בלילה הזה, בו שכב יהודי מבוגר על אדמת ירושלים העתיקה, כעשרות ערבים אנטישמיים בועטים בגופו, אבד הכבוד הלאומי שלנו.
בלילה שבו היו לו רק ידיו ורגליו לגונן על עצמו, לא שוטר, לא חייל, לא שופט, ולא פוליטיקאי, זה הלילה בו איבדנו את הדרך.
בלילה שבו אף אדם לא העז להתקרב כדי לעזור, ורק צפירות נשמעות ברקע, זה הלילה בו איבדנו את האחווה.
בלילה הזה שבו אויבנו מכים ללא פחד, מצלמים, צוחקים, שונאים, זה הלילה בו איבדנו את התכלית לשמה הקמנו את המדינה הזו.
כי אם אנחנו הגענו למצב שבו יהודי מבוגר שוכב על אדמת ירושלים בירתנו, מפוחד, מוכה, מושפל, רק בשל היותו יהודי, ואין פוצה פה, אין מגן ואין מעניש ועולם כמנהגו נוהג- אז לא שווים כל ימי הזיכרון וכל חגיגות העצמאות, כי לא למדנו ולא הבנו כלום. לא שווים כל הנאומים חוצבי הלהבות וכל ההסכמים הפוליטיים, כי אין להם יותר ייעוד. לא שווים כל מוסדות המדינה וכל שריה, שופטיה ויועציה- כי אין להם עוד תכלית.
אם שכחנו את היהודי, השוכב על הארץ בדמו, שכחנו מי אנחנו, ומדוע אנחנו כאן, ומה משמעותה של המדינה הזו.
אני קוראת לכל אדם בישראל, מקטן ועד גדול, מפשוט ועד למכובד ביותר- עצרו עכשיו הכל. האירוע הזה קרה אתמול בלילה, ואסור שיקרה יותר לעולם.