תנאי הקיום של המדינה

פרשת נגעי בתים היא מעין דגם קדום של שיטת "פינוי-בינוי": הריסת בתים ישנים על מנת להקים על מקומם בניינים חדישים יותר, מרווחים יותר וגדולים יותר.

הרב פרופ׳ יהודה ברנדס , ד' באייר תשפ"א

תנאי הקיום של המדינה-ערוץ 7
הרב פרופ' יהודה ברנדס
צילום: גרשון אלינסון

בפרשיות הנגעים יש שלש חטיבות עיקריות: נגעי גוף האדם, נגעי בגדים ונגעי בתים.

התורה מתחילה בפרשת תזריע בנגעי גוף האדם וממשיכה בנגעי בגדים, בתחילת פרשת מצורע היא עוברת לתאר את תהליך הטהרה של המצורע, ורק אחרי כן מופיעה הפרשה החטיבה השלישית: נגעי הבית.

נראה שבכך מבקשת התורה להבדיל בין נגעי אדם ובגדים לבין נגעי הבתים ולייחד את נגעי הבתים כעניין בפני עצמו. ראיה נוספת לכך מצויה באופן בו מוצגים הנגעים בכל אחת מן החטיבות.

חטיבת נגעי אדם מתחילה ב"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת", חטיבת נגעי בגדים מתחילה ב"והבגד כי יהיה בו נגע צרעת". דהיינו, הצרעת מתוארת כאירוע אפשרי, כמחלה שעלולה לפקוד אדם או בגדים. אולם חטיבת נגעי הבתים מתחילה ב"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם". שלא כאדם ובגדים הניסוח בנגעי בתים הוא של בשורה והבטחה לעתיד לבא ולא של מחלה אפשרית. זאת ועוד, נגעי אדם ובגדים אינם תלויים בזמן ומקום, ואילו נגעי בתים מוצגים כקשורים להתיישבות העם בארצו.

כהסבר לייחודה של פרשת נגעי בתים הביא רש"י את המדרש שנגעי בתים הם הבטחה של ברכה מיוחדת לבאי הארץ. הצורך לנתוץ את הבתים שהורישו מיושבי הארץ הכנענים בשל הצרעת שתפגע בהם, יגרום למציאת האוצרות שתושבי הארץ הכנענים הטמינו בסתרי הבתים מפני בני ישראל שפלשו לארצם. הכנענים עשו זאת מתוך תקווה שיום יבוא וישובו לקחתם. נתיצת הבתים ומציאת האוצרות מבשרים, מעבר למציאת האוצר המיידית, גם את ביטול תקוות השיבה של יושבי הארץ הקודמים ואת האחזותם המלאה של בני ישראל בארצם. 

יש גישה פרשנית המציעה בשורה אחרת: הנגעים נובעים מכך שבתיהם של הכנענים נבנו לשם עבודה זרה. כאשר יופיע הנגע הוא יאלץ את הישראלי הגר בבית לנתצו ולבנותו מחדש לשם שמים, ולא להמשיך להתגורר בבית שעומד על יסודות של עבודת אלילים.

יש גם דעה במדרש ובמפרשים שנגעי בתים הם חולי ועונש על חטא כמו נגעי אדם ובגדים, אלא שיש בכך בשורה. והיא, שהעונש לאדם החוטא לא מתחיל מייד בגופו אלא פוגע קודם בממונו, אחר כך בבגדיו הקרובים לגופו ורק אם הוא מסיר אזנו משמוע את התוכחה והאזהרה, ייפגע בגופו.

החטאים המוצעים בדרך כלל כגורמים לנגעים ולצרעת הם חטאים שבין אדם לחברו. החטא העיקרי שגורם לצרעת הוא לשון הרע. לנגעי בתים נוסף גם חטא ייחודי ואופייני: צרות העין. אדם שנהנה מרכושו אך אינו משתף את הזולת, אינו מכניס אורחים ואינו גומל חסד עם הנזקקים לכך. צרות העין הזאת חמורה במיוחד כשמדובר בנוחלי הארץ, שה' זיכה אותם בירושת בתיהם של הכנענים מבלי שעמלו וטרחו עבורם. אם למרות זאת ליבו של אדם גס ועינו צרה מלהיטיב לזולתו כדרך שהיטיבו עמו, ראוי הוא שיתנגע ביתו וייאלץ לנתצו. (ה"כלי יקר" מפרט את כל הטעמים לנגעי הבתים, ויקרא יד לד).

נמצאנו למדים, שיש שתי פנים לבשורה ולברכה שבישיבת ארץ ישראל, ואין הן סותרות זו את זו.

עם ישראל היושב בארצו זוכה להשגחה פרטית מיוחדת מאת ה'. מצד אחד, ההשגחה הזאת מזכה אותנו לברכה היוצאת מגדר הטבע. לא רק בגילוי המטמוניות שהשאירו אחריהם הכנענים יושבי הארץ, אלא באופן רחב בהרבה, כברכת ה' לאברהם, ליצחק וליעקב. כדי לאפשר לברכה ולשפע הרב להופיע, צריך לעתים להרוס את הישן כדי לפתח את החדש, ולקיים בכך את הברכה "וישן מפני חדש תוציאו".

פרשת נגעי בתים היא מעין דגם קדום של שיטת "פינוי-בינוי": הריסת בתים ישנים על מנת להקים על מקומם בניינים חדישים יותר, מרווחים יותר וגדולים יותר. לפעמים עוקרים פרדסים ישנים כדי לטעת מטעים חדשים הנותנים יבול משובח יותר, לפעמים מפרקים תשתיות ישנות כדי להרחיב את הבניה החדשה, נתיבי תחבורה משופרים, וכל כיוצא בזה. אחד הסימנים המובהקים של בניה והתפתחות מואצת הם דחפורים המנתצים את הישן. 

הפן האחר של ההשגחה הפרטית מאת ה' על יושבי הארץ זו הדרישה לעמוד בתקנים גבוהים יותר של מוסריות וקיום מצוות. כשם שברכת ה' בארץ שופעת יותר, כך גם ההקפדה על עמידה בדרישותיו גבוהה יותר. במידה ואנו נכשלים בכך חלילה, התגובה ישירה ולעיתים גם מיידית.

החל מ"ועצר את השמים" ועד חורבן וגלות ח"ו. גם בכך יש מידה של השגחה ניסית, מיוחדת במינה. התביעה מן הנהנים מהשגחתו הקרובה של הקדוש-ברוך-הוא גדולה גם בציר האנכי, שבין אדם למקום, וגם בציר האופקי, שבין אדם לחברו. הנביאים שבו והתרו, דור אחרי דור, שהישיבה בארץ אינה רק זכות אלא גם חובה, והארץ ניתנה לעם ישראל רק בתנאי שיקיים את חלקו בברית עם ה' ויצדיק את השפע והברכה בקיום אורח חיים ראוי. נגעי בתים מסמלים את הדרישה הזאת, גם בסילוק העקבות של עבודה זרה ושכחת ה', גם בתיקון המידות וביחסים שבין אדם לחברו.

בסעודה שלישית בשבת ה' באייר תש"ח, לפני שבעים ושלש שנים, כעשרים וארבע שעות אחרי הכרזת העצמאות, דרש ר' יעקב פרידמן, הרבי מהוסיאטין, דרשה בשבח הקמת המדינה והודיה על נפלאות ה' יתברך. הדרשה נאמרה בבית מדרשו ברחוב ביאליק בתל-אביב, סמוך למקום בו הוכרז על הקמת המדינה והיא ככל הנראה התורה החסידית הראשונה בעולם, שבה יש התייחסות להקמת המדינה.

בדבריו הציג את שתי הפנים של הבשורה והברכה בקיומה של מדינת ישראל. נצטט מקצת מדבריו:

"צריך לזכור בשעת הקמת המדינה את תנאי הקיום של המדינה: א) שלום ואחדות – הלא המחלוקת היתה סבת החורבן. ב) קדושה וטהרה..."

"ארץ ישראל היא בבחינת פלטרין של מלך, והוא צריך להיות נקי מכל שמץ חלאה. שמירת כל מצוות ד' בשלמותן היא תנאי הקיום של המדינה..."

"בשעת הקמת המדינה צריך לזכור היטב את כל תנאי קיומה, לא רק סידורי עניני הכלכלה והצבא והיחסים הבין-לאומיים הם תנאי הקיום..."

בפני הקהל הרב שהתאסף בחצר בית מדרשו לשמוע את דרשתו לכבוד העצמאות, הציע האדמו"ר את הדרך הטובה ביותר להשפיע על דמותה של המדינה. זו דרך פעולה מעשית, מיידית, זמינה לכל אחד ואחת. וכך אמר: "בזהירות במצוות שבין אדם לחברו אפשר להשפיע ביותר...".

כחלוף שבעים ושלש שנה, החסד, השפע והברכה שהשפיע עלינו ה' יתברך במדינת ישראל ברורים יותר לאין ערוך מכפי שהיה באותם ימים ראשוניים של הקמת המדינה כשעדיין היה ספק אם בכלל תצליח להתקיים ולשרוד. התביעה למלא את חלקנו בברית, גדלה אף היא במידה דומה.

כשאנו שואלים את עצמנו, כל אחד ואחת באופן אישי מה עלינו לעשות, עדיין עומדת במקומה הצעתו המקורית של האדמו"ר: "בזהירות במצוות שבין אדם לחברו אפשר להשפיע ביותר״.

הרב פרופ׳ יהודה ברנדס הוא נשיא מכללת הרצוג