שום צעד גלוי או חשאי בו מי מאומות העולם נקטה כנגד הפרויקט האיראני לא הסיג את תוכנית הגרעין אחורה כמו ההסכם. למעשה ההסכם הביא לכך שמעיסוק בבעיה מידית ובמועד בו תפרוץ איראן אל הפצצה, יכלה ישראל בפעם הראשונה מזה עשור, לעסוק בסוגיית הגרעין האיראני ללא תחושת חרב על הצוואר.
חשבנו אז (בשנת 2015) בכירי צה"ל, מוסד ואחרים שההסכם הוא טוב לישראל, ושיהיה בידינו שיהוי מבורך לעסוק בהסכם עתידי תוך מו"מ סדור מול האמריקאים ואחרים. לדעתנו זו היו שותפים מומחים רבים בעולם ובארץ, אלא שקולם לא נשמע בישראל על רקע מקהלת נתניהו המצווחת עד כמה ההסכם הוא גרוע ונורא.
חגגנו את פרישת ארה"ב מההסכם ב-2018, אך בפועל שום צעד לא הזניק את תוכנית הגרעין האיראנית קדימה כמו צעדיה המתריסים של איראן, מרגע שארה"ב הפרה את הבטחותיה.
הכוונה של ממשל ביידן לחזור למשטר הסכמי מול איראן הוא ביטוי להבנה מפוקחת את יכולותיה של ארה"ב בעולם בו סין, רוסיה, פקיסטאן ואחרות יכולות להגיע להסכמים עם איראן שלא יתחשבו כלל באינטרסים של האירופאים, האמריקאים ושלנו. סנקציות כלכליות, פעולות חשאיות והערמת קשיים דיפלומטיים לא יחשבו כצעדים חסרי ערך, אבל אין בהם די כדי לעצור תוכנית לאומית איראנית.