באירוע השקה של הספר 'ודרך אין אחרת' במרכז מורשת בגין שנערך אמש (שלישי), אמר שלמה גולדהור, יו"ר ראש ברית חיילי אצ"ל בירושלים, כי פרשת "טבח דיר-יאסין" היא עלילת דם ומסע השמצות.
במהלך הערב ראיין מחבר הספר אביחי ברג את גולדהור, כיום בן 91, היה לוחם במחתרת והשתתף גם בקרב דיר-יאסין, שבמשך שנים שימש ככר תעמולה נגד ארגוני האצ"ל והלח"י.
ב-8 לאפריל 1948, התכנסו לוחמי אצ"ל ולח"י לקרב הגלוי הראשון שלהם בדיר-יאסין, כפר שחלש על כביש ירושלים-תל אביב, ואתגר את היישוב ואת הדרך לירושלים. גולדהור אמר כי היה זה קרב עקוב מדם, משום שהערבים התבצרו בבתיהם וללוחמי המחתרות היה ציוד דל בלבד.
"הייתה עלינו עלילת דם ומסע השמצות", אמר. "הגדיל לעשות מאיר פעיל ז"ל, שטען כי השתתף בלחימה וראה במו עיניו כיצד טבחו הפורשים בערבים. האמת ניתנת להיאמר, שפעיל הגיע לאחר שהקרב הסתיים בכלל. הוא היה רווי שנאה נגד הפורשים, הסיפור שלו הוא עלילת דם ומסע השמצות".
לדבריו, "הוא טען שעשינו סיבוב בירושלים עם נשים וילדים, והחזרנו אותם לכפר, ובכל פעם שחזרנו לכפר הרגנו 10 נשים. אני הייתי על המשאית הזו ושמרנו על השבויים. נסענו לעיר העתיקה כדי להעביר את השבויים לאחיהם הערביים. אילולא הייתי שם הייתי חושד שמא משהו, אבל הייתי בקרב, הייתי במשאית, כשנסענו בחוצות ירושלים קהל רב הריע לנו בהתלהבות – ספגנו מכות קשות בקרבות ההגנה על העיר".
"פרשת דיר-יאסין התפרסמה בעולם כולו כטבח דיר-יאסין", אמר. "כל צינורות התעמולה הערבים הפיצוה. הם שימשו גורם מסייע להתמוטטות העורף הערבי. זה הטיל מורא ופחד בליבם של הערבים, והם נטשו בכל פעם שהיהודים התקרבו – לא משנה אם זה היה האצ"ל, הלח"י או הפלמ"ח. ישיבת הממשלה ב-21 ביולי 1948 אמר דוד בן-גריון: הערבים בחיפה ברחו, משהתקרבנו לג'נין – כל ג'נין ברחה. ברחו מטבריה, ברחו מצפת וברחו מיפו. יכול להיות שמעשה דיר יאסין השפיע. לא הקרב בדיר-יאסין, לא הקרב עקוב מדם – אלא מעשה דיר-יאסין מבית היוצר של מאיר פעיל".
גולדהור הזכיר גם את הוראות הפתיחה באש שקיבלו לוחמי המחתרות בטרם יצאו לקרב, לפיהם אין לפגוע בזקנים, נשים וטף. "אין ספק שכל הקורבנות הערביים נהרגו תוך כדי קרב – זאת גם העידו נציגי האו"ם שהגיעו לבדוק את מצב ההרוגים. הם העידו שלא נמצאו כל סימני התעללות".
בשנתיים שלוש לפני מלחמת העצמאות, חיית תחושת שליחות – "אני עכשיו מקים מדינה"?
"נלחמנו כל השנים כדי שתהיה לנו מדינה עצמאית. תמצית המלחמה הייתה שתהיה לנו מדינה משלנו, כדי שהבריטים יעזבו את הארץ. אנחנו לא התגייסנו בצו, צו השעה קרא לנו לדגל"
האפליה נגד לוחמי המחתרות
גולדהור, לימים מנצח מוכר, החל את דרכו המקצועית אחר קום המדינה במשרד התחבורה. הוא סיפר לברג כי "הבוסים היו מרוצים, קיבלתי תשבוחות. יום בהיר אחד אני מגיע למשרד והמנכ"ל נכנס ומבקש שאבוא אליו בעוד כחצי שעה. אני רואה שנכנסים אליו מנהלים וסגן השר. הייתי בטוח שרוצים להעלות אותי בדרגה. הייתי מאוד מרוצה והתכוננתי לפגישה עם כל המנהלים".
כשנכנס לבסוף למשרד, חיכתה לו הפתעה: "נכנסתי למשרד ואני מתיישב. הם אומרים לי, ממחר אתה לא צריך לבוא לעבודה". גולדהור הנדהם דרש לדעת מי נתן את ההוראה, ומנהלי המשרד ניסו להניא אותו ופטרו אותו בכך שמדובר בהוראה מגבוה. "דרשתי לדעת מי נתן את ההוראה ואמרתי שלא אצא עד שיגידו לי מי נתן את ההוראה", סיפר. לבסוף, קיבל את התשובה שרצה לשמוע: "דוד בן גוריון".
"נרדפנו שנתיים, שלוש וחמש אחרי קום המדינה. לא יכולנו להתקבל לאוניברסיטאות ולעבודות שלא היה נוח להם שנהיה במשרדים האלה. הם אמרו לי, אם אתה רוצה להתקבל למשרד ממשלתי אחר, תוכל ללכת אליו בתנאי שלא ידעו מי היית. אבל אם תדבר על זה לא תתקבל בחיים".
גולדהור פנה אל מי שהיה אז חבר כנסת, אליהו לנקין, שהיה מפקד האצ"ל בירושלים. "לנקין הגיש שאילתה בכנסת, בבקשה שהשר ינמק למה פיטרו את גולדהור ו-20 יוצאי מחתרות נוספים. רוב האנשים פחדו להתבטא, אבל אני נלחמתי עבור כל האנשים האלה. כולנו התקבלנו חזרה לעבודה בזכות אליהו לנקין, שהתמסר לזה".
להפתעת הנוכחים, סיפר גולדהור כי מספר חודשים לאחר שהתקבל בחזרה לעבודתו – החליט לעזוב אותה. "בסופו של דבר הגשתי מכתב התפטרות ואמרתי שאני לא יכול לעבוד שם יותר", אמר.