צוריאל רובינס
צוריאל רובינסצילום: באדיבות המצולם

החל מהשבוע בוטלו הקפסולות אבל האמת היא שאני לא מצליח לשמוח מזה. ההנחיה החד משמעית 'בשום אופן לא להכניס יותר מ 18 תלמידים לכיתה אחת' היא התגשמות של חלום חינוכי.

כשזה בא בגלל מגיפה וללא תוספת תקציבית זה גורם להרבה מורכבויות, אבל האמת היא שכך בדיוק צריכה לעבוד מערכת חינוך שחותרת להישגים ולתחושת שייכות של תלמידים.

אני מתקשה לשמוח מה'בשורה' שאפשר לחזור ללמד 40 תלמידים בתוך חדר אחד כחלק מ'החזרת מערכת החינוך לשגרה'. אם כך אז אולי בעצם עדיף לא לחזור לשגרה?

רבים מהמורים ואנשי הצוות שיתפו אותי במהלך השנה עד כמה הקפסולות הללו שיפרו את תהליכי הלמידה. עד כמה בקבוצות קטנות מגיעים לתפוקות טובות יותר. עד כמה שיעור אחד ל 20 תלמידים אפקטיבי יותר משלושה שיעורים ל 40 תלמידים. עד כמה התלמידים מרגישים שרואים אותם יותר.

ויש לא מעט מורים שפונים אלי ומבקשים למצוא דרך להמשיך עם זה ולא לחזור אחורה. זה לא פשוט בכלל כי אין תוספות תקציביות לפיצולים, וגם האופציה של לחלק לקפסולות ולתת פחות שעות לכל קבוצה היא בעייתית כי יום הלימודים יהפוך להיות קצר מידי.

צריך לחשוב בצורה יצירתית ומחוץ לקופסא, אבל אנחנו לא מפחדים לעשות זאת כי אנחנו מבינים את התועלת. טעמנו מהטוב הזה, הבנו עד כמה הוא טוב, ועכשיו אנחנו רוצים להמשיך אותו. זה אתגר גדול שניצב לפתחנו, כחלק מהאתגרים של היום שאחרי הקורונה.

אצלינו, בתיכון מקיף אמית באר שבע, אנחנו ננסה לעשות מה שנוכל על מנת להשאיר חלק מהקפסולות שבנינו 'לכבוד הקורונה', גם לשנים שאחרי הקורונה.

צוריאל רובינס הוא מנהל תיכון אמי"ת מקיף באר שבע