ארכיון
ארכיוןצילום: אריה מינקוב

אל תחרות החיבורים התורניים של מפעל הפיס הוגשו בין השאר גם יצירותיהם של רבנים וראשי ישיבות, אך הזוכה בתחרות שהתקיימה תחת הכותרת 'וחי אחיך עמך' על רקע מגפת הקורונה, הוא תלמיד ישיבת ההסדר 'הגולן' שבחיספין, עמנואל ליפשיץ, שכתב את העבודה במהלך שירותו הצבאי כמש"ק איתור בחיל המודיעין.

שוחחנו עם עמנואל ליפשיץ, אותו הגדרנו כמעט כ"הסנדרלה של עולם הישיבות", על הזכייה ההפתעה והתכניות לעתיד. לדבריו כאשר שלח את העבודה לא ציפה שמישהו יחזור אליו כלל וכלל, על אחת כמה וכמה שלא יודיעו לו שהוא במקום הראשון.

העבודה התורנית של ליפשיץ עסקה בסוגיית ההיתר לצעירים לסייע לקשישים בתקופת הקורונה, מה שחייב כניסה לכאורה למצב של סכנה למען הזולת. אל הנושא הגיע מתוך סיפורו האישי בבית הכנסת הקהילתי בו הוא מתפלל בפתח תקווה, שם ישנם קשישים רבים שהוצרכו לסיוע רב בימי המגיפה. כמי שהתנדב במקביל לשירותו הצבאי פגש בני נוער רבים שיוצאים למשימות ההתנדבות ומתוך כך עלתה השאלה ההלכתית הנוגעת לסיכון הבריאותי למען הזולת.

אנחנו מבקשים מליפשיץ לדלג על חמשת עמודי העבודה שלו ולהגיע למעננו למסקנה אליה הגיע, והוא קובע כי רוב מוחלט של הפוסקים רואים במעשה שכזה מצווה חשובה, אם כי הרוב אינם סבורים שניתן לחייב אדם לסכן עצמו למען הזולת. בין השאר נכללת בעבודתו תשובתו המפורטת של הרב עובדיה יוסף על תרומת כליה וכיוצא באלה.

כאמור את העבודה התורנית שהגיש כתב ליפשיץ בעודו משרת כחייל בחיל המודיעין ולא בבית המדרש. על העבודה בסביבה מורכבת שכזו, ללא ספריות מסביב, הוא מספר כי אמנם "אין כמו לשבת בבית מדרש ושם לחקור את הדברים בצורה נגישה יותר וכשהראש יותר יצירתי בענייני תורה, אבל בחלק מהזמן היינו בבית ויכולנו לחקור את הנושא דרך אינטרנט ודרך ספרים. אחת התשובות, של החזון איש, לא נמצאה באינטרנט ואליה הוא הגיע כמעט באקראי דרך ספר שאיתר.

העבודה צומצמה, לפי דרישת ועדת הפרס, לחמישה עמודים, אך בתחילה היא נפרסה על פני תשעה עמודים, מהם היה צורך לצמצם, להוריד כפילויות, לכלול דברו של פוסק אחד בדברי פוסק אחר הסובר כמותו, לנסח במילותיו שלו ובקיצור פסיקות עד שאכן עלה בידו להגיע להיקף המצומצם שנדרש ממשתתפי התחרות.

האם הראה את העבודה לתלמידי חכמים? ליפשיץ מספר כי לפני שהגיש את העבודה הראה אותה רק לאביו המכהן כרב בית כנסת, אך לאחר הזכייה כבר ראו את הדברים רבני הישיבה בה הוא לומד, ואחד הרבנים אף מסר שיעור מיוחד על בסיס הדברים שנכללו בעבודה. "זה נותן תחושה שעושים משהו בדרך הנכונה, זה מעורר רצון להמשיך לכתוב, לחדש ולהביע את עצמך. אמנם אצלנו בישיבה כותבים, אבל בדרך כלל אנשים לא מספיק כותבים היום וכשאתה כותב מתייחסים אליך", מספר ליפשיץ על תחושותיו ומסמן, כך נראה, יעדים לעצמו בעולם בית המדרש.