תפילת "הגומל" המונית בכותל

עם הירידה הגדולה בתחלואת הקורונה סיון רהב מאיר מספרת על ביקורה בכותל והמחשבות שעלו בעקבותיו

סיון רהב מאיר , ט"ו באייר תשפ"א

תפילת "הגומל" המונית בכותל-ערוץ 7
הכותל המערבי
צילום: ערוץ 7

הגעתי השבוע לכותל המערבי, וראיתי המונים שמגיעים אחרי שנת הקורונה, להתפלל ביחד. פתאום חשבתי על זה: יותר מ-800 אלף ישראלים חלו בקורונה והחלימו.

האם הם צריכים לברך את ברכת "הגומל"? ולמה לא לערוך תפילת תודה המונית כזו בכותל, לכולם? ואולי כדאי גם לשדר אותה לחו"ל, לכל מי שהחלים, או חולה, לכל מי שמתגעגע ולא יכול להיכנס לארץ? הצעתי את הרעיון הזה להנהלת הקרן למורשת הכותל, והוא כנראה ייצא לפועל בקרוב.

הרעיון של הבעת הודיה אחרי משבר מופיע בפרשת השבוע, שמספרת על קורבן התודה. זה קורבן שמקריב מי ששב ממסע ארוך, מי שהשתחרר מהכלא ומי שהבריא ממחלה. היום, במצבים כאלה, מברכים "הגומל".

הכוונה היא לחנך את עצמנו לשים לב למציאות ולדעת להודות. אם יותר מ-3 מיליון איש בעולם מתו מקורונה ואתה החלמת – תגיד תודה. אם אתה שומע חדשות על המצב בהודו ויכול להיכנס לבית קפה בישראל – תגיד תודה.

הנה מה שרבי נחמן מברסלב כתב על כך: "היום, כשאין קורבן תודה, צריך האדם להודות בפה בכל לבו בשמחה רבה ועצומה. וכל הקורבנות יתבטלו בעתיד, כי הם כולם באים לכפר, אבל לעתיד לבוא תישאר רק התודה. לספר איך הכול התהפך לטובה, ואיך כל אחד סבל מה שסבל, ואיך היגון והאנחה – הפכו בסוף לששון ולשמחה".