ברל'ה קרומבי
ברל'ה קרומביצילום: באדיבות המצולם

גורם בכיר אמר לי במוצאי שבת שעד סוף השבוע תוקם ממשלה ושאפילו "מדברים על השבעה עד סופ"ש".

גורם בכיר אחר אמר לי שזהו, זה סגור, הולכים לבחירות חמישיות. גורם שלישי, לא ברור אם בכיר או סתם גורם, טען שעבאס הולך לתת נאום כזה ציוני שסמוטריץ יתרצה ויסכים לממשלה בהימנעות רע"ם.

אז עד שכל הגורמים יגלו מי מהם צדק, בואו נדבר על מה שחשוב באמת. מדינת ישראל חגגה בשבוע שעבר יום עצמאות עם ניחוח חגיגי במיוחד. באירופה עוד לא חוגגים וגם לא בארצות הברית. הם רק יכולים לחלום על תפילות חגיגיות בהשתתפות אלפים והופעות ענק בטדי ויד אליהו. ואם זה לא נס, אז מה כן?

תחשבו על סיפור תנ"כי שמתאר מגיפה עולמית. כל העולם יושב מסוגר ובארץ היהודים החיים מתנהלים כרגיל. תודו שזה נשמע סיפור מפעם פעם, כזה מתקופת הנביאים. אבל לא, זה קרה ממש בדורנו. וכן, כל זה לא היה קורה אילולא שם ה' בראשו של מנהיג המדינה את התבונה להתעקש על החיסונים כמו שאף מנהיג מדינה לא התעקש.

וזה כמובן לא הנס היחידי. בליל יום העצמאות זכיתי לרדת דרך השוק הערבי בואכה הכותל המערבי, לתפילת חג ברוב עם. הקהל שהתאסף הרחבת הכותל נמנה בעיקר על קהילתו של הרב אורי שרקי, מקרב עולי צרפת. "ככה נראים אלג'יראיים", אמר לי חבר מהקהילה והסביר לי שכמה מאות מהיהודים שהתפללו ברחבה בהתלהבות עלו מקהילת יהודי אלג'יר בצרפת.

2.

מה אני אגיד לכם, הלוואי והיה לנו קצת מההתלהבות שראיתי שם על פניהם. אולי הרבה בעיות כאן של כן ביבי / לא ביבי ועוד כל מיני וויכוחים היו נפתרים פתאום. עבורם הסיפור האמיתי הוא שיש כאן מדינה וצבא והם ממש לא מבינים איך יכולים יהודים בארץ ישראל להתעסק בפסילה אישית של מנהיג הימין, כאילו זו האידיאולוגיה החשובה ביותר כעת.

אבל למרבה הצער לרובנו אין את ההתלהבות התמימה של העולים החדשים. עבורנו, העם שכבר יצא ממצריים, העיסוק היום יומי הוא בקישואים והאבטיחים.

על מה הלכנו לבחירות עד היום 4 פעמים תוך שנתיים? השאלה הרת הגורל של ממשלת ימין או שמאל לעתיד המדינה לא הייתה בכלל במוקד הבחירות. אלקין וסער חצו מחנה באקט שפעם היה נחשב דרמטי בעליל, אבל במציאות הנוכחית נעשה בכזו טבעיות, כאילו באמת אין אף ערך לאידיאולוגיה.

מדינת ישראל חגגה בשבוע שעבר 73 שנות עצמאות, אבל יחד עם הנס הגדול צריכים להודות שמשהו מאד לא טוב עובר עליה מאז שחצתה את גיל השבעים הנפלא.

3.

המחשבה של חצי מהעם שהוא יכול לפסול חצי אחר, מעוררת השתאות, בטח כשרואים באיזו רצינות מתייחסים אליה פרשני ישראל. ממש חרדת קודש. אומנות הפסילה האישית של מנהיג שנבחר פעם אחר פעם ברוב יהודי מעלה סימן שאלה גדול על טיב המניעים של מתנגדי נתניהו. אבל יותר מכל השאלה הפשוטה מי נתן לכם את הסמכות לפסול את הכרעת העם?

בניגוד למה שמקובל להגיד, החרמות הן לא אישיות. עוד לפני שדגל ציון הונף בירושלים הוחרמו ז'בוטינסקי ותלמידיו. במשפט ארלוזורוב היה רק רב אחד שחיזק את הנאשמים אברהם סטבסקי וחבריו. היה זה הרב קוק זצ"ל שהבין שלא צדק וניקיון כפיים מבקשים מי שמאשימים את אותם צעירים ברצח הנורא. הרב קוק בעיניו הצופיות הבין את עלילת הדם (שלימים אף התבהרה על פרטיה) וכי הרצון להחרים את תלמידי ז'בוטינסקי מסוכן לעתיד ישראל.

השבוע הסביר הרב עמיחי אליהו כי הבחירה בימין היא כמובן מדינית, אבל לא רק. "מה שממשלת שמאל תהרוס בשבועיים, יקח שנים לתקן ואני מדבר גם מבחינה יהודית", הוא הסביר. והנימוק ברור. כי השמאל הפרוגרסיבי כבר וויתר על היהדות, על ערכי המשפחה, על הלאומיות והזהות היהודית. לכן הוא מסוכן לישראל. והמאבק של הימין שלא מוכן לפסילה האישית של נתניהו הוא מאבק אידיאולוגי, שמבין שפסילת מנהיג הימין היא פסילת הייצוג של הערכים היהודיים והלאומיים ששלטון הימין מייצג.

לכן מי שחושב שאפשר להקים ממשלה עם השמאל רק כדי להציל את ישראל "מהקטסטרופה של בחירות חמישיות" שכח כנראה איך נראית כזו ממשלה ואיזה סדר יום היא מקדמת. ובראש ובראשונה הכוונה כמובן לקורא נפתלי בנט.

הטור התפרסם בסוף השבוע בעיתון "גילוי דעת"