בעקבות האירוע הטראגי בו נפטרה אושר דרעי ז"ל מטעימת קצפת חלבית לה הייתה אלרגית, הגיש חבר הכנסת ינון אזולאי הצעת חוק המחייבת בעלי מסעדות להציב במסעדות מזרק אפיפן.
האם אכן זהו הצעד המתבקש כחלק מחובתה של המדינה, או שמא יש להטיל את האחריות המלאה להחזקת מזרק על הרגישים לאלרגיות? על כך שוחחנו עם הרב יובל שרלו, ראש מדור אתיקה בארגון רבני צוהר וראש ישיבת אורות שאול.
"נקודת המוצא היא שהאחריות על שמירת חייהם של בעלי האלרגיות מוטלת עליהם" פותח הרב שרלו ומספר מניסיונו המשפחתי, כאשר בתו, האלרגית גם היא, מקפידה לשאת איתה באופן קבוע את המזרק שיכול להציל את חייה.
לדבריו "לא יהיה נכון מבחינה חוקית או כפייתית להטיל אחריות על בעלי המסעדות", ועם זאת קובע הרב שרלו כי "צריך להטיל אחריות על בעלי מסעדות בשריות שלא יהיה חלב, גם בהיבט הכשרות וגם בהיבט האלרגיות, ואם הם לא מסוגלים להבטיח זאת ויש חשש שיתגנבו אלרגנים, אז הם שצריכים לקיים את מערכת ההגנה".
הרב שרלו שב וקובע כי מלכתחילה ובאופן כוללני "מבחינה הלכתית או מבחינת מידת הדין האחריות לא מוטלת עליהם". לזאת הוא מוסיף כי ללא חקיקה מחייבת וכופה בהחלט נכון לפנות לבעלי מסעדות בהיבט האנושי-חברתי ולדבר עימם על חשיבות הצבת המזרק, "אבל לא דרך חקיקה בכנסת".
את עמדתו מחדד הרב שרלו גם כאשר הוא נשאל אם יש מקום לחייב את המדינה לעמוד מאחורי הצבת מזרקים במסעדות ומקומות ציבוריים, כלומר גם ללא חיוב ישיר על בעלי המסעדות. הרב שרלו מזכיר את משמעות האמירה המתייחסת לאחריות המדינה: "כשאומרים שהמדינה תיטול אחריות המשמעות היא העברת כסף מאזרח אחד לאזרח אחר. המדינה תשמש במיסים לצורך אחר ולא לצורך מסוים, לכן צריך מאוד להיזהר שלא להטיל אחריות על המדינה כי יש לזה משמעות".