חשוב מה יעשו היהודים

האיתותים משיחות הגרעין בווינה אינם מבשרים טובות לישראל: ממשל ביידן חותר לחתום על ההסכמים בכל מחיר, בלי התיקונים שישראל דורשת, ומעצמות אירופה יחד עם רוסיה מכריזות שהגיעו לשלב הניסוחים.

אסף משניות , י' באייר תשפ"א

חשוב מה יעשו היהודים-ערוץ 7
מתעלמים מההפרות ויוצרים מנגנוני פיקוח חלשים. שיחות הגרעין בווינה
צילום: רויטרס

קרוב לשלוש שנים לאחר שהנשיא לשעבר טראמפ הודיע על יציאה מהסכם הגרעין עם איראן, הקולות של השבוע האחרון מהדיונים בווינה מלמדים שהחתימה על ההסכם מחדש היא רק עניין של זמן. ביום שלישי השבוע אמר נשיא איראן חסן רוחאני כי "יש התקדמות של 70-60 אחוזים, ואם האמריקאים ירצו נגיע להסכם בתוך זמן קצר". לא רק איראן מאותתת על התקדמות בשיחות. גם נציגי רוסיה, שהיא חלק מההסכם, דיברו על התקדמות משמעותית השבוע בדמות כניסה לשלב הניסוחים.

מי שדווקא ציננו את ההודעות הם האמריקנים עצמם, שלאורך כל השבוע הדגישו שיסירו את הסנקציות רק כאשר יהיו בטוחים שהאיראנים מתכוונים לחזור ליישום מלא של הסכם הגרעין המקורי.

באופן טבעי, בישראל חוששים מאוד מתוצאות השיחות ומההסכם המתגבש. כל הרמזים מווינה מלמדים שלא צפויים שינויים שיסתמו חלקים נרחבים מהחורים של ההסכם המקורי. בניסיון לגבש מדיניות בנושא, התכנסו השבוע חברי הקבינט לראשונה לדיון שנמשך שעתיים וחצי. בסופו יצאה הודעה כי תישלח משלחת של ראשי מערכת הביטחון לארצות הברית בזמן הקרוב. רבים בישראל סבורים כי זה מעט מדי ומאוחר מדי. בינתיים פנתה ישראל לארצות הברית בבקשה שתגביר את הפיקוח של הפקחים במסגרת ההסכם ותרחיב את סמכויותיהם.

"זה לא סוד שמדובר בהסכם מחורר מכל כיוון, אבל נושא הפיקוח הכי צורם", אומר אור יששכר, חבר מחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים. "כמעט בכל תחום בהסכם היו בעיות, אבל אפילו את המעט שכן חייבו את האיראנים השאירו תחת פיקוח שלא באמת קיים. כדי שהפקחים יגיעו צריך להודיע שבועיים מראש ולקבל אישור של האיראנים, וגם זה רק במקרים של הפרות משמעותיות, כשהאיראנים יכולים בכלל להגיד שהם נותנים רק גישה חלקית למתקנים. בינתיים הם מנקים את כל המתחם ואז לא נשאר שום דבר חשוד. במקרה שעדיין יש משהו חשוד, לוועדה המשותפת יש עוד שבועיים לנסות לפתור את הבעיה. אין פה באמת פיקוח".

המשמעות היא שיש הפרות שאנחנו בכלל לא יודעים עליהן?

"אין שאלה בכלל. אני אגיד לך יותר מזה, כל הצדדים יודעים שיש הפרות של האיראנים שהמערב לא מכיר. הבעיה היא שזה לא ממש מעניין אותו. לפני כמה שנים עבדתי במכון מחקר בווינה, ואחד מהכנסים שנכחתי בהם היה כנס של האו"ם שאחד הדוברים בו היה דמות מרכזית בשיחות הגרעין ב־2015. במהלך דבריו הוא לא הזכיר ולו פעם אחת את החורים בהסכם ואת ישראל, המאוימת המרכזית מהגרעין האיראני, ובעיקר דיבר על חוסר האחריות של טראמפ בפרישה מההסכם ואילו מהלכים בוני אמון צריך לעשות כדי להחזיר את איראן לשולחן הדיונים. כששאלתי אותו על מצג השווא של הפיקוח ועל כך שבבסיסים צבאיים למשל אין שום אפשרות לפקח, הוא ענה שאסור לנו להשלות את עצמנו ולחשוב שזה בכלל אפשרי, כי שום מדינה ריבונית לא תהיה מוכנה לפיקוח כזה. כלומר שלכולם היה ברור לאורך כל הדרך שיש הפרות ויהיו הפרות שלא ניתן יהיה לגלות, אבל לא יעשו עם זה כלום כי מטרת העל היא להגיע להסכם. זאת כמובן שערורייה, כי מטרת העל הייתה אמורה להיות שאיראן לא תתגרען, ולא שיהיה הסכם גרעין".

מי הפר את ההסכם?

סוגיית הפרות ההסכם מול המעצמות נוכחת בשיח שסביב הסכם הגרעין לאורך כל הדרך. כשטראמפ עזב את ההסכם במאי 2018, הוא דיבר על ההפרות הנרחבות מצד טהרן שהובילו לפרישה. באיראן, כמו גם בחלקים נרחבים במערב, לא הבינו על אילו הפרות הנשיא האמריקני מדבר. גם ארכיון הגרעין שישראל חשפה לא נחשב מבחינתם ראיה להפרות.

"האמת היא שבאיראן עד היום לא חושבים שהם הפרו איזשהו סעיף בהסכם", אומרת ד"ר תמר עילם־גינדין, מומחית לאיראן ממרכז עזרי ויוצרת הפודקאסט 'איראניום מועשר'. "זאת הסיבה שהם אומרים בגלוי, ומבחינתם בצדק, שכל ההפרות שלהם בחודשים האחרונים הם עושים בהתאם להסכם מ־2015, שנאמר בו באחד מהסעיפים שאם אחד מהצדדים מפר את ההסכם גם הצד השני יכול להפר את ההסכם".

זה משהו שמשתקף גם לתוך החברה האיראנית או שזו תפיסה שקיימת רק בקרב המשטר עצמו?

"זאת הטרגדיה של כל הסיפור הזה. המשטר הצליח לשכנע את הציבור, וזה לא היה קשה כל כך אם לומר את האמת, שהאמריקנים הם אלה שהפרו את ההסכם ולא איראן, וכך למעשה הם גיבשו את כל העם סביב המשטר. בסוף, לאזרח האיראני הרבה יותר חשוב מאיפה הוא מביא לחם הביתה, והסנקציות יצרו מצוקה כלכלית מאוד קשה במדינה. אבל הסנקציות נתפסות כהפרה אמריקנית לא הוגנת, כך שהזעם מופנה לעבר המערב ולא כלפי המשטר עצמו. עכשיו, אם וכאשר ייחתם ההסכם מחדש, הם יראו במשטר כמושיע שלהם. בשורה התחתונה נראה לי שהפרישה של טראמפ השיגה בדיוק את ההפך מהמטרה שאליה הוא כיוון".

"יש משהו מאוד מטעה בטיעון שהאיראנים לא הפרו את ההסכם קודם לפרישה", אומר יששכר. "זה מאוד לא נכון עובדתית. פרט לעובדה שהבעיות בפיקוח לא מאפשרות לנו לדעת על כל ההפרות, יש הפרות שאנחנו כן יודעים עליהן, והן נעשו אחרי חתימת ההסכם. כחלק מההסכם האיראנים חויבו לאגור את האורניום המועשר רק במקומות ספציפיים שיש עליהם פיקוח, וכמובן להפחית את כמות האורניום שיש ברשותם. אלא שעוד לפני פרישת ארצות הברית התגלו כמה וכמה מאגרים של אורניום מועשר שאיראן הסתירה מהפקחים. חוץ מזה, ארכיון הגרעין מעיד על הפרה נוספת, שכן האיראנים היו צריכים למסור את כל הפרוטוקולים של תוכניות הגרעין שלהם לאורך השנים, והארכיון הוכיח שהם ממש לא עשו את זה. אלה רק דוגמאות, ויש תיעוד לעוד הפרות של ההסכם".

אם היו כל כך הרבה הפרות, איך זה שהמעצמות, למעט ממשל טראמפ, מתכחשות אליהן?

"כשאתה לא רוצה למצוא הפרות זה לא מאוד קשה לעשות את זה. המעצמות הגדירו לעצמן שרק במקרה של הפרה משמעותית הן יפעילו את מנגנון הפיקוח, והן כמעט לא רואות בשום הפרה עניין משמעותי. זה נוח להן. כשאני רואה את ההתנהלות לאורך השנים וגם מדבר עם אנשים שהיו בחדרים ההם, אני מבין שאת המעצמות זה בכלל לא מעניין האם יהיה לאיראן נשק גרעיני. אם זה היה מעניין אותן, הן היו מפעילות את הסנקציות שהיו אמורות להיכנס לתוקף באופן אוטומטי אחרי ההפרות של איראן. הן כמובן לא עשו את זה".

כת ההסכם

התמיכה הבלתי מסויגת של המעצמות בהסכם הייתה קיימת לאורך כל הדרך, וגם כעת המטרה המוצהרת היא לחזור אליו מהר ככל האפשר. כבר כאשר ממשל ביידן התגבש, היה ברור שמדובר בנושא הראשון שהנשיא יעסוק בו בזירה הבינלאומית. אלא שבתחילת הדרך הקולות שיצאו מהבית הלבן דיברו על הסכם משודרג, כזה שיסתום לפחות חלק מהחורים שהיו בגרסה המקורית. לפי הדיווחים שמגיעים בימים אלה מהדיונים בווינה, אם יהיו שינויים בהסכם הם יהיו לטובת האיראנים.

"צריך להבין שיש שתי תפיסות בהסתכלות על הסוגיה האיראנית", אומר רותם אורג, העורך הראשי של הבלוג 'וושינגטון אקספרס' ומומחה לפוליטיקה האמריקנית. "ההסתכלות הראשונה מתייחסת לבעיה האיראנית כאל משהו טורי. יש הסכמה כוללת שאומרת שאיראן גורמת הרבה בעיות, אך יש כאלה שהן יותר מסוכנות מאחרות. לכן צריך לפרק את המוקשים האלה שלב אחרי שלב. איראן גרעינית היא האיום הכי משמעותי, אז גם אם לא נפרק את הפרויקט לחלוטין, לפחות נעכב אותו לפרק זמן ארוך, כשבזמן הזה אפשר יהיה לנסות לטפל בבעיות אחרות. זאת הגישה האמריקנית. הגישה השנייה, שמי שמחזיקים בה הם כל מדינות האזור, מסתכלת על הבעיה האיראנית בצורה רוחבית או אולי אפילו רב־מימדית. לפי ההסתכלות הזאת יש לראות את הבעיות שאיראן יוצרת כמזינות זו את זו. לכן טיפול חלקי בהן לזמן מוגבל לא ישיג את המטרה, כי בינתיים איראן תגרום לנזקים ולאיומים בזירות האחרות ותשפר בעזרתן את היכולת הגרעינית שלה".

ממה נולדו שתי ההסתכלויות הללו?

"בצורה הכי פשוטה – זה עניין גיאוגרפי. איראן לא יכולה להגיע לארצות הברית עם הטילים שלה, לישראל כן. זה בעיקר הסיפור. בשביל ישראל מדובר באיום קיומי, בשביל ארצות הברית זה איום, אבל לא באותה רמה".

מי הגורמים שמובילים את התפיסה האמריקנית בממשל הנוכחי?

"ברמת הרעיון, לגבי התפיסה הכוללת יש הסכמה בקרב כל אנשי הממשל. מה שכן, יש ביניהם מחלוקת אחרת. יש את הצד השולט, של הנשיא ביידן, מזכיר המדינה בלינקן ומזכיר ההגנה אוסטין, שדוגלים בסוג של 'ייתנו - יקבלו, לא ייתנו - לא יקבלו'. הם רוצים לחזור להסכם אבל לא בכל מחיר, וזה תלוי בהדדיות של איראן ובעמידה שלה בהתחייבויות. לעומתם יש את מי שבאופן לא מחמיא משתייכים ל'כת ההסכם' - אלה חבורת אנשים, רצינית מאוד אגב, שמעורבת רגשית בהסכם. הדמויות הדומיננטיות בה הם ג'ון קרי, מזכיר המדינה של אובמה וסוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי של אובמה. לשניהם יש תפקידים בממשל הנוכחי, אבל לא כאלה שבאופן רשמי קשורים לנושא הסכם הגרעין. חברי כת ההסכם סבורים שצריך לחזור להסכם בכל מחיר, כולל ויתורים כאלה ואחרים לאיראנים, כי אמריקה היא זאת ששברה את הכלים ויצאה מההסכם".

בינתיים החזית שנסדקת מעט היא החזית האירופית, וזאת עקב אירועי נתנז מלפני כשבועיים. כזכור, לאחר התקנת הצנטריפוגות החדשות אירע קצר חשמלי שהוביל לנזק כבד במקום. על פי פרסומים זרים, וגם האשמות איראניות, ישראל היא שעומדת מאחורי האירוע. בתגובה הודיעו האיראנים בתחילת השבוע על העלאת רף העשרת האורניום ל־60 אחוזים.

הנשיא ביידן הסתפק באמירה מתונה מאוד נגד המהלך האיראני ואמר שמדובר במהלך שאינו מועיל לשיחות. לעומת זאת, שותפיו האירופאים פרסמו הודעה חריפה נגד משטר האייתולות. לפי ההודעה, אין שום שימוש אזרחי באורניום שמצריך העשרה ל־60 אחוזים, ומדובר במהלכים לקראת יצירת נשק גרעיני. לעומת מעצמות אירופה שהביעו דאגה מההתפתחויות, אוסטריה המארחת ממשיכה להציג את ההסכם כיעד שחובה להגיע אליו. בציוץ שפרסם משרד החוץ האוסטרי ביום שלישי האחרון נאמר שנדרש שיתוף פעולה אמריקני־אירופאי בשלושה נושאים: אקלים, סוגיות הומניטריות במערב הבלקן ושימור הסכם הגרעין. מיותר לציין שהציוץ המדובר כוון בעיקר למעצמות האירופיות ולהודעה המסתייגת שלהן.

"ברגע שהאיראנים העשירו אורניום ל־60 אחוזים הם ירו לעצמם ברגל. הרי במשך שנים המסכה שהם לבשו זה שהיכולות הגרעיניות שלהם נועדו לשימושים אזרחיים. כל עוד ההעשרה הייתה בטווחים האזרחיים זה היה תירוץ לגיטימי. עכשיו הם איבדו אותו, וזה צעד שהוא לא מאוד מובן בעיניי", אומרת עילם־גינדין.

עכשיו, כשהאיראנים העשירו אורניום לרמות כאלה, יש לישראל יכולת להשפיע על השיחות בווינה?

"אני לא מאוד מאמינה בזה. מצבנו בזירה הבינלאומית בתחום הזה הוא לא בשמיים. לא נראה לי שנצליח לשכנע את האמריקנים והאירופאים לסגת מההסכם או לגבש הסכם חריף משמעותית. ישראל צריכה להשקיע את הזמן שלה במישורים אחרים כדי לעכב את הפרויקט".

חדירה לעומק המודיעין האיראני

ישראל אכן עושה זאת. מלבד הפסקת החשמל בנתנז, שמיוחסת כמובן לישראל, ישראל ממשיכה בפעילות הענפה במטרה לחבל פיזית בפרויקט הגרעין. החל משורת תקלות ועד לחיסול מדעני גרעין, ובראשם חיסולו של ראש התוכנית פח'ריזאדה מלפני חודשים אחדים. עד היום כרבע ממדעני הגרעין האיראני חוסלו במהלך השנים. לפי דיווח מקיף של העיתונאי רונן ברגמן בניו־יורק טיימס קהילת המודיעין של איראן שרויה במשבר עמוק בעקבות המבצעים שמיוחסים לישראל, כאשר החשש המרכזי בטהרן הוא שישראל הצליחה לחדור עמוק לתוך שירותי המודיעין האיראניים.

על פי ההערכות הראשוניות הנזק שנגרם לנתנז אמור היה לעכב את הפרויקט בתשעה חודשים. איראן, לעומת זאת, הודיעה שהמתקן חזר לפעילות. "האמת היא שאנחנו לא באמת יודעים עד כמה משפיעים הפיצוצים והחיסולים. אבל ברור שזה משפיע. נכון שאיראן אמרה שהיא החזירה את המתקן לפעילות, אבל מאוד יכול להיות שהיקפי הייצור נפגעו או יכולות אחרות. אנחנו לא באמת יודעים. גם החיסולים תורמים. אין אדם שאין לו תחליף, אבל לוקח זמן להכשיר תחליפים. אני משערת שזה מעכב בקצת, אבל כל דבר כזה גם נותן להם מוטיבציה להראות שהם לא פראיירים ודווקא לשים גז על הפרויקט. בסוף מדובר באנשים מאוד עקשנים שלא מוכנים לוותר על כלום. אנחנו רואים את זה בשיחות בווינה", אומרת עילם־גינדין.

פרט לפעולות הפיזיות ישראל מנסה לגבש קואליציה עם בעלות בריתה החדשות במזרח התיכון ועם סעודיה. אלא שלפחות לגבי הסעודים, שנחשבים ליריבים הגדולים של איראן, עושה רושם ששיתוף הפעולה אינו מתקדם לשביעות רצונה של ישראל, שכן הסעודים החלו במעין שיחות פיוס עם טהרן.

"בסוף ישראל לא יכולה לסמוך לא על מוחמד בן סלמן (יורש העצר הסעודי, א"מ) ולא על מוחמד בן זאיד (יורש העצר של אבו דאבי ואיחוד האמירויות - א"מ). היא תצטרך לסמוך רק על עצמה. אין ספק ששיחות עם האיראנים זה משהו שמטריד את ישראל לא מעט", אומר יששכר.

למרות שישראל מתנגדת נחרצות להסכם הגרעין, תחת כל וריאציה שלו, אורג סבור שישראל יכולה גם להרוויח ממנו. "צריך להבין נקודה אחת מרכזית. האמריקנים החליטו שהם רוצים הסכם, אז המשמעות היא שיהיה הסכם. בין אם נרצה בכך ובין אם לא. עכשיו השאלה היא איך אנחנו מנווטים בפנים. אנחנו יכולים למשל להביא לפתרון של בעיות אחרות שיש לנו כדוגמת אונר"א. הרי האמריקנים החזירו לאונר"א את המימון, אז אפשר להגיע להסכמי צד מול האמריקנים שתמורת השתיקה בקשר להסכם ישראל תקבל הישגים אסטרטגיים חשובים. רפורמה מקיפה באונר"א, כזאת שתנתק אותה מארגוני הטרור, ואולי אף סגירתה המלאה, היא דוגמה להישג שכזה".

עד כמה שמדובר בהישג חשוב, הוא לא מסיר את האיום הגרעיני מעל ישראל.

"נכון, אבל צריך לומר בכנות: לא יהיה איום גרעיני על ישראל, בעיקר כי ישראל לא תיתן לזה לקרות ויהי מה, עם הסכם או בלעדיו. עכשיו השאלה היא מה אנחנו מנסים להשיג חוץ מזה. הבעיה היא שבישראל לא עשו שום עבודת מטה רצינית בנושא, ובזמן שכל העולם רץ קדימה אנחנו מבזבזים זמן יקר".