הרב אביעד גדות
הרב אביעד גדותצילום: רעות קורנברג – ראות טובה

"קסארו מוסתאתא" - "שברו את המתנחל".

זו קריאת הקרב שליוותה את הלינץ' שביצעו פורעים ערבים בעובר אורח יהודי, בסוף השבוע האחרון. 

יחיא גרדי, אב לתשעה ילדים היה בדרכו להתפלל ערבית בכותל כשהותקף על ידי עשרות פורעים ערבים בלב בירת ישראל. "באו אליי רצו להרוג אותי שם. חשבתי שאני אמות". אתמול בליל שבת קודש, הותקף יהודי נוסף. הם לא לבד ושורה ארוכה של יהודים, בעיקר בעלי חזות יהודית הותקפו והושפלו.

אז אם כבר תזכורת כואבת, שלפחות תהיה היא בגדר תזכורת:

א. אנחנו במצב מלחמה עם הערבים. מתמשכת אמנם, אבל זה לא משנה את ההגדרה. לא כל הערבים, נכון, אבל עם רובם: אלו שתוקפים בפועל, אלו שמעודדים זאת, ואלו ששמחים בליבם. זה מספיק כדי להבין שאנו במערכה לאומית.

ב. הנציגים של ערבים אלו (לא משנה מעמדם הסטטוטורי, תשאלו אותם) - נמצאים בלב דיון ציבורי מכריע בסוגיית הקמת ממשלה במדינת ישראל. הם לא הפכו לחלביים יותר, ו"לשון מאזניים" לא גורם להם להיות בצד של יחיא גרדי, ה' ישלח לו רפואה שלימה, ולנו - מעט יותר שכל, ולב כדי להבין.

ג. הצטרפות החמאס והג'יהאד סניף עזה למעגל, היא בהצהרה ובהגדרה חלק מהמערכה על ירושלים. אם האויב נלחם על ירושלים, ואנחנו רק על "השבת השקט" - מי ינצח?

ד. ירושלים במצור. נכון לא של נבוכדנצר או של טיטוס, ובע"ה נחגוג את יום ירושלים בסוף חודש אייר. אבל האויב הזה נמצא בלב ירושלים, ואפילו די שולט בה, בלי צבא, בלי משטרה - עם המון וודאות (מצרך שאצל היאהוד במצב חוסר, לפעמים). צא ולמד: מי יכול לנוע בשער שכם ללא חשש, ומי רק בליווי ואבטחה? אפשר לקרוא למצור הזה "מצור תודעתי" שמקשה על השלטון הנוכחי לפסוק שיש כאן מלחמה, יש אויב שצריך לנצח, להכריע ולחסל - באשר הוא שם.

הכותב הוא מנהל ארגון תורת לחימה