הרב יואל קטן
הרב יואל קטןצילום: אתר ישיבה

שמעו נא רבותיי דיינים מומחים, פוליטיקאים מומחים, אנשי תורה ואנשי רוח, עיתונאים ובעלי טורים: איך עניין שהיה מובן מאליו עד לפני ימים ספורים הופך פתאום לשנוי במחלוקת?

איך שיתופה של מפלגה ערבית שונאת ישראל בשלטון על מדינת ישראל הוא פתאום חלק ממקח וממכר פוליטי לגיטימי? מה לא הגיוני ולא ברור בדברים שח"כ בצלאל סמוטריץ' טוען בנושא הזה?

אכן יש בעיה, יש לנו רק נ"ט חברי כנסת 'ביד' גם אם נפתלי בנט יסגור עניינים עם נתניהו. אכן צריכים פתרון לבעיה, והפתרון הוא למצוא דרך לשכנע את סער לרדת מהעץ הגבוה שעמו הלך לבחירות – הורדת ביבי מכסאו, וזה באמת מסובך.

לפני כמה שבועות הצעתי, אני הקטן כאן בערוץ 7 לגרום לכך שתהיה התחייבות מעוגנת בעוגנים אמיתיים (מוצלחים יותר מהעוגנים הרופפים שקיבל גנץ בזמנו...) שזו תהיה הקדנציה האחרונה של ביבי (אלא אם כן התוכנית של בחירתו לנשיאות תתגשם, וכך תיפתר הבעיה מכיוון אחר), וההתחייבות הזו, שיחתמו עליה כל השותפים הפוטנציאליים, תספק את חצי תאוותו של גדעון סער – הוא הצליח להשיג את הצ'ק של הורדת ביבי מכסאו אבל הצ'ק דחוי – ביבי ירד מכסאו לא עתה אלא בסוף הקדנציה הזו.

בארבע השנים האלו יכולה ממשלת 'ימין מלא מלא' לעשות גדולות ונצורות, 65 הח"כים המוכשרים והמאוחדים מששת המפלגות יוכלו להשיט את מדינת ישראל לחופי מבטחים כמעט בכל הסוגיות שעומדות על הפרק, הרי אין שום מחלוקת רצינית המפלגת בין המפלגות האלו – הליכוד, ש"ס ואגודת ישראל, ימינה והציונות הדתית ותקווה חדשה של סער.

אלו יכולות להיות ארבע ומשהו שנים נפלאות לעם ישראל ולמדינת ישראל וגם לתורת ישראל, ולקראת סופן יצטרך כל הגוש הזו למצוא לו מנהיג, וזה לא בשמים. אבל לוותר על הכיוון הזה, ולתת אפשרות לשונאי ישראל להיות לשון המאזניים, להיות הגורם המכריע, להיות המשקולת האחרונה שהיא זו שתכוון את הדרך ותכריח בדיבור ובשתיקה, במעשה ובהימנעות, את הממשלה לרקוד לפי החליל שלה – איך רעיון אימים זה מקבל פתאום לגיטימציה מכל מיני כיוונים?

צודק בצלאל במאה אחוז שזו בכייה לדורות, זו תהיה פתיחת דלת פומבית לשיתוף אויבינו בשלטון, והרי בדרך כלל האויב הזה יהיה לרעתנו, לא לטובתנו, מי לא מבין את זה? זה אינו 'תרגיל מבריק' חד פעמי מבית מדרשו של הקוסם מבלפור – אלא בכייה לדורות, אסון פוליטי, שנשלם עליו חס ושלום בדם ובדמעות! אם קבוצה מערביי ישראל הייתה רוצה לכרות ברית שלום עם המדינה, להכיר בה, לשתף איתה פעולה, לתת לה לגיטימציה דתית וציבורית, להיות חלק אמיתי ממנה (כמו הדרוזים למשל), אם זה היה קורה - היה על מה לדבר, אבל לא בזה מדובר עכשיו כלל, הרי מנסור עבאס הוא נציג התנועה האיסלמית, הוא ואנשיו יצאו ויוצאים ממליאת הכנסת כאשר מנוגן ההמנון הלאומי שלנו, הוא אויב! שלום עושים עם אויבים לשעבר, לא עם אויבים בהווה.

אני ממש המום, רבותיי, מהשינוי החד בגישה שלכם בלי שום נימוק משכנע, רק כי התייאשתם שלא בצדק מהסיכוי להקים ממשלה של 65 חברי כנסת, ממשלה של לכתחילה, שתלוייה עכשיו בסער ובנט בלבד – ועליהם צריך להפעיל את כל הלחצים, ואת ההתנגדות שלהם צריך לפרק, ולא את ההתנגדות המוצדקת של בצלאל לאסון הפוליטי שמציעים לנו כמה יהודים טובים ויקרים שטועים טעות נוראית.

בצלאל, תחזקנה ידיך, אל תזוז מהדרך, בך תלוי עכשיו גורלה של מדינת ישראל לא רק לקדנציה הזו של הכנסת - אלא לכל השנים הבאות, ובשם ה' תעשה ותצליח.