להכיר ברצח העם הארמני – עכשיו

יש לומר לסולטן הטורקי היושב באנקרה: "העם שלך רצח והשמיד חסרי ישע רק בשל דתם ולאומיותם". דעה

איתמר צור , י"ד באייר תשפ"א

להכיר ברצח העם הארמני – עכשיו-ערוץ 7
ציון יום השנה לטבח הארמנים בירושלים. ארכיון
פלאש 90

במשך שנים רבות קבלו הארמנים בטורקיה כנגד מעמדם הנחות כ"מילט". אולם עם התפתחות התנועות הלאומיות באירופה, שאפו גם הארמנים לרפורמה במעמדם. הדרישה הזו של הארמנים הובילה לא אחת למעשי טבח נוראיים שביצע השילטון במיעוט הנוצרי שבקירבו.

בשנת 1908 עלו לשלטון "הטורקים הצעירים". הארמנים קיוו לשיפור במעמדם, אולם השליטים החדשים שאפו ל"פאן-טורקיות" ואיחוד גיאוגרפי עם אחיהם דוברי הטורקית שבמזרח, כאשר הרמה הארמנית ממוקמת כגבול בין הצדדים – דבר שגרר רק עוד גזירות כנגד המיעוט הארמני.

בלילה שבין ה-23 ל-24 באפריל, 1915, פרצו שוטרים לבתיהם של אינטלקטואלים ארמנים באיסטנבול וחיסלו אותם. כך גם במקומות נוספים ברחבי האימפריה העות'מאנית המתפוררת. ביוני 1915, קרא השלטון הטורקי לפינוי שטחים באיזור קווי האספקה של הצבא, או במילים מכובסות יותר: "ביצוע טרנספר של גורמים עוינים מגבולות האימפריה לפנים הארץ". דבר שהוביל דה-פקטו לגירוש מסיבי של ארמנים ממחוזות מולדתם גם באיזורים הרחוקים מקווי העימות של מלחמת העולם ה-1. בהתאם לכך אורגנו צעדות מוות, הרבה שנים לפני היטלר, של מאות אלפי אנשים כאשר בדרכם נתקלו בתנאי מזג אוויר קשים, מעשי טבח, אונס, סחר בנשים וביזה מאת הסובבים: חיילים ואזרחים כאחד.

הפשע הנורא היה ידוע ברחבי העולם, וכונה על ידי נשיא ארצות הברית דאז, תאודור רוזוולט, כ"פשע הנורא ביותר של המלחמה". שיטות נוספות של הוצאה מסיבית להורג היו מחנות ריכוז, העמסה על סירות והטבעתן בים, ריכוז ילדים בבתי ספר והמתתם בגז, שריפת מבנים עמוסים באוכלוסייה ועוד. על פי ההערכות נרצחו בשנים אלה כמחצית מהאוכלוסייה הארמנית בטורקיה ושליש מהארמנים ברחבי העולם. ההערכות מגיעות לרצח של כמיליון וחצי נפש. הרעיונות המתוחכמים הללו להשמדה שיטתית יושמו בצורה יעילה מאוחר יותר נגד עמנו שלנו באירופה.

נכון להיום רק מדינות טורקיה ואזרבייג'ן מכחישות רשמית את השואה הארמנית. כעת הכיר ברצח העם, הנשיא הדמוקרטי ג'ו ביידן, בתקווה שמדינות נוספות יפעלו בהתאם. ישנן מדינות שחוקקו חוקים האוסרים להכחיש את רצח העם הארמני ממש כמו את השואה היהודית, מדינות כמו איטליה, שוויץ, קפריסין וסלובקיה. אולם מרבית המדינות וביניהם גם אצלנו במדינת היהודים, נמנעים במכוון מלהכיר בהשמדה הנוראית.

איך אנחנו, שקמנו מאפר המשרפות של פולין וזעקנו "לעולם לא עוד", לא מצליחים להכיר ברצח עם שהתרחש לפני למעלה מ-100 שנה? קיימת אפילו צנזורה של מערכת החינוך והתקשורת בנושא. מי שניסה לעשות משהו בנושא היה שר החינוך דאז, יוסי שריד ז"ל, שהכניס תכנים הנוגעים לעניין לחומר הלימוד. אולם היתה זו שרת החינוך לימור ליבנת שדאגה שוב לצנזר את התכנים.

במשך שנים טענו אלה המעודדים הכחשה או התעלמות מהנושא כי הכרה במאורע ההיסטורי הזה יגרום למשבר ביחסים החמים שיש לנו עם הממשל הטורקי. אולם היום, גם הטיעון הפוליטי הקר והאכזר הזה כבר אינו רלוונטי. היה זה סגן שר החוץ, שהיום משמש כראש ממשלת ישראל שאמר: "יש דברים שהם מעבר לפוליטיקה, יש דברים שהם מעבר לדיפלומטיה. שואות של עמים הם מקרה מובהק של קטגוריה כזו".

יש לומר לסולטן הטורקי היושב באנקרה: "העם שלך רצח, העם שלך טָבַח! העם שלך השמיד חסרי ישע רק בשל דתם ולאומיותם!" ועד שלא נעשה את זה יהיה לנו קשה להסתכל במראה ולהיות ישרים עם עצמנו ועם העולם. ב-24 לאפריל מצויין יום השנה לרצח העם הארמני וזהו זמן מצויין לדרוש מנבחירנו בכנסת ישראל להכיר ברצח העם הנורא שבוצע לפני 106 שנה, כי אחרת, תתגשם אימרתו של אדולף היטלר משנות ה-30: "מי בכלל זוכר את רצח הארמנים?".