סכנת חיים
סכנת חייםצילום: istock

מותה הטראגי של אושר דרעי ז"ל מטעימת קצפת חלבית מעורר תשומת לב חשובה והכרחית לסוגיית הזהירות מאלרגיות במרחב הציבורי. המוזיקאית שרון דואק, רגישה גם היא לחלב, מספרת על החיים בצל האלרגיה, הזהירות וההתנהלות הנדרשת במקרה של טעימת חלב אקראית.

דואק מציינת כי הסטטיסטיקה הישראלית מלמדת ש"שני אנשים בשנה מתים מאלרגיה, וקל מאוד להגיע לבית חולים בעקבות אלרגיה". בדבריה היא מדגישה את ההבדל בין רגישות שמסתיימת בכאב בטן לבין פגיעה של אלרגיה הבאה לידי ביטוי בחסימת דרכי אוויר פריחה ותסמינים מהירים. אצלה רמת הסיכון היא מוות בכל טעימה של מוצר חלבי.

"מגלים את זה בגיל מאוד צעיר, כבר כשהתינוק דוחה כל חלב אחר חוץ מחלב האם. אצל רוב האלרגיים לחלב זה עובר להם עד גיל חמש", אומרת דואק ומעירה כי סיכוייו של פעוט רגיש לחלב שנחשף לחלב לפני גיל חמש לצאת ממעגל האלרגיה, קטנים משל פעוט שהוקפד להרחיק אותו מחלב.

היא עצמה בגיל 34 והרגישות עודה קיימת, אם כי בדרך עצמאית מדודה וזהירה היא מצליחה למתן את רמת הרגישות שלה. "כשהיינו קטנים הייתי נזהרת. החברים היו אוכלים גלידות או פיצה ואני משהו אחר", היא אומרת, וכשהיא נשאלת אם המציאות הזו לא הרחיקה בינה לבין חבריה היא משיבה שהדברים תלויים באופן שבו מתקבלת האלרגיה. במקרה שלה הדבר לא השפיע שכן "ילדים לא נתנו לי להרגיש חריגה".

על רמת הרגישות שלה מעידה שורה של מקרים בהם החלה לחוש בתסמינים. אחד המקרים היה כאשר בגיל 14-15 היא שימשה כבייביסיטר ולפתע חשה פריחה וגירודים. הסתבר שהיא שיחקה בכדור עם הילד עליו שמרה, והילד לא שטף את ידיו אחרי אכילת משהו חלבי לפני ששיחק בכדור. די היה במגע העקיף הזה כדי לחוש ברע. באשר לאופן בו בחרה לנסות ולהיחלץ באופן מבוקר היא מספרת כי מאחר ובחמאה אין הרבה חלבוני חלב היא בחרה לנסות ולבצע חשיפה הדרגתית שלה לחמאה. היא מדגישה שאינה מציעה לאיש לנהוג כמותה, אך אצלה זה עבד. בתחילה במגע עדין בחמאה ובדיקת התגובה, בהמשך בבישול ואפיה ובהמשך גם בטעימה.

בהתייחס לטענה לפיה במקרה הטראגי של אושר דרעי מדובר היה במסעדה כשרה ובשרית, כך שלא היה מקום לחשש ממרכיבים חלביים, מדגישה דואק כי "מה שהוא פרווה לא בהכרח מתאים לאלרגיים, כי פרווה זה גם מה שבטל בשישים, אבל השפעת האלרגיה עדיין קיימת. אם יש פס ייצור לשוקולד חלב ולשוקולד פרווה ונשאר מעט שוקולד חלבי בפס הייצור זה ייחשב פרווה אבל זה יכול להרוג את האלרגיים. צריך להיות סופר זהיר במה שמזמינים".

היא עצמה, במקרים שכאלה, שמה מעט מהקצפת הפרווה על היד, ממתינה שתי דקות, לאחר שהכול בסדר, שמה מעט על הלשון, מחכה עוד שתי דקות ורק לאחר מכן שמה כפית בפה ומחכה עוד דקה על מנת להיות בטוחה במאכל. "סיגלתי לעצמי דרכי הישרדות", היא מגדירה זאת ומציינת כי רצוי גם להריח את המאכל שכן יש פער משמעותי בין קצפת חלבית לקצפת פרווה. גם בגלידות סורבה צריך להבחין שלעיתים הגלידה הוכנה באותה כף של הגלידה החלבית, מה שאומר שגם הגלידה הזו יורדת מהפרק.

על יוזמת החקיקה שתחייב הצבת מזרק אפיפן בכל מסעדה היא אומרת שאינה סבורה שהדבר נחוץ שכן "יש כל כך הרבה סוגי אלרגיות והרבה תרחישים אפשריים", ולנוכח הרצון לחייב גם הצבת דיפריבילאטור ולנוכח העובדה שתוקף המזרק פג אחרי שנתיים החיוב בחוק יטיל על כל בעל מסעדה אחריות בלתי אפשרית לדאוג לעזרים שונים ומגוונים. "אנשים עם מגבלה צריכים לקחת חשבון שהם מגיעים עם המגבלה הזו ועם המענה, כמו שאדם נכה מגיע עם כיסא הגלגלים שלו".

לקראת תום השיחה אתה, מספרת שרון על אירוע בו ניצלו חייה ברגע האחרון. היה זה כאשר הייתה עם חברה בערד, ככל הנראה קיבלה שירות בסכין שלא נשטפה והתקפת האלרגיה החלה. היא חשה שאינה מצליחה לנשום, הזריקה לעצמה אפיפן אך לא יכלה לדבר כי הלשון שלה התנפחה. היא כתבה על פתק לחברתה שהיא בהתקף ושתקרא למד"א. עד שהגיע האמבולנס היא נותרה עם פה מורם ופתוח וקרח על הלשון. איש מד"א שהיה באמבולנס רצה להזמין לה מסוק על מנת להעביר אותה במהירות לבית החולים ברזילי. היא הראתה לו את שכתבה על פתק על מצבה, הוא הזריק לה זריקה נוספת ובכך הציל את חייה.