פרשת תזריע - גידול ילדים

העובר, מגיח מרחם אמו עטוף ברחמים, שם נהנה מזיו שכינה, אל אוויר העולם, והוא מתרחק לכאורה ממקור החיים.

ד"ר חנה קטן , ד' באייר תשפ"א

פרשת תזריע - גידול ילדים-ערוץ 7
ד"ר חנה קטן
צילום: באדיבות המצולמת

החדר חשוך. על צג מכשיר העל-קול מרקדים ארבעה גפיים בטנגו מרתק. הנה, הוא מפהק ואחיו בועט. ההורים המאושרים מצלמים מיד ומקלידים ומעבירים את התמונות לכל מאן דבעי.

ואני אומרת: להורים - תספרו [כן, להורים משני הצדדים], אבל תמתינו עם ה'פרסומי ניסה' עוד קצת. לא סופרים אפרוחים כל כך מוקדם לפני הבקיעה שלהם...

טומאת יולדת היא לכאורה עניין מוזר. מילא טומאת נידה וטומאת זיבה מגיעות לאחר התבטלות פוטנציאל של חיים, התבטלות טבעית או התבטלות חולנית.

אבל לאחר הוספת חיים, כאשר מתוך הגוף מופיעים חיים חדשים לעולם, למה שיחול על האישה דין טומאה? לכאורה, ראויה היא, לאחר שהגדילה לעשות והיתה שותפה ללידת חיים חדשים בעולם ,להיות סופר-טהורה. דרכה התקיימה מצווה רבה של 'פרו ורבו', שהיא המצווה הראשונה שבתורה. אז למה הטומאה?

אלא שבהולדת ילדים חדשים לעולם יש גם סיכון. לא לשווא אנשים חכמים [בעיני עצמם לפחות], ביניהם פוליטיקאים בכירים, מסרבים להוליד ילדים לעולם מורכב ולמציאות מורכבת. אכן כל ילד הוא 'ילד בסיכון', ומי יודע מה יצא ממנו, כמו שאומר שלמה המלך בחוכמתו (קהלת ב, י"ט) וּמִי יוֹדֵעַ הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל וכו'. הילד נולד נטול חטא, אבל יצר האדם רע מנעוריו.

העובר, מגיח מרחם אמו עטוף ברחמים, שם נהנה מזיו שכינה, אל אוויר העולם, והוא מתרחק לכאורה ממקור החיים. התינוק הרך בעת לידתו, בשונה משעת צאתו של אדם מן העולם, עוד לא טעם טעם חטא, ואין אנו יודעים לאן יבחר ללכת ואיך ייראו חייו. לכן מונח מעין סימן שאלה על ראשו.

הוא עובר ממצב של גן עדן, ונר דלוק מעל ראשו, למציאות חומרית, גולמית בו יש יצרים ורוע. וכל זה בגלל קללת חווה- 'בעצב תלדי בנים,' שבאה בעקבות חטאה, אז גורשה ממציאות גן העדן לתוך עולם חומרי וגולמי. אז יש פה חשש..

אבל אנחנו ב"ה לא נבהלים, וחושבים שטוב לו לאדם שנברא משלא נברא. ובטוב העולם נידון. ועצם הולדת ילדים מבטאת את האמון שלנו בעולם שהוא מקום שטוב לחיות בו. וכך, היולדת מנתבת את החששות שלה לימים של טומאה ואיסור שבאים מיד לאחר הלידה, ובתום ההתאוששות מהם היא נהיית 'סופר'-טהורה. וזה מתאים למבט החיובי והאופטימי שלנו על המציאות ועל החיים.

ועוד יש לשאול- למה קיים הבדל בין זכר לנקבה לגבי תקופת הטומאה- זכר ל40 יום ונקבה ל80 יום? אלא שהטומאה מבטאת פרידה, סילוק של כוחות חיים שהיו בתוך האישה. אצל בת, האם נפרדת בעצם גם מהבת וגם מהנשיאה של חיים עתידיים שבתוך הבת ולכן נדרשת תקופת טהרה כפולה ומכופלת.

ידועה הבדיחה, שלאחר לידה האבא הגאה שמח כל כך שנולדה בת. כך , הוא טוען, היא לא תצטרך לעמוד מנגד ולסבול כמוהו כשאשתו יולדת. באמת -רחמנות עליו.