הרב רפי פרץ נפרד מהכנסת: טובת העם לנגד עיני

''התפיסה שלי היא שיש מקום למפלגה ציונית דתית אבל היא לא סקטוריאלית. תפקידה הוא לחבר ולהיות הגשר הרחב והמכיל לכלל החברה בישראל''. הנאום המלא בכנסת

הרב רפי פרץ , ח' באייר תשפ"א

הרב רפי פרץ נפרד מהכנסת: טובת העם לנגד עיני-ערוץ 7
הרב רפי פרץ
צילום: דוד וייל

כבוד יו"ר הכנסת, חברי וחברות הכנסת, מכובדי כולם.

לפני כשנתיים וחצי נקראתי לעמוד בראש מפלגת הבית היהודי. מפלגה מיסודה של המפד"ל בעלת שורשים עמוקים עוד מימיו של הרב יעקב ריינס, לפני מעל 100 שנה.

המפלגה השפיעה רבות על החיבור ואחדות השורות בחברה הישראלית ויציקת תוכן רוחני, יהודי במשעולי הפוליטיקה הישראלית שהכותרת היתה- נותנים את הנשמה למדינה. זו דרכנו, זו דרכי, כך פעלתי כל ימי וזו משימתי הראשית. כמי שחונך וחינך על המושג "הנני" השבתי לקריאה להצטרף למפלגה בחיוב כשם שעשיתי פעמים רבות בחיי.

גדלתי בבית מזמיל בירושלים לימים קריית יובל בשכונת עולים מכל הסוגים ומכל מגוון הקשת הישראלית ועד היום הם מחברי הטובים. חברות אשר השפיעה עלי במעלה הדרך.

כבן ליוסף זכרונו לברכה ולמרגלית תבדל לחיים ארוכים, יוצאי מרוקו, גדלתי על סיפורם המיוחד. הוריי שעזבו מקום מוכר ובחרו להגשים את החלום הציוני בארץ ישראל. כי הם חלמו על הארץ הזו.

בביתי חונכתי לאהבת האדם באשר הוא אדם ללא הבדל של השקפות, דעות ונטיות. ואני הולך עם זה כל ימיי. החיים בשכונה היו מחוננים בשבילי במובן של כבוד האדם , הערכתו ואמון ביכולתו של כל אחד ואחת לפרוץ לאן שליבם חפץ.

אמנם גדלתי בתחושה בה האווירה היתה שיש מעליי תקרת זכוכית, ולשמחתי ראיתי שאפשר לפרוץ אותה.

היום אני אומר לכל ילד וילדה, ולכם הורים יקרים. היום בישראל- אין תקרה שאי אפשר לפרוץ! גם אם הדרך נראית קשה ומייגעת, זה אפשרי.

כבן למשפחה מסורתית היה חשוב להורי שאמשיך במסלול הדתי וכך מצאתי את עצמי באחת מישיבות הדגל- נתיב מאיר. אני חב למקום הזה הכרת תודה גדולה שכן גם הישיבה וגם הבחירה שלי להיות חניך ומדריך בתנועת הנוער בנ"ע הם שבנו אותי ודחפו אותי להיות תמיד נכון לכל משימה.

בתום לימודיי בישיבה התקבלתי לקורס טייס, אירוע מכונן בחיי אירוע שליווה אותי 44 שנה כטייס פעיל בחיל האוויר שתחילתו הייתה באותה השבירה של תקרת הזכוכית. במהלך הקורס בקשתי להיות טייס מסוקים מתוך הבנה ואמונה שהצלת חיים היא בנשמתי. לשמחתי שובצתי כטייס יסעור ובכך חלום חיי התגשם.

ללא ספק השירות הצבאי עיצב משהו עמוק באישיותי, בעיקר הרעות הערבות והאובדן של חבריי הקרובים וברבות הימים גם תלמידים אהובים במכינה.

לאחר השירות הצבאי זכיתי לעבור לגוש קטיף ולהקים את המכינה הקדם צבאית ביישוב עצמונה, מול עיני עמדה העובדה שהחיילים הדתיים חייבים לשאת בנטל בכל יחידה בצה"ל כתף אל כתף.

המכינה הצמיחה עד היום למעלה מ3500 בוגרים שנמצאים בכל רובדי החברה הישראלית, אני גאה בכך שהם עושים את זה בצניעות רבה.

הם מאמינים בעם הזה ובטוב שיש בחברה הישראלית.

בליל כ"ד באדר, תשס"ב, בעודי מחתן בוגר שלנו בירושלים התקבלה הודעה על חדירת מחבל לבית המכינה בגוש קטיף. בעיצומו של ערב לימוד תורה לחג הפסח פגע המחבל בבחורים, רצח חמשה מהם ופצע עשרות. בשבילי זהו רגע משבר מהקשים שחוויתי בחיי. ידענו, בחסדי ה' ובעזרת המשפחות והצוות הנהדר, להרים את הראש ולהמשיך קדימה, על אף הקושי הרב. לאחר איסוף השברים התמודדנו עם אירוע קשה מאוד לעם ישראל- גירוש גוש קטיף.

הפצע מדמם בליבי ובלב רבים עד היום.

רצינו להישאר בנחלת אבותינו. לחבל עזה יש היסטוריה ארוכה של אחיזה יהודית מאז ומעולם אך ברגע שזיהינו שמדובר בסכנה למלחמת אחים אמרתי לכל תלמידיי לוקחים צעד אחורה, לא נחזור לזה לעולם. כך פעלנו וכך גם נפעל.

ובימי ספירת העומר זוכרים כולנו את המגיפה בחיילותיו של ר' עקיבא- על אותה שנאת חינם ומחירה הכבד. אך יחד עם זאת, אדני היו"ר, אני מתפלל שכנסת ישראל לעולם לא תצביע על פינוי יהודים מביתם!

אדני יו"ר הכנסת, "הנני" בחיים של ציבור גדול בישראל זה לא רק מושג, גורשנו מגוש קטיף ואמרנו "הנני".

הגענו לעשרות מקומות ברחבי הארץ ובנינו את הקהילות מחדש. יישובים חדשים, אני הלכתי לחולות חלוצה. מקום שלא דרכה בו נפש אדם מאז ומעולם. הקמנו שלושה יישובים חדשים בחבל ארץ צחה. והפכנו מדברה לעדן.

כאבנו, בכינו ובנינו.

כשם שנקראתי לדגל ע"י רמטכ"ל צה"ל דאז גבי אשכנזי לבוא להיות רבצ"ר, כך נענתי גם לעולם הפוליטי ובכך להוביל את המפדל ההיסטורית.

כאחד שאוהב לקפוץ למעיינותיה הקרירים והצלולים של ארצנו האהובה, (מי שממש מעוניין אני בטוח שיש לכך תיעוד ביוטיוב) כך פשוט קפצתי לעולם הפוליטי, לא תמיד צלול אך בהחלט קריר.

ואכן מצאתי מפלגה נפלאה שמחפשת את דרכה.

התפיסה שלי היא שיש מקום למפלגה ציונית דתית אבל היא לא סקטוריאלית. תפקידה הוא לחבר ולהיות הגשר הרחב והמכיל לכלל החברה בישראל. גשר שאוהב כל אחד ואחת מהעם הנפלא שלנו ושואב את כוחו ואת הוודאות בדרכו מעולמה של תורת ישראל, תורת חיים, תורה שעליה מעיד רבי עקיבא ש"ואהבת לרעך כמוך זוהי כל התורה כולה". האמנתי שנכון להביא את החיבורים האלה גם למגרש הפוליטי. אני מאמין שהעם הזה ראוי לחיבור, וכמי שחינך אלפי בני נוער שונים ומגוונים מרקעים שונים ותפיסות שונות אמונתי עמוקה שבסיסנו רחב ויש מקום רב לגיוון אבל עם ראש חץ אחד וברור- מדינה יהודית ודמוקרטית.

בתקופתי כח"כ ראיתי המון טוב.

ראשית, פגשתי בכנסת עצמה אנשים מסורים, עובדים ועובדות ברמה מקצועית ובעיקר נגע לליבי שילובם של בעלי מוגבלויות במסדרונות הכנסת. צעד מבורך, אדני היו"ר, שאני רוצה לעלות אותו על נס.

הפוליטיקה היא המקום שבו מתקבלות החלטות הרות גורל. חוקים, תקנות, תקציבים. אבל לא רק.

הפוליטיקה היא גם מקום של הנהגה, שליחות, אמונה בצדקת הדרך. חשוב לי לומר, כל מה שפעלתי ועשיתי היה לטובת הציבור ששלח אותי, בשום שלב לא העדפתי את טובתי האישית. בזה ליבי שקט. לחלוטין.

כמו בצה"ל וכמו במכינה כך בפוליטיקה - טובת העם הזה לנגד עיני.

הייתי רוצה לפגוש כאן פוליטיקה אחרת. מכבדת, הגונה שבבסיסה דעות שונות ולב אחד פועם בה.

אומר הנביא עמוס (פרק ט פסוק טו)

"ונטעתים על אדמתם ולא יינתשו עוד"

ראיתי בתפקידי עזרה בנטיעה המופלאה של העם הזה בארצו.

במהלך תקופתי בכנסת זכיתי לשמש בתפקידי הראשון כשר החינוך, מיד בכניסתי לתפקיד הוריתי להטמיע את הנושא השנתי בסימן "ערבות הדדית". לא תיארתי לעצמי שערבות ההדדית הזו תתברר כרכיב מפתח באחת ההתמודדויות הקשות שעברו עלינו בעשורים האחרונים-משבר הקורונה. פעלתי לצימצום הפערים החברתיים והצלחנו להעמיד את תוכנית הלמידה מרחוק בתוך כמה חודשים.

בנוסף, העמדנו את התכנית למצוינות בפריפריה, תכנית שכל מטרתה להעצים את התלמידים והתלמידות ולנטוע בהם את האמונה שהשמיים הם הגבול.

בתפקידי היום אני מכהן כשר ירושלים ומורשת ניצבים בפני אתגרים מהותיים, הנוגעים לליבת החיים שלנו במדינת ישראל.

אנו מתמודדים עם התופעה הנוראית של שוד העתיקות ביהודה ושומרון. זה אירוע שרוצה למחוק את שורשינו העמוקים בארץ הזו. מתוך זה הכפלנו את התקציב לשמירה על אתרי המורשת שלנו באזור.

עם עין פקוחה ששומרת על הקיים, המשכנו להביט אל העתיד- במסגרת קול קורא לאתרי מורשת הוגשו מעל 500 בקשות מרשויות ועמותות שונות למען חיזוקם של אתרים אלו בכל הארץ.

יצאנו בקריאה ייחודית להקמת מרכז למורשת המעברות, שעד היום לא זכתה להכרה. אלפי משפחות, ממקימי הארץ הזאת, ביניהם סבי וסבתי, שכעת יזכו להערכה לה הם ראויים, ועבורי זו זכות גדולה וסגירת מעגל.

לצד זאת, ככל שאר העולם, התמודדנו עם מגיפת הקורונה. חיפשנו את הדרכים היצירתיות ביותר לחזק את התיירות בירושלים והעסקים הקטנים בה. יצאנו בפרויקטים, פסטיבלים ומיצגים ייחודיים על מנת להביא את הקהל לעיר.

הצלחנו להעלות את רמת התפוסה במלונות בצורה משמעותית ולהביא תיירות פנים בסדר גודל שטרם נראה בעיר.

הקדשנו מיליוני שקלים לפיתוח, שיפוץ והנגשת מרכזי התיירות בעיר.

מיליונים הועברו גם לפרויקטים במזרח העיר, שבימים אלה מתחדשת בכבישים, פארקים ומרכזי מסחר לטובת התושבים. מהלך שחיזק את הריבונות בעיר.

התקציב שהשקענו בשנה האחרונה בירושלים עומד על כ-425 מליון ₪.

זאת לצד הרצון העז לחבר את כל העם לירושלים ולראות את קיום דבר ממשורר התהילים " ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו", שעליה אומר המדרש זוהי עיר העושה כל ישראל חברים.

לכל אורך הזמן הציונות הדתית הייתה בליבי וכנציגה בממשלה הרגשתי צורך עז להשקיע בה ובמוסדותיה. עם כניסתי לתפקיד סיכמתי עם ראש הממשלה מר בנימין נתניהו על העברת תקציב של 225 מליון ₪ למוסדותיה ומפעליה של הציונות הדתית, אשר ממשיכים ותורמים יום יום למען הארץ ואחדות העם, ואני מודה לו על כך.

אדוני יו"ר הכנסת, מכובדיי איני יכול לסיים את דבריי ולא להזכיר את המשימה שמוטלת על כתפינו כמדינה וכחברה. כרבצ"ר היתי זה שהכריז על הבנים כחללים. עבורי מבצע צוק איתן שהחל בשנת 2014 לא ייגמר עד השבתם של הדר גולדין ואורון שאול זכרונם לברכה.

כמי שבישר למשפחות גולדין ושאול האהובות והיקרות לליבי על נפילתם, אני רוצה להיות זה שייבשר על השבתם. צוק איתן לא תם!

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לראש הממשלה מר בנימין נתניהו על האמון שנתן ונותן בי, בשנתיים וחצי האחרונות ראיתי אל מול עיני מנהיג שטובת עם ישראל ומדינת ישראל בראש מעייניו, בעל חזון עצום שהוביל להסכמי שלום, וערבות לחיזוק בטחונה של מדינת ישראל.

אסיים בדברי הנביא ישעיהו שחלם לפני 2500 שנה על מדינה ובליבה אומה:

"צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל".

"התנערי מעפר קומי, שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך"