קול הסירנות

העקשנות הכפייתית של ראש הממשלה להמשיך לשאת לבדו את הלפיד עד קץ הימין איננה תורמת עוד לחוסן הלאומי כי אם הפוך. האם מדינת ישראל תהיה בטוחה יותר 'ביום שאחרי' עם שדרה מנהיגותית דלת ניסיון?

גיטה חזני מלכיאור , י"ד באייר תשפ"א

קול הסירנות-ערוץ 7
גיטה חזני מלכיאור
צילום: מאיה אושרי משל

כשל חיסוני אחד משותף לתקיפתם של הרב אליהו מאלי ומשה שנדוביץ, לטרור הטיקטוק ותקיפות יהודים בירושלים, למטחי הרקטות מעזה ולקיפול הגדרות בשער שכם. לכשל הזה קוראים: 'מלחמות היהודים'.

מלחמות היהודים של ימינו, ימי בית שלישי, מערערות שלושה עקרונות יסוד, הכרחיים במיוחד לקיומה של המדינה היהודית במשוואה 'יהודית-דמוקרטית':

הראשון, עקרון הסולידריות היהודית, הנחלשת והולכת בתוך תוהו ובוהו פוליטי רווי מאבקים, אמוציות, שנאות ומדנים בין מחנות אידיאולוגיים ויריבים פוליטיים. העדר אמון בין יריבים ובין סיעות מונע הקמת ממשלת ימין רחבה ויציבה המשקפת את רצון הציבור. 'הציונות הדתית' הפכה לשם נרדף לגזענות וה'שמאל הציוני' מזוהה כ'סמול'.

עקרון נוסף שמדלדל ומתרוקן מתוכנו וממשקלו הוא עקרון המשילות: בישראל פועלות בשנתיים האחרונות ממשלות ימין זמניות שקיומן מאותגר בקביעות, ומוסדות האכיפה והחוק מתאפיינים בסמכות חלשה ובשידור היסוס ופחד לאזרח. אגב, האזרחים הערבים פוגשים את החולשה הזו כבר קרוב לעשור.

במאבק בין מערכת החוק והאכיפה לבין ארגוני הפשע על המשילות בחברה הערבית, נכון להיום, ידם של האחרונים על העליונה, והיא כנראה תישאר שם עוד זמן רב. האזרחים הערבים חיים תחת שלטונן של משפחות הפשע בכל תחומי החיים האפשריים- כלכלה, מסחר, משפט ופתרון סכסוכים, חינוך, חברה ורווחה, בטחון אישי ועוד ועוד. מדינה בתוך מדינה לכל דבר וענין;

העקרון השלישי נוגע בהתערערותו של טאבו פוליטי בשאלת השתלבותם של הערבים במוסדות השלטון הריבוניים. במגילת העצמאות ניסחו האבות המייסדים עקרון יסוד ברור כתשובה לשאלה זו: אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.

מגילת העצמאות קובעת באופן שאיננו משתמע לשני פנים כי רק נציגים ערבים הנוטלים חלק בבנין המדינה היהודית ורק מי ש'מתאימים', קרי, אינם חותרים תחתיה, ראויים להשתלב במנגנונים השלטוניים. התרופפות המחויבות של חלקים במחנה הימין לעקרון יסוד זה על רקע ההתנגדות לשלטון נתניהו, הביאה את בצלאל סמוטריץ' למלא את תפקיד הנער ההולנדי עם האצבע בפרצה שבסכר. אצבע שמתמודדת עם מערכת לחצים פוליטית כבדה המאיימת לפרוץ את הסכר האידיאולוגי שהציבה מגילת העצמאות במטרה למנוע לגיטימציה להישענות על כוחות שליליים שאינם מקבלים את קיומה של המדינה היהודית.

שלושת המשברים הללו מתלכדים יחד לחולשה לאומית כוללת חסרת תקדים בתולדות המדינה, בהיקפה ובמשקלה. אויבינו, מבית ומחוץ, מזהים במשבר הלאומי החמור, חלון הזדמנויות פוליטי לאתגר את בטחונה של המדינה היהודית והמוטיבציה גוברת בהתאמה.

דפוס זה של זיהוי חלון הזדמנויות פוליטי עקב שבר פנימי בתוך החברה היהודית איננו חדש. לא הטיקטוק ולא הפגנות ארגון להב"ה הולידו את מה שעלול להתפתח לאינתיפאדה חדשה, כפי שלא התאונה בין נהג משאית יהודי ובין מונית שהובילה פלסטינים שחזרו לעזה מיום עבודה בישראל בדצמבר 1987 הולידה את האינתיפאדה הראשונה. העיתוי לפרוץ שתי התופעות איננו מקרי ואיננו פרי של התפרצות רגשית קולקטיבית ספונטנית עקב תחושת קיפוח.

במהלך השנים שלפני האינתיפאדה הראשונה, עקבו הפלסטינים מקרוב אחר הזירה הפוליטית בחברה היהודית ולמדו לזהות תהליכים משבריים פנימיים, ובפרט את הקונפליקט בין גושי השמאל והימין. התקשורת הפלסטינית סיקרה בתדירות גבוהה את הקונפליקט הפנים־ישראלי הסוער באותה תקופה: המחלוקת על העלייה לסבסטיה ומכתב הקצינים, המאבק על פינוי ימית, המחאה והביקורת סביב מלחמת לבנון, רצח אמיל גרינצוויג, פרשת המחתרת היהודית, ופרשת קו 300.

הסיקור התקשורתי הפלסטיני הבין וקלט את הירידה ברמת הסולידריות הפנימית בחברה היהודית. העמקת המחלוקות האידיאולוגיות והקרעים הפנימיים זוהו ופורשו בקרב ההנהגה הפלסטינית כחולשה לאומית וחלון הזדמנויות פוליטי לקידום מאבקם. תאונת הדרכים בדרך לעזה וההתנחלות ביפו הם רק הזרז.

היעד הסופי בשתי התופעות נותר בעינו- פירוקה של המדינה היהודית. וכשהיהודים עושים זאת, ממילא, לאויב נותר רק להסתער על ההזדמנות. כך, אירועי השבוע האחרון הם הסירנות המתריעות באזני נבחרי הציבור שלנו, הלכודים בסכסוכים פנימיים וביריבויות כפייתיות, ובפרט באזניו של ראש הממשלה נתניהו, להפסיק מיד לשחק ברולטה מזרח-תיכונית המאיימת להחריב את בנייתו של הבית השלישי.

וזהו עיקר המסר של הסירנות המתריעות באזני נתניהו:

ראש הממשלה, אתה, ולא אחר, מהווה את הנקודה הארכימדית הגורמת להתערערותם והתפוררות של שלושת עקרונות היסוד הללו. ממך הם יוצאים ואליך הם באים. משום כך, חובה עליך להיות כאן המבוגר האחראי לעצור את הרכבת המדרדרת לתהום עם כולנו ולרדת ממנה עוד היום ולהעביר את הלפיד הלאה. העקשנות הכפייתית שלך להמשיך לשאת לבדך את הלפיד עד קץ הימין איננה תורמת עוד לחוסן הלאומי כי אם הפוך. האם נראה לך שמדינת ישראל תהיה בטוחה יותר 'ביום שאחרי' עם שדרה מנהיגותית דלת ניסיון?

לא! אין פירוש הדבר שחלילה מחנה הימין הופך אותך לשעיר לעזאזל חלילה. ואין פירוש הדבר שמחנה הימין לא מכיר בעוולות וברדיפה הפוליטית והתקשורתית שנעשו לך. במשך שנים, המחנה הלאומי נאבק למענך ונשכב על גדרות התיל שהתקשורת והפוליטיקה הציבה בכל הזדמנות כדי לבלום אותך. אינך יכול לטעון שלא.

ובאשר לטענה שהדרישה, ממך, אתה שזכית לאמונם של למעלה ממיליון מצביעים, לפרוש, היא פגיעה בדמוקרטיה וסכנה לקיומה, אכן, הדמוקרטיה חשובה ויש להגן עליה. אך כנגד שלומה וביצורה של הדמוקרטיה ניצבים שלומה ועתידה של הארץ היחידה אשר אהבת.