אמריקה מציגה: דיפלומטיה של חלשים

ממשל ביידן מנהל את המגעים בנושא הגרעין באופן מתרפס. השיח נסוב סביב פשרות אמריקניות, במקום שיעסוק בלחץ על המשטר בטהרן.

ניצן קידר - ערוץ 7 , י"א באייר תשפ"א

אמריקה מציגה: דיפלומטיה של חלשים-ערוץ 7
ג'ו ביידן
פלאש 90

זה נראה כמו דה ז'ה וו קלאסי: הדיפלומטיה האמריקנית חוזרת לוינה לשיחות עם איראן. בפעם הקודמת זה נגמר בחתימה על הסכם הגרעין וגם הפעם הכיוון דומה.

יש שינויים כמובן. אם המגעים הראשונים היו ישירים וכל הצדדים ישבו סביב שולחן אחד, הרי שהפעם הם עקיפים. אבל שינוי אחד הוא המשמעותי ביותר. בשנת 2015 הממשל בראשות הנשיא לשעבר ברק אובמה הנחית על ישראל את החתימה על הסכם הגרעין. היא לא היתה ב'לופ', לא עודכנה כראוי ולא היתה שותפה בשום שלב של התהליך. הדם הרע בין אובמה לראש הממשלה בנימין נתניהו והחשדנות המטורפת בעקבות המסע הלגיטימי מאוד של נתניהו בניסיון למנוע את ההתגרענות האיראנית, הותיר את ישראל לשמוע על החתימה רגע לפני שפורסמה בתקשורת.

במגעים בוינה של שנת 2021 מקפיד הממשל בראשות הנשיא ג'ו ביידן לעדכן את ישראל. לא שזה עוזר בהקשר לתוצאה הסופית, אבל לפחות הפעם ישראל יודעת מראש מה מתוכנן.

התוצאה הסופית נראית כמו טעות נוספת. עוד עסקה גרועה שתטריד יותר את ישראל ותקרב את האופציה הצבאית לתקיפת מתקני הגרעין למימוש. הטעות, אגב נובעת, מחזרה לדיפלומטיה שהיתה טרום עידן טראמפ. סוג של דיפלומטיה תבוסתנית, שאיראן ידעה לנצל היטב למטרותיה בשנת 2015 כש'עבדה' על המעצמות. כשהיום, המשטר מדווח על העשרת אורניום מואצת, כזו שמנוגדת להסכם ההוא באופן בוטה, האמריקנים מושכים בכתפיים. הסכם הגרעין דיבר על העשרה מוגבלת של אורניום. האיראנים מצפצפים ומעשירים כיום את האורניום לרמה של 60%. הם מנפנפים מול האמריקנים באיום שיעלו את רמת ההעשרה ל-90% ויגיע לפצצה שהם מייחלים לה.

בכירי מחלקת המדינה אינם טפשים. הם יודעים שממשל אובמה טעה אז. הטעויות היו ניכרות בשטח. רובם מבינים שחזרה להסכים הגרעין תהיה טעות גם היום, אבל הרצון למחות כל זכר לעשייה של ממשל טראמפ, מעביר אותם על דעתם. ההיגיון אינו פקטור.

בעוד שיטת הנשיא לשעבר טראמפ היתה 'להפוך את אמריקה לגדולה שוב' בזירה הבינלאומית, השיטה הנוכחית חוזרת לימי הפשרות. האמריקנים מתפשרים – ולא רק על ביטחון ישראל – אלא על ביטחון העולם שכן האיראנים לא מחפשים רק את מדינת ישראל. הטרור שלהם נמצא בכל מקום ואת הזרועות שלו רוצה המשטר בטהרן לשלוח כמה שיותר רחוק.

האמריקנים פונים, מבקשים. האיראנים משחקים את המשחק. דורשים דרישות, בודקים עד כמה יוכלו למתוח את החבל כדי להשיב לעצמם הסכם שהיה מצויין מבחינתם ולא נאכף כראוי מעולם. כך יוכלו להמשיך בדרך הישירה ליצירת פצצה גרעינית ולאיום על שלום העולם.

זו לא הדרך. הממשל הקודם לא סתם לחץ על איראן. השבת הסנקציות האמריקניות על כנן, למרות המשך שיתוף הפעולה האירופי, פגע באיראנים קשות. ברמה הכלכלית, הציבור באיראן משלם את המחיר, על השחיתות של המשטר שבמקום לדאוג לאזרחיו עוסק אך ורק בשיפור האופציה הצבאית שלו.

גם הממשל הנוכחי יודע את מה שידע הקודם. הוא יודע שפעולות שנעשו ומיוחסות לישראל ולארה"ב על ידי התקשורת הבינלאומית הן אלו שמעכבות את ההסכם ולא הגישה הפייסנית של ממשל ביידן. התקלות במתקן להעשרת אורניום בנתנז, ההתנקשות בראש תוכנית הגרעין מוחסין פאחריזדה וחיסולו של קאסם סולימאני, מפקד משמרות המהפכה.

בממשל ביידן מסבירים שזהו רק השלב הראשון. שמחפשים עסקה 'ארוכת טווח', הסכם 'שייתן מענה רחב משמעותית מהקיים'. אבל גם הם יודעים שמדובר באשליה ותו לא. בלי לחץ על האיראנים שום דבר לא יקרה. בסוף המשטר בטהרן ירוויח פעמיים – גם העשרת הקופה הכלכלית בשל ביטול הסנקציות וגם מסלול ישר לפצצה גרעינית.

האם זה מה שארה"ב רוצה שיקרה? סביר להניח שלא. אז מדוע היא יושבת לדיונים עם מדינה שמאיימת גם על שלומה שלה? כנראה שכך מתנהלת דיפלומטיית התבוסתנות.

האמריקנים צריכים לבחור: האם הם אלה שימנעו מאיראן את השגת הנשק הגרעיני או האם הם יפנו עבורה את הדרך כך שתייצר בתוך זמן לא רב נשק כזה ותהפוך למסוכנת פי כמה בזירה הבינלאומית.

 

יהודי אמריקה – התעוררו

 

יהודי ארה"ב, שרובם המכריע תומך בדמוקרטים ובממשל ביידן, צריכים גם הם להשמיע קול בסוגיית הגרעין. יש להם לא מעט מוקדי כוח וארגונים שיודעים להפעיל גורמים בכירים בממשל, אבל נדמה שבסוגיית הגרעין הם לא ממהרים לפעול לטובתה של ישראל.

אגב, זה לא מפתיע. מי שהעמיק השבוע בנעשה בארה"ב גילה כי שדולת השמאל היהודית-אמריקנית ג'יי סטריט הביעה תמיכה בהצעת חוק שמובילה חברת קונגרס דמוקרטית לפיה הסיוע הצבאי לישראל יוגבל והיא תידרש שלא 'לפגוע בפלסטינים' באמצעותו. פלסטינים, על פי ההגדרה הרחבה של אותה מחוקקת, כוללים גם טרוריסטים שיצאו להרוג יהודים ונתפסו או נעצרו בדרכם לבצע את מטרתם המרושעת.

יהודי ארה"ב צריכים לקבל החלטה: האם לעמוד לצד ישראל או לצידו של הנשיא ביידן. הבחירה היא בין מדינת היהודים – היחידה שיש להם – לבין איראן. בפעם הקודמת שהסכם הגרעין עלה על השולחן יהודי ארה"ב תמכו בישראל. שש שנים עברו. המציאות השתנתה, אבל גם השמאל וגם הימין האמריקני הקצינו.

יש תחושה שהדור הצעיר בקהילות היהודיות בארה"ב מתרחק מישראל או מאמץ עמדות שמאוד לא נוחות לה. בקהילות יהודיות רבות נדרש הצורך להתפכח ולהכיר בכך שדווקא החוגים הדמוקרטיים הרדיקליים הם חממה אנטישמית ואנטי ישראלית. המנהיגים צריכים להבין שעליהם לחבק את ישראל גם אם יש להם ביקורת עליה.

בקהילות היהודיות צריכים קצת לצאת מהפרדיגמה הרווחת ולהבין שהמציאות משתנה. הסכם הגרעין הוא נזק למדינת היהודים. יהודי לא יכול לתמוך בהסכם כזה כי הוא מבין שבמו ידיו הוא עלול לפגוע במדינה היחידה שהיא בית לכל יהודי.

אולי כדי להתפכח כדאי שיהודי ארה"ב ייחשפו למסמך חדש של מכון 'ראות' שפורסם השבוע וקבע כי קיים איום חדש ומתפתח לקהילות היהודיות מצד השמאל הרדיקלי בארה"ב.

"המאבק בארה"ב נגד אפלייה וגזענות מושתת על חוויות האפליה של השחורים בארה"ב ולכן הקטגוריות לאפלייה בשיח של השמאל האמריקני מבוססות לרוב על צבע עור ומעמד כלכלי. מכאן שנוצר חוסר הלימה בין מאפייני השיח הזה לבין החוויה היהודית, ויהודים נתפסים פעמים רבות כגורם שיש לו אחריות למנגנון הדיכוי החברתי הלבן", מסבירה דפנה קאופמן, שכתבה את המסמך.

לדבריה, אי אפשר להתעלם מקיומו של " זרם רדיקלי המקדם במכוון אג'נדות אנטי-ישראליות וחותר תחת הממסד היהודי ותחת התמיכה הדו-מפלגתית בישראל".

התוצאה של פעילות הזרם הזה היא "הדרה הולכת וגוברת של ארגוני הקהילה היהודית מהשמאל האמריקני והיווצרות נורמות חברתיות אשר שוללות את הלגיטימיות של יהודים להלין על אפלייה או גילויי אנטישמיות שהם חווים".

"שלילה זאת מתבצעת על רקע תיוגם של היהודים כפריבילגים ומדכאים בעצמם מחד וכתומכי מדינת ישראל והציונות מאידך", מוסיפה קאופמן.

בימים שבהם האנטישמיות בארה"ב נמצאת בשיא שלא היתה כמותו, נדרשת קריאת השכמה. היהדות האמריקנית נרמסת תחת גלגלי השמאל הרדיקלי שהשתמש בה במשך שנים כדי להקשות על ישראל וכעת מאס בה.

היהודים בארה"ב צריכים לחשב מסלול מחדש ביחסם לישראל. בסוף, זו מדינת היהודים. הבית הלאומי, ציון שרבים מהם – ולא משנה מאיזה זרם – מתפללים לשוב אליה. ביקורת היא לגיטימית ואף חשובה. אבל בזמני משבר – כמו בהסכם עם איראן או בהגבלות שונות על הסיוע הביטחוני שמאפשר את עליונותה הצבאית של ישראל באזור – אין מקום לפשרות מצד מי שישראל חשובה להם. הגנה על מדינת היהודים, צריכה להיות אינטרס של כל יהודי בעולם, גם של אלה שחיים בארה"ב וחווים מקרוב עד כמה עליית הקיצוניים יכולה לאיים עליהם מתוככי הבית הנוח באמריקה.

ניצן קידר הוא יועץ תקשורת ופרשן מדיני