את חג שבועות נציין השנה בערב של יום ראשון, ה' בסיוון, ה-16 במאי. מלבד העובדה שהוא מכונה במקרא גם חג הקציר או יום הביכורים, זהו אחד מימי החג היפים ביותר ביהדות. בישראל למשל מזוהה התקופה של חג שבועות עם תחילת הקיץ, עם פלטות גבינות ועם סוגים שונים של יין. במקביל, תאריך החג מקושר לזמן מתן תורה והצבעים הלבנים גורמים לכל המרכיבים יחד להפוך את החג לטהור וייחודי.
העניין הוא שעל אף הפופולאריות של חג שבועות, לא כולנו בקיאים במנהגים ובעיקר במסורת שעומדת מאחוריו. בהקשר הזה, יש כמה עובדות שאותן כדאי וחשוב לדעת:
1. אוכלים גבינות בגלל הצבע הלבן
הסיבה לאכילת גבינות בשבועות יכולה להיות רציונאלית או סמלית. התשובה הסמלית למשל היא הצבע הלבן של הגבינות, שמתכתב עם הצבע הלבן של החג בפרט ועם הצבע הטהור של אירוע מתן התורה בכלל. מכיוון ששבועות הוא חג מתן תורה, בגדים לבנים מסמלים את הניקיון של עם ישראל – והגבינות ממשיכות את המסורת גם על שולחן החג עצמו.
לשם השוואה, ההסבר הרציונאלי מתכתב עם התאריך שבו מתבצעות ההמלטות של הצאן והבקר. זו תקופה שבה יש חלב בשפע, אז אפשר לשלב אותו בשלל סוגים שונים של מאכלים ולשלב אותו בתפריט בלי להתאמץ.
2. מתאימים את היין לתפריט
עובדה אחרת ולא פחות חשובה היא שאפשר להתאים את סוג היין לאוכל שיש על השולחן. מצד אחד, בעידן של היום כולנו כבר מספיק בוגרים על מנת להבין שלא חייבים להתעקש רק על סוג אחד של יין לבן או אדום. מצד שני, יש עדיין המלצות קולינריות שמקבלות תוקף משמעותי בחג שבועות.
ההמלצה העקרונית היא להתאים יין לבן לגבינות ויין אדום לבשר. אבל בפועל, ניתן גם להיכנס אל עובי הקורה ולהשוות בין סוגי היינות עצמם: כמו למשל יין קליל לגבינות רכות, יין עוצמתי וארומטי לגבינות כחולות ויין רוזה לדגים. עבור הקינוח אפשר להגיש יין גוורץ או כל יין מתקתק אחר שהמשפחה אוהבת.
3. יוצאי עדות שונות מעדיפים מאכלים שונים
אחת העובדות הכי מעניינות בנוגע למה שמונח על שולחן שבועות היא מה אוכלים יוצאי עדות שונות. כך למשל יוצאי טוניס רגילים להגיש קוסקוס חלבי עם פירות יבשים וקינמון, בעוד יוצאי איטליה בוחרים בתפריט קלאסי של מאפה אורז עם גבינות ריקוטה, ניוקי תרד וכדומה.
לעומתם, יוצאי מרוקו מגישים פסטייה שממולאת בגבינת כבשים ויוצאי אירופה מעדיפים סוגים שונים של דגים, קניידלך וכמובן מרקים.