מלחמת החלומות של אבי מעוז

השמאל הקיצוני חייב לצבוע בצבעים דמוניים את חה"כ אבי מעוז, כי אין לו שום דרך להציע משהו הגיוני אחר.

הרב אהרון אגל-טל , י"א באייר תשפ"א

מלחמת החלומות של אבי מעוז-ערוץ 7
הרב אהרון אגל-טל
צילום: באדיבות המצולם

זה לא תורם לאף אחד להיות משוייך לחשוכים האלה של "נעם". עולה אדם וקורא מן הדף בהשפלת מבט. לבוש כאיש מן ההמון; ללא חליפה ועניבה ומספר לנו על חלום של דורות המתחיל באבות, במשה רבינו ומגיע עד לציונות, זאת כשאנחנו בטוחים שיש לנו חלק בכתיבת פרק חדש ואחר בהיסטוריה של עם ישראל.

היטיב ח"כ גלעד קריב לזקק את הנאורות שלו, בתגובתו לנאומו הראשון של מעוז: "נאום מזוקק של פאשיזם ישראלי ופונדמנטליזם יהודי. רוב הציבור דוחה את הגזענות, השוביניזם וההומופוביות שמעוז מייצג".

במשפט קצר הוא הגיש את ארסנל הקללות של הנאורים וכמו מול מדף חטיפים נוצצים, אינך יודע אל מה להושיט את היד קודם: 'פאשיזם', 'פונדמנטליזם', 'גזענות', 'שוביניזם' ו'הומופוביות' – חמשת חלומות האימים שהשמאל הקיצוני מנסה לשתף בהם את מדינת ישראל, והם כל כך מוחשיים עבורו, עד שהוא משוכנע באמת ובתמים ש "רוב הציבור דוחה"...

מעוז שם על השולחן את האמת לאמיתה. הנה שדה הקרב שלפנינו והוא ממש לא נוגע לניהול סביר של חיי המדינה ולא שייך לשאלות של ביטחון, מוסר ושאר הדברים היפים, להם הטיפו אבות השמאל הקיצוני מעולם. אנחנו צופים כעת במלחמת החלומות של עידן הפוסט ציונות, כשעל לב הקהל מתמודדים שני חלומות בלבד.

חז"ל מלמדים אותנו ש"אין אדם חולם אלא מהרהורי ליבו". אדם עוסק בנושא מסויים שמטריד את מנוחתו, ובלכתו לישון התת מודע עובד כדי לאחות את קרעי התודעה ומנפיק איזה חלום.

השמאל הקיצוני מוטרד מאוד מזהותו. שנים רבות של נתק והתנכרות מאבות אבותיהם, לצד התמכרות נפשית לקבלה בטרקלינים המפוארים של הממלכות, גובים את מחירם. הולך ודוחק הצורך לישוב סופי של הסתירה שבין הזהות האנושית המודרנית המשותפת לכל בני האדם, ובין התחושה שיש משהו שגדול ממנה – כפי שמלמדת היהדות בעוצמה, כבר אלפי שנים.

כיון שאין פשר הגיוני מספיק לג'ניוס היהודי, שהרי איך תוכל להכחיש ברצינות את משה רבינו ואת רבי עקיבא ואת הגאון מוילנא, עם כל הגדולה היהודית שהעולם כולו מכיר בה, ולכן לא נותרו אלא חלומות ביעותים, ערבוביה של קללות ופחדים שמנסים להיראות כסדר יום של ממש.

השמאל הקיצוני חייב לצבוע בצבעים דמוניים את חה"כ אבי מעוז, כי אין לו שום דרך להציע משהו הגיוני אחר. זה מאוד עצוב וזה מחייב טיפול, אבל אם נרקומן נשבע שהוא רואה פילים ורודים יוצאים מן הקירות כדי לדרוס אותו, אתה לא בורח יחד אתו בבהלה, אלא מנסה לעזור.

מול חלומות הביעותים היטיב מעוז לשרטט את החלום היהודי, כי 'הרהורי ליבו' יונקים מעולמות תוכן שורשיים, בני אלפי שנים. הוא כל כך מאמין בהם ולכן הוא לא זקוק לאישורו של אף אחד, כי הוא מאושר במי שהוא, ולמרות שזה מוזר – הוא גם לא זקוק להתחבא מאחורי חליפה יקרה. הוא שולט במצב וקורא היטב את התמונה ולכן הוא יכול גם להעמיד למול נשיא המדינה את האמת שלו; בכבוד אבל ללא חנופה.
עומק המשבר שאנחנו רואים כעת נוגע בשאלה הזו ממש – חלומו של מי ינצח?

בארה"ב עלו הדמוקרטים כשהצליחו להדביק את האימה מפני הפאשיזם לימין השמרני, אבל זה צלח בעיקר כי מי שעמד מולם לקרב, ייצר תמונת עולם נגדית בעייתית ביותר.

דומה שבארץ הקודש, אנחנו נדרשים כעת לבחור בין חלומותיהם של קריב ומעוז וכפי שלמדנו מן ההיסטוריה המפוארת שלנו - "יבחר רוב הציבור" בנבחרת החלומות של השני.