ועומק שלא נגמר, ואני מתפלל עליה שתזכה להביא אור לארצנו ולייצג בכבוד את שלום בעולמנו הכל כך מורכב.

"דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם וְֽכׇל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם׃"