נאום הבכורה של ניר אורבך: "החברה הישראלית התעייפה מלהתקוטט"

ח"כ ניר אורבך (ימינה) נשא אחר הצהריים (שלישי) את נאום הבכורה שלו במליאת הכנסת. "הציונות הדתית היא תנועת חיים. בניה ובנותיה חיים את ערכיה יום יום"

ח"כ ניר אורבך , ח' באייר תשפ"א

"אנחנו תמיד מחפשים את הנקודה שבה הכל התחיל. אין ספק שההכרה וההבנה שאי אפשר לשבת בצד ולתת לאירועים להתרחש, נבטה בימי הגירוש מגוש קטיף.

לא אשכח לעולם את "תפילת הנערות", את הקולות השבורים של מאות בנות שמתפללות יחד בעוצמה ברגעי השבר והחורבן, נזרעו הזרעים ונבטה ההכרה שצמחה והתעצמה והביאה אותי לכאן היום.

בחוץ זרעי קיץ נישאים ברוח ובתוך הבית הזה ריח העימותים עוד באוויר.

כנסת ישראל היא המשכה של כנסת הגדולה. המוסד העליון של חכמי ישראל. אנו מצווים להזכיר זאת גם היום, דווקא אחרי שנה של מגפה, דווקא בתקופה של התגוששות פוליטית בלתי נגמרת ומערכת בחירות שרודפת את חברתה, עם עייף חובש פצעיו יושב, סופר ימיו. דור צועק רוצה תשובה עכשיו. זכאי ולא חייב.

חברי וחברות הכנסת אנחנו החייבים, אנחנו המחויבים להשיב את אמון הציבור בעבודת הכנסת, בחברי הכנסת. הרשות המחוקקת משותקת, הכנסת היא אבן יסוד בדמוקרטיה הישראלית ואנו נציגי הציבור מחויבים להתנהגות מכובדת ומכבדת.

בשנים האחרונות אחרי מסע ארוך בשבילי ערוגות הציונות הדתית לאומית, אני חש שנושא מקומה ותפקידה של הציונות הדתית בעת הזו קצת היטשטש.

הציונות הדתית היא בראש ובראשונה תנועה אידיאולוגית. תנועה אידיאולוגית הרואה במדינת ישראל את "יסוד כיסא ה' בעולם" וכל עם ישראל שותף למעשה הציוני.

הפוליטיקה, מהווה מאז ומעולם, חלק מהתנועה הציונית דתית. חלק חשוב ומשמעותי, אבל חלק בלבד.

הפוליטיקה וודאי אינה חזות הכל. הזרוע הפוליטית מעולם לא התיימרה לומר 'אני הציונות הדתית'. מעולם נזהרה מלנכס לעצמה את המושג הזה.

הציונות הדתית היא תנועת חיים. בניה ובנותיה חיים את ערכיה יום יום. הם שלובים ומשתלבים בכל מערכות החיים. הם חלק אינטגרלי מהמדינה ומהחיים שלנו כאן בארץ הזו. הם אינם קמים כל בוקר במחשבה איך לממש את ערכי הציונות הדתית. הם פשוט חיים כך.

הציונות הדתית היא מושג גדול, מכיל ובעיקר מחבר. מטבע הדברים, מפלגה, ששמה מעיד על הוויתה (שורש פלג) לא יכולה לחבר כפי שיכולה לעשות תנועה.

החברה הישראלית, לאחר 4 מערכות בחירות רוויות סיסמאות של פילוג ושיח שבחלקו הוא שיח של שנאה, התעייפה מלהתקוטט, נלאתה מלריב. הציבור מחפש חיבורים וערכים, לא שיח שטחי של פירוד ושטנה. אין לנו כחברה את הפריבילגיה להמשיך ולהתקוטט עד זוב דם בריב אחים.

הרב חנן פורת ז"ל אמר: "הגאולה לא שייכת רק ל"דוסים", ולא רק לטהורים. לא לטהורים נוסח רחל המשוררת וגם לא לטהורים שלנו". הגאולה היא של כלל ישראל.

אהבת ישראל, תורת ישראל וגדולי ישראל , מחייבים אותנו להתחבר לכלל חלקי החברה הישראלית. כל מי ששותף למעשה הציוני, כאן בארץ ישראל, פה במדינת ישראל הוא אח ואחות שלי.

כשהציונות הדתית מתחברת, מחוברת לעם ישראל ולא מתנתקת, מראות כמו שהיו בגוש קטיף בעז"ה לא יחזרו.