העם יכריע בבחירות ישירות מי יהיה ראש הממשלה. לפיד ונתניהו
העם יכריע בבחירות ישירות מי יהיה ראש הממשלה. לפיד ונתניהו צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90

כיצד ניתן להתיר את הפלונטר הפוליטי? מהי הדרך לצאת מסחרור של ארבע מערכות בחירות בתוך שנתיים ולהרכיב סוף סוף ממשלה יציבה?

לפני שבוחנים מה כן אפשר לעשות, חשוב לחזור ולהדגיש מה לא. לא לממשלה שנשענת על רע"מ או המשותפת, מפלגות קיצוניות ואנטי-ציוניות ששוללות את זהותה היהודית של מדינת ישראל וחותרות להפיכתה למדינת כל אזרחיה. לא לממשלה שקיומה תלוי במפלגות אוהדות טרור, שחבריהן הביעו לא פעם תמיכה ואהדה לשאהידים רוצחי יהודים.

למפלגות הימין אסור אפילו לחשוב על ממשלה שנשענת על מנסור עבאס, ובטח שלא על המשותפת. אסור להקים קואליציית 59 ח"כים של גוש הימין אם היא זקוקה להימנעות של רע"מ כדי להתקיים. ובטח שאסור להקים קואליציית 58 ח"כים של בנט וסער עם גוש השמאל-מרכז. לממשלה כזו לא תספיק הימנעות של רע"מ. היא תזדקק לכל הפחות לתמיכה של אצבע אחת של רע"מ, או להימנעות גם של רע"מ וגם של מישהו מחברי המשותפת.

הישענות על רע"מ או המשותפת תהיה לא רק הפרת הבטחות בחירות מפורשות של נתניהו, בנט וסער. היא גם תיתן לגיטימציה והכשר ממפלגות הימין לברית אסטרטגית בין מפלגות השמאל למפלגות הערביות האנטי-ציוניות. היא תעניק לשמאל נקודת זינוק עדיפה בכל מערכת בחירות ותציב את הימין בעמדת נחיתות מובנית. והיא תאפשר לעבאס הפלשתיני, מחמוד עבאס המכונה אבו-מאזן, להישען על הלגיטימציה שניתנה למנסור עבאס, הרואה עצמו כפלשתיני אזרח ישראל, כדי להתנער מהדרישה מהפלשתינים להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי. כי אם מנסור עבאס הוא פרטנר לבסס עליו ממשלה גם בלי שיכיר בישראל כמדינת היהודים, אז למה שמחמוד עבאס לא יקבל מדינה פלשתינית בלי שיכיר בכך? אתה לא יכול לדרוש מהאויב שלך את מה שלא דרשת מהפרטנר הקואליציוני שלך.

למרבה הצער, מפלגות השמאל כבר חצו את הקווים. התיקו הפוליטי המתמשך גרם לכל צד לגרד את תחתית החבית בחיפוש אחר שותפים שיסייעו לו לגבש רוב. ליאיר לפיד, שבעבר שלל קואליציה עם "הזועביז", כבר אין בעיה לשתף פעולה עם המשותפת או עם רע"מ. אפילו אביגדור ליברמן, שבעבר בנה את האלקטורט שלו על קו אנטי-ערבי בוטה, מוכן היום לשלב ידיים עם איימן עודה, העיקר שאפשר יהיה להעיף את נתניהו.

גם נתניהו התקרב לאזור המסוכן בפלירטוט שלו סביב מחמוד עבאס. למרבה המזל סמוטריץ' וסיעתו הצילו את הימין מליפול לבור הזה. אחרי שגוש הימין נמנע מכך, בנט וסער יעשו שגיאה חמורה אם ירשו לעצמם להשתמש בתמיכתו האסור של מנסור עבאס כדי להרכיב ממשלת שמאל. לא רק שגיאה אידיאולוגית, גם שגיאה פוליטית. כי אם כך יעשו, בעיני רבים מבוחריהם הם יצטרפו לאנשים כמו בוגי יעלון ואביגדור ליברמן, מנהיגי ימין לשעבר ששנאתם לנתניהו העבירה אותם לצדו השני של המתרס. בטווח המיידי ממשלה כזאת תהיה ממשלה של חוטאים אידיאולוגיים שיצאו נשכרים פוליטית, אבל בבחירות הבאות הם עלולים לא לעבור את אחוז החסימה.

עוד סיבוב אחד

טועה מי שחושב שנתניהו הרים ידיים לאחר השבוע הפוליטי הקשה שעבר עליו. הוא לא אמר נואש לאחר ההברזה של מנסור עבאס שהביאה להפסד בהצבעה על הרכב הוועדה המסדרת, וגם לא לאחר שנאמנו ח"כ מיקי זוהר כבר החל לדבר על ראש הממשלה כמי שהולך להיות ראש האופוזיציה. נתניהו לא מתכוון להיכנע. פחות משבועיים לתום המנדט שקיבל מהנשיא, הוא לא מפסיק לחפש את הדרך שתביא להמשך כהונתו. והוא חייב למצוא אותה לפני שהמנדט שלו יפוג, כי בתום 28 הימים ריבלין עלול להעביר את המנדט ליאיר לפיד, שעלול להרכיב ממשלה עם בנט וסער, השמאל והערבים.

הרעיון שמנסים לקדם כעת נתניהו ואנשיו הוא סבב בחירות נוסף ואחרון במתכונת של בחירות ישירות לראשות הממשלה. הרעיון הזה מזכיר קצת את השיטה להכריע מלחמות ממושכות שהייתה נהוגה בימי קדם, זו שבאה לידי ביטוי בין השאר במלחמת דוד וגוליית. העיקרון הוא שבמקום לקיים מערכה כוללת בין הצבאות הערוכים זה מול זה שתגבה מחיר של אלפי הרוגים, רק נציג בודד מכל מחנה יסכן את נפשו וייצא לקרב ראש בראש מול נציג המחנה שמנגד. במקום לפזר את הכנסת, במקום שמאה ועשרים איש שאך זה עתה נבחרו יצטרכו שוב להיאבק על מקומם, יתקיים דו-קרב אישי בין ביבי לבין ראש מחנה רק-לא-ביבי, כנראה יאיר לפיד. לא מדובר בחזרה לשיטת הבחירה הישירה באופן קבוע, אלא בהוראת שעה חד-פעמית, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של חוסר הכרעה וכאוס פוליטי מתמשך. ראש ממשלה שייבחר בידי העם בבחירה ישירה יהיה חסין מפני הדחה בהצבעת אי-אמון. נתניהו ואנשיו מאמינים שלאחר שרוב העם יביע בו את אמונו ויעניק לו ניצחון, גם גדעון סער יוכל לקבל עליו את דין הרוב, להצהיר שהנסיבות השתנו, ולהצטרף לממשלה למרות הבטחתו לבוחריו לא לשבת תחת נתניהו.

במפלגות גוש הימין, במידה משתנה של התלהבות, נוטים לתמוך ברעיון הזה. סמוטריץ' לא יתנגד להסתייע בהצבעה הספציפית הזאת בתמיכתו של עבאס, משום שלא מדובר בהצבעה שמכוננת ממשלה אלא רק בכזו שקובעת את השיטה לכינונה. את ראש הממשלה יבחר העם עצמו.

אבל כדי להעביר את המהלך הזה נתניהו יזדקק לתמיכתו של בנט, שלא ממהרת לבוא. לא חסרות סיבות להתנגד לרעיון הזה, החל מטענות עקרוניות נגד שינוי שיטת הממשל בהוראת שעה, וכלה בטענות פרקטיות כגון מי מבטיח שנתניהו ותומכיו אכן יצליחו לגבור בבחירות הישירות על הכוח המשותף של כל יריביו, מתנגדיו ושונאיו. מעבר לכך, לשותפות הקואליציוניות המיועדות של נתניהו, וימינה בתוכן, יש סיבה להתנגד לבחירה ישירה שתקטין את התלות של ראש הממשלה בשותפותיו, וממילא תפגע ביכולתן להשפיע על הכרעותיו בסוגיות חשובות ולמשוך אותו ימינה.

בשורה התחתונה, נראה שיתרונות ההצעה הזו עולות על חסרונותיה. כל האפשרויות האחרות גרועות מספיק כדי לצדד בקבלתה, ובטח לא לדחותה על הסף.

נכונות לפשרות כואבות

אם הרעיון של הכרעה באמצעות בחירה ישירה לא יזכה לרוב, צריך לעשות כל מאמץ כדי שבכל זאת תקום קואליציית ימין. כל הלחץ מצד סמוטריץ', בנט, גפני ודרעי צריך להיות מופנה אל נתניהו וסער, בדרישה שיגיעו להסכם שיאפשר הרכבת ממשלה. כל המאמצים צריכים להיות מופנים למציאת נוסחת פשרה. גם אם המחיר של הורדת סער מהעץ יהיה שנתניהו ייפרד מכיסאו לשנה לטובת מישהו אחר מהליכוד ואחר כך יחזור, זה עדיף מהאפשרות שתקום ממשלת בנט וסער עם השמאל שתלויה במנסור עבאס.

עדיף למדינת ישראל - כי תהיה ממשלת ימין-דתיים על מלא.

עדיף לליכוד - כי הוא יישאר בשלטון ולא יידחק לאופוזיציה, ונתניהו יחזור אחרי שנה.

עדיף לנתניהו - כי מוטב לו לזוז לשנה ואחר כך לחזור, ולא שתקום ממשלת בנט-סער עם השמאל והוא יהיה לכל היותר ראש האופוזיציה.

זמן האמת מגיע, המנדט של נתניהו מתקרב לסופו, ולאחר שהוא יסתיים תתחזק האופציה המסוכנת של ממשלת בנט-לפיד עם השמאל בהישענות על רע"מ. כל עוד המנדט בידיו, נתניהו חייב להוביל למציאת פתרון. אם יצליח להעביר את רעיון הבחירה הישירה המועדף עליו – מוטב. אם לא יצליח, הוא יהיה חייב להגיע להסכם עם סער גם במחיר של פשרות כואבות.

בכל מקרה, אסור בשום אופן שתקום ממשלה של בנט וסער עם מפלגות השמאל. מדובר ברעיון הזוי, בהפרת הבטחות מפורשות לבוחרים ובפשיטת רגל אידיאולוגית.

ואם לא יימצא פתרון שיאפשר הקמת ממשלה של גוש הימין? עדיין ניתן בלית ברירה להרכיב ממשלה שרובה ימין, עם המרכז ועם השמאל הרך, בלי הקיצוניות החילונית של ליברמן או הקיצוניות השמאלנית של מרצ, וכמובן בלי רע"מ והמשותפת. ממשלה שבה ישתתפו ש"ס ויהדות התורה, ימינה והציונות הדתית, לפיד וגנץ, ובשעת הדחק אולי גם מפלגת העבודה. זו לא אופציה רצויה, אבל היא עדיפה בהרבה על ממשלת שמאל שבנט וסער מהווים בה מיעוט ימני. ממשלה כזו, שבנט וסער משתעשעים ברעיון להקים אותה, היא האפשרות הכי פחות טובה. טובה אפילו פחות מסבב בחירות חמישי.

לתגובות: eshilo777@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו