גלנט: האחדות והשותפות הן צורך חיוני לקיום חברה ראויה

כלות פרס ישראל וחתניו, זה היום שלכם. יום שבו הלב מתרחב – וּבצדק, יום שבּו גַאַוַוה וָנחת שזורות זוֹ בַּזוֹ.

זה היום שבו מדינה שלמה מוקירה את הישגיכם יוצאי-הדופן, מצדיעה לכם על כברת הדרך המרשימה שפסעתם, ומודה לכם על חיים עתירי עשייה. חיים שהם מופת לִיצִירה, למחקר וְלִתְרומה יוצאת-דופן לחברה וְלַמדינה. וּביום הזה, התרווחו בַּכּיסא וְשַאפו אוויר מלוא-חזה.

הביטו על הקהל הצופה בכם כאן וּמרחוק, הבחינו במבטיהם האוהבים והנרגשים של בני המשפחה, הֶיו גאים. כי אנחנו גאים בכם. אדוני נשיא המדינה, ראובן רובי ריבלין, אדוני ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אדוני יושב ראש הכנסת, יריב לוין, גברתי נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, מכובדי ראש עיריית ירושלים, משה ליאון, אזרחי ישראל, קהל נכבד, יום העצמאות הוא הזדמנות טובה לכולנו להביט בסיפוק אל השיאים שרשמה מדינתנו בשבעים וְשָלוש שנותיה.

זה יום של קורת רוח, של אחדות של שותָפות-גורל וְשל ממלכתיות. אין אח וָרע בִּמְדינות תבל להישגים מרשימים כל כך בּפרק זמן כה קצר. הישגים אלו לא הִגִיעו יש מאין. רוח האדם היא העומדת בִּיסוד הישגיה של מדינת ישראל. זו רוחם של הֶחלוץ, של הלוחם, של החוקר והמדְען, של התעשיין והחקלאי, של האוֹמָן והמורה, זו רוח הציונות המגשימה והיהדות המעמיקה חקר וָדעת.

זה הכוח המֵניע את הקוממיות ואת שגשוג עם ישראל בארצו. חובת תודה עליונה, ראשונה בַּמעלה, שלוחה ביום הזה לְחיילי צה"ל וְלִמְפקדיו וּלְיתר אנשי כוחות הביטחון. לולא מסירותם, גבורתם ועוז רוחם לא הייתה בידנו החרב, וְלא היה מַגן הפלדה עטוי על גופנו. מכובדיי, שובו של עם ישראל אל ארץ מולדתו מֵארבע כנפות תבל וַהקמתה של מדינה עצמאית וְריבונית, בפעם השלישית בתולדות עמנו, הן פלא של ממש, שאין דומה לו בתולדות הַעַמִים.

במעמד מרגש זה אני חושב על הורי, פליטי שואה שראו את האימה, הסבל והשכול והגיעו ארצה כֵּדֵי להקים מדינה – אבי מיכאל ז"ל, לוחם צעיר בַּקרבות הקשים אל מול צְבא מצרים במלחמת השחרור ואימי פרומה תיבּדל לחיים ארוכים וְטובים, נַעַרַה שהעפילה ארצה על סיפונה של האוניה "אקסודוס" עם משפחתה.

אני חושב על אשתי קלודין ועל הוריה, העולים בתחילת שנות השישים ממרוקו כדי לקחת חלק בהגשמת הַחַלום היהודי והציוני בארץ ישראל. האם מישהו מֵאֵלו הֵעֵז לַחַלום כי נזכה לִמְדינה מפוֹארת שכּזוֹ? אני אומר כאן לכם, אזרֶחי ישראל, לִילַדינו וְלִנְכדינו, לכולם: זכינו להיות אלו המגשימים את כמיהת הדורות ומממשים את תקומת ישראל בארצנו.

יחד בנינו מדינה שהיא מעצמה של מדע, של אקדמיה, של רפואה ושל חדשנות, מדינה פורצת דרך אליה נישאות עיניים מִקַצְוות תבל בנסיון לפצח את סוד יכולותיה ואת מֶקור כוחה ועוצמתה. ישראל שלנו היא מדינה עתירת הישגים וִיכוֹלות, והיא חדורה בתחושה של ביטחון עצמי וְגַאַוַוה לאומית לצד חוכמה וחוצפה יִיחודית. ביום העצמאות הזה אנו זכאים וְחייבים להביט בְּגַאַַוַוה אל עבר פירות יצירתנו המשותפת וְלִהיות גאים, וַאַפילו שבעי רצון, ולו ליום אֶחד בַּשנה.

לאורך שנותיה של המדינה ידענו משברים ויכולנו להם: גברנו על אויבינו, קלטנו עלייה, ביססנו כלכלה מרשימה, פיתחנו התיישבות ענפה, ויצרנו מערכת חינוך והשכלה מפוארת. השנה האחרונה היוותה הוכחה ליכולות יוצאות-הדופן של המדינה והחברה בישראל. במציאות מאתגרת שכּמותה לא ידעה האנושות שנים רבות, ניווטה ספינתנו את דרכה בִּסְערה של ממש. זה לא היה קל, זה לא היה חף מִטעויות, אבל על ההישג לא ניתן להתווכח:

יכולנו לאתגר הזה. אל מול מגיפה עולמית, חמקמקה וְערמומית, עמדנו נחושים וּמחוסנים. וְהצלחנו. קהל נכבד, המגיפה כנראה מֵאחורינו, אבל פצעינו לא נרפאו. הנֶגיף אולי ניגף - אבל פנינו להתמודדות אחרת, קשה וּמפרכת. לחמנו השנה מול נֶגיף בלתי-נראה שחשף גם את חולשותינו, מול מגיפה שהֵציפה גם את הפערים בינינו. מגזר אחד ביקר את התנהלותו של מגזר שני, קבוצה אחת זעמה על קבוצה אחרת. וְעתה, בשוֹך המגיפה, עת ריפוי נוספת היא לנו. ריפוי השסע שהלך וְנפער בנו יותר ויותר, איחוי הפצע שעודנו שותת, איחוד השורות והעצמת המשותף על המפריד.

במקום שיח מתלהם-הִיַדברות מכבדת, במקום חידוד המפריד - העצמת המשותף, האחדות והשותפות הן צורך חיוני לקיום חברה ראויה וּתְנאי בֶּסיסי לִיכולתנו לעמוד אל מול איום חיצוני. מי שסבור כי ניתן להיות חזקים לאורך זמן כלפי חוץ בעודנו מפולגים וַחַצויים פנימה – חוזה בשיגיונות שווא. כמה חשוב שנזכור כולנו: לא כל יָריב הוא בוגד או אויב, לא כל מה שאינו טוב – הוא בהכרֵחַ רע, לא כל מי שאינו בעדנו - בהכרֵח רוצה ברעתנו. המשותף ביננו רב על המפריד.

הרוח המאחדת והממלכתית המאפיינת מדי שנה את יום הזיכרון ואת יום העצמאות – הרוח הזוֹ יכולה וְּראויה להישמר גם אַחַריהם. מכובדיי, הימים שלאחר המגפה יביאו עימם אתגרים אִסְטרטגיים וּביטחוניים רבּי משמעות לַַאַזורנו. ישראל נכנסה למשבר הזה כַּמְדינה חזקה כלכלית, מתקדמת בצד המדעי והבריאותי, וְדינמית בהתנהגותה הלאומית. לא כך שכנותינו – אלו ברובן מדינות נחשלות, חלשות כלכלית ומדעית, מפוצלות וּשסועות. משמעות הדברים פשוטה: ישראל תֵצֵא מן המשבר העולמי הזה חזקה יותר וּמשגשגת יותר – אך המציאות בקרב שכנותינו תביא לְהגדלת הפערים בינינו – ואיתם יגדלו גם השינאה וּפעולות הטרור.

כמי שהקדיש את חייו לביטְחון ישראל, אני פונה אל חבריי בִּכְנסת ישראל וּבהם גם שותפי לַיֶעָדים הציוניים, החלוקים עימי בַּאשר לדרך השגתם: השנים הקרובות יזמנו לנו אתגרים אסטרטגיים וּבטחוניים בעלי חשיבות מכרעת, קרובים וּרְחוקים. עלינו להתאחד וְלִיצור שותָפות אשר תאפשר את הנהגתה של מדינת ישראל ונְיהולה בַּימים המורכבים המצפים לנו – אסטרטגית, ביטחונית, כלכלית וחברתית.

אזכיר גם את דבריו של זאב ז'בוטינסקי, אשר נאמרו כבר לפני כמאה שנים: "את משטרה של ארץ ישראל אנו מתארים לעצמנו באופן כזה: רוב האוכלוסיה יהיה עברי, אולם שיווי זכויותיהם של כל האזרחים הערבים לא זוֹ בלבד שיובטח, אלא גם יוגשם". קהל נכבד, בעוד שעות ספורות, יבואו חגיגות יום העצמאות לסיומן. השגרה הברוכה - זאת אשר בשנה האחרונה למדנו להעריך עד כמה היא חיונית באמת - שוב תתפּוֹס את מקומה. לא במקרה אנחנו חותמים את אֵֵרועי החג במעמד הזה: הענקת אות הכבוד וההוקרה הממלכתי שאין נעלה ממנוּ - פרס ישראל.

הענקת הפרס ביום זה ממחישה כי עצמאותה של מדינת ישראל, צמיחתה וְשגשוגה נשענים על יתרונה האיכותי הֶחשוב ביותר: האנשים. האנשים אשר מוחם היצירתי כובש עוד פסגה וְעוד יעד, האנשים אשר שאפתנותם וְסקרנותם פורצות להם - וּלְכולנו - דרך בעולם כולו, האנשים אשר אהבתם לַמֶדינה וּמחויָבותם לְהצלחתה ניכרות כל-כך ביום הזה, במעמד הזה.

אני מבקש להודות לכם – כלות הפרס וְחַתְני הפרס - על שנים ארוכות של תרומה וַעשייה למֶדינה וְלחברה. בשם כלל אזרֶחי מדינת ישראל, בשם ממשלת ישראל, בשם מערכת החינוך הישרֵאלית וּבִשמי - אני מאחל לכם עוד שנים טובות ורבות של יצירה וּצמיחה. הֶיו ברוכים, חג עצמאות שמח!