הרב בני לאו במכתב פתוח לנפתלי בנט

הגיעה שעת "ברית אחים" ולא בציניות. זה רגע שבו מתבוננים מעל הפוליטי ומגביהים מבט אל אל החזון. למה אנחנו כאן? למה הוריך והוריי כאן?

הרב בני לאו , ט"ו באייר תשפ"א

הרב בני לאו במכתב פתוח לנפתלי בנט-ערוץ 7
הרב בני לאו
צילום: מעוז ויסטוך

הגיעה שעת "ברית אחים" ולא בציניות. הגעת לשעת האמת שבה אתה עומד בצומת ובוחר מהו הנתיב שאליו אתה שייך. 

זה רגע שבו מתבוננים מעל הפוליטי, מעל החשבונות הפרטיים ומגביהים מבט אל היעד, אל הרעיון, אל החזון. למה אנחנו כאן? למה הוריך והוריי כאן? ומתוך המבט הזה מתבוננים אל המציאות ובוחרים מי השותף הטבעי שלי ומי מצטרף אלי כנספח (או לא). 

לפני למעלה ממאה שנה צעדו אבות אבותינו את הצעד המשמעותי ביותר בתולדות העם היהודי מאז למעלה מאלפיים שנה. הם בחרו למרוד בכבלי הגולה ולחדש חיים יהודיים ריבוניים בארץ ישראל. התנועה הציונית עברה גלים של תמורות, לבשה ופשטה צורה אבל הדנ"א שלה לא השתנה. 

לכל גוף חי יש נקודה שהיא ה"מעמיד" שלו, שמחזיקה את הגוף כולו. הנקודה הזו בתנועה הציונית היא המחויבות האישית להיות חלק מתמיד ומתמשך במסע הארוך הזה של שיבת ציון והקמת הריבונות היהודית בארץ ישראל. פניה של הריבונות נקבעו מזה שנות דור בחוקי היסוד המכתירים את המדינה כ"מדינה יהודית ודמוקרטית". כל פגיעה קלה באחד משני היסודות הללו מערער את יסודותיה של המדינה. 

שלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית היא פגיעה במדינה ושלילת שוויון הזכויות מבני מיעוטים היא פגיעה במדינה. 

הוויכוחים על הדרך למימוש הרעיון ליוו את התנועה הזו משחר הקמתה אבל המחלוקות הללו לא ביטלו את היסודות האלה. 

תמיד היו קבוצות שמתבוננות מן הצד אל ועל התנועה הציונית, שותפים פאסיביים ולעיתים יושבים על הגדר. היהדות החרדית מכאן והחברה הערבית מכאן ידעו להשתלב דה – פקטו במדינה בלי להיות שותפים לרעיון, לחזון, לסמל. גם הבית המשותף שלך ושלי, הציונות הדתית לדורותיה, הובילה בהנהגת קברניטיה ורבניה (עד לאחרונה) לשותפות מלאה עם כל חלקי התנועה הציונית. 

כעת אתה עומד למבחן בבחירת השותפים שלך להצלת המדינה מהתרסקות של אנארכיה. 
השותפים הטבעיים שלך הם חבריך לגרעין היסודי של התנועה הציונית. מר"צ, עבודה, יש עתיד, ישראל ביתנו, כחול לבן, תקווה חדשה וימינה – כולן שותפות טבעיות לקואליציה שמחזיקה את הרוב הציוני של מדינת ישראל. כן, גם הליכוד שותף טבעי (ביום שישתחרר מהכבלים שאוסרים אותו). 

אני נושא עיניים לחלון ההיסטורי של מדינת ישראל, לייצוב מערכות השלטון, לחיזוק הסולידריות הפנימית, לגאווה בהמנון ובחלום של שיבת ציון ומאמין שאתה עומד ומתבונן באותו החלון ושומע באוזניך את משק כנפי ההיסטוריה שמתדפקים על דלתותיך. 

"ימין ושמאל תפרוצי... ונשמחה ונגילה".