"נותרתי ללא מילים": אורית סטרוק מספרת על הביקור בשדרות

יו"ר סיעת הציונות הדתית ח"כ אורית סטרוק מסכמת את הביקור בעיר שדרות, "מה ששמענו כואב, צובט וגם מרומם"

ח''כ אורית סטרוק , ט"ו באייר תשפ"א

נסענו לשדרות, בסוף יום עבודה בכנסת, להיות קצת עם התושבים, לחזק, ובעיקר לשמוע אותם.
ומה ששמענו כואב וצובט כל כך מצד אחד, ומרומם כל כך מצד שני, שנותרתי ללא מילים.

שמענו על הנפש הפצועה של התושבים, פצועה מטראומות אינסופיות, מפחדים וחרדות, חבולה מתחושות של השפלה ("זה משפיל לשכב על המדרכה בגלל קסאמים, משפיל שכל החיים תלויים בהחלטות של המחבלים"), כאובה ומדממת מזיכרונות קשים שלא מרפים.

ובמקביל, מאותם אנשים ממש, שמענו על הרוח הגדולה, על האמונה האיתנה, על תחושת השליחות במקום הקשה הזה ועל המאבק לשינוי גישה מצד המדינה, והציפיה מאתנו, השליחים בכנסת, לשנות את המצב הבלתי נסבל והבלתי סביר הזה, שנמשך כבר 20 שנה.

כל זה משאיר אותי ללא מילים, כי אני יודעת היטב שכבר שנים מדינת ישראל עושה את כל הטעויות האפשריות מול עזה (לא זה הזמן לפרט), ושהכל יושב על התפיסה המוטעית ש"אין לנו מה לחפש שם", שעזה לא שלנו. ועל הגישה העקומה שבה היעד העליון הוא שמירת השקט, בכל מחיר, והזהירות שלא להרגיז, חלילה, את האויבים שלנו.

יש כל כך הרבה מה לתקן ולשנות. מהיסוד ממש. נוכחתי בזאת ביתר שאת כשהייתי חברת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, במבצע צוק איתן. אני זוכרת איך נדהמתי לגלות אז, כמה אנחנו רחוקים מתכנית פעולה יעילה אל מול עזה.

היום חזרתי להיות חברה בוועדה הזו. ועדת החוץ והביטחון. מבטיחה לעשות כל שביכולתי כדי להשפיע ולקדם שינוי גישה אמתי.

למען תושבי שדרות, למען תושבי העוטף כולם, למען תושבי חבל עזה שגורשו מבתיהם, למען עזה עצמה, שהיא חלק מארץ חיינו.