בין ירושלים לעפולה

איש ההתיישבות פנחס ולרשטיין כותב במלאת 46 שנים להתיישבות בעפרה. "זוכים להיות חלק משרשרת בוני הארץ במהלך שיבת ציון''

פנחס ולרשטיין , ח' באייר תשפ"א

בין ירושלים לעפולה-ערוץ 7
פנחס ולרשטיין
צילום: חזקי ברוך

אַתָּה תָקוּם, תְּרַחֵם צִיּוֹן: כִּי-עֵת לְחֶנְנָהּ, כִּי-בָא מוֹעֵד. כִּי-רָצוּ עֲבָדֶיךָ, אֶת-אֲבָנֶיהָ; וְאֶת-עֲפָרָהּ, יְחֹנֵנוּ. "רוצה לומר כי ציון אמנם תבנה כשייכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה" (הכוזרי)

ב-ט' באייר תשל"ה 20/4/1975 יום העלייה על הקרקע של הישוב עפרה. עפרה עולה על הקרקע כמחנה עבודה של משרד הביטחון. שר הביטחון באותה עת שמעון פרס.

כן, כאשר עפרה עולה על הקרקע יש במפלגת העבודה חוג "לענייני שלמות הארץ" ובראשו הגב' רחל ינאית בן צבי.

עוד בשנת 1974 בסיור של חנן פורת עם רחל ינאית באזור הר בעל חצור, מציעה רחל ינאית לחנן פורת להקים "פלוגת עבודה" שבבוא העת הפלוגה תקים ישוב. צריך להבין כי בתקופה ההיא בין ירושלים ועפולה אין כל ישוב יהודי.

זכינו ועודנו זוכים להיות חלק משרשרת בוני הארץ במהלך 'שיבת ציון' לאחר 2000 ויותר שנות גלות.
החל מעליית החסידים, תלמידי הגר"א, ביל"ו, חומה ומגדל ועד ימינו.

התנאי ל"אתה תקום תרחם ציון". המועד שהקב"ה ירחם הוא המשך העשייה התיישבותית בכל חבליה של מדינת ישראל. העשייה היום-יומית והשגרתית, בבניין הארץ והאומה. אכן מילים גבוהות.

יום העלייה על הקרקע מחייב לעשות חשבון נפש אישי ולאומי. בהסתכלות לאחור אכן תנועת 'גוש אמונים' הובילה למפעל התיישבות חסר תקדים ויש לברך ולהתפעל מהנעשה עד כה. אך עדיין אנחנו רחוקים מהשגת היעדים הלאומיים.

החלטה על סיפוח חבלי המולדת יבאו רק בהסכמת העם היושב בציון. 'מדעת רוב ישראל'. אכן עדיין המפעל חייב להמשך. עדיין אנחנו חיים באי ודאות מדינית ובאי ודאות ביטחונית. וכל תקומת עם ישראל בארצו אל מול האיומים מבית ומחוץ, מחייב להתנער ולהמשיך כבראשונה.

"לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה"