הכהונה כהשראה למורים ולחיים

כשם שעל הכהנים מוטל לקדש את עצמם לצורך עבודתם, כך כל בעל מקצוע צריך להתאמץ כדי להרחיב את יכולותיו ולתרום ככל האפשר במקצוע שבחר

הרב אליעזר מלמד , י"ז באייר תשפ"א | עודכן: 06:15

הכהונה כהשראה למורים ולחיים-ערוץ 7
הרב אליעזר מלמד
צילום: הר ברכה

כאשר ציוותה התורה לשבות ממלאכה ביום השבת, הכוונה לשבות מהמלאכות החשובות שבהן בנו את המקדש. שכן המקדש הוא תמצית הכול, וממנו צריכים ללמוד בניין אב כיצד לעסוק ביישובו של העולם ותיקונו. כלומר, מלאכתנו בששת ימי המעשה נועדה להמשיך את רעיון המשכן לכל העולם, עד שכל העולם יהיה משכן לשכינה, לערכים האלוקיים, לערכי האמת והחסד, הצדקה והרחמים.

עבודת הכהנים

כיוצא בזה עבודת הכהנים והדינים המיוחדים להם צריכים לשמש בניין אב לכל אדם בעבודתו.

כשם שהכהנים צריכים לקדש עצמם לעבודת המקדש ולהיזהר מדברים שעלולים להסיח את דעתם מעבודתם, כך כל אדם צריך למצוא ערך מוסרי בעבודתו, וככהן יטהר ויקדש עצמו לקראתה. אם הוא מורה או רופא - ידאג לישון היטב, כדי שיוכל למלא את ייעודו כראוי. אם הוא מהנדס - לא ישקוט על שמריו, אלא ירחיב את ידיעותיו ויכוון דעתו כדי שיוכל להוסיף טובה וברכה בעבודתו. וכן בכל העבודות.

הכהנים הגדולים

וישנם יחידי סגולה שעבודתם כעין עבודת הכהן הגדול. לדוגמה, רופא בעל יכולות נדירות להצלת חיים, שעליו לקדש עצמו ככהן גדול הנכנס לקודש הקודשים וממקדש עבודתו לא ייצא, אפילו לצורך קרוביו. וגם אם באמצע חופת בנו יוזעק פתאום אל בית החולים, ייפרד בחופזה מבנו, מאשתו ומאורחיו, והם יידעו לאן הוא הולך וילוו אותו בתפילה שיצליח למלא את שליחתו ולהציל את החולה המפרפר בין חיים למוות.

וכן מפקד ביחידת עילית, שצריך להיות נכון תמיד לכל קריאה, ואם בעת שילווה את אשתו ללידת בנם ייקרא פתאום לעזרת ישראל מיד צר ייפרד ממנה לשלום, וכשם שכל ישראל היו מתפללים על הכהן הגדול שייצא לשלום מקודש הקודשים, כך אשתו תתפלל עליו בעת לידתה שישוב מהקרב לשלום לראות את בנם.

הכהנים והמורים

הרבנים והמורים למקצועות קודש הם המקיימים כיום את תפקיד הכהנים, שכן בנוסף לעבודת הכהנים בבית המקדש ימים ספורים בשנה תפקידם היה לחנך, ללמד תורה ולהורות הלכה בישראל, שנאמר: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג, י). וכן נאמר: "כי ייפלא ממך דבר למשפט, בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך, וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו. ובאת אל הכהנים הלווים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (שם יז, ח-ט).

אפשר להוסיף שגם העובדים הסוציאליים ושאר האנשים שעוסקים בחינוך ובהדרכה משמשים בתפקידי הכהנים, שכן הוראת התורה אינה רק לימוד העקרונות אלא גם הדרכתם למעשה. וזאת בתנאי שהדרכתם נובעת מערכי התורה וכוונתם לרומם את האנשים והחברה לחיים שיש בהם אחריות, אמת וחסד.

גם בזמן בית המקדש יכול היה כל אדם מישראל להקדיש את חייו לתורה, ללמוד וללמד (רמב"ם שמיטה ויובל יג, יג). וכן עשו רבים מישראל. יתר על כן, הכוונה הראשונה הייתה שבכורי כל ישראל יעסקו בתפקידי הכהונה, ואמרו חכמים שכך גם יהיה בעתיד (אור החיים במדבר ג, מה, עפ"י ספרי בהעלותך). קל וחומר כיום, שבית המקדש חרב, והרבנים והמחנכים הם שמשמשים בתפקידי הכהונה.

השראה מדיני הכהנים למורים

מדיני הכהנים אפשר ללמוד עיקרון, שהאנשים שעוסקים בהוראת התורה ופסיקת הלכה צריכים להיות קשורים לקודש ולבטא בחייהם את ערכי הקודש. לכן עליהם להימנע מלהיטמא למתים, ולא יתאבלו יתר על המידה על קרוביהם, כדי שיוכלו למלא את תפקידם - ללמד תורה מתוך אמונה ושמחה.

כיוצא בזה גם המורים והמחנכים לערכי התורה צריכים לשמש דוגמה אישית, הן בכיתה והן בכל אורחות חייהם. שכן פרט לכך שהמורים מעניקים ידע לתלמידיהם, תפקידם לחנך לערכי הקודש ולהראות בחייהם את דבקותם בתורה ואת שמחתם בקיום המצוות.

נצטוו ישראל לקדש את הכהנים (ויקרא כא, ח), כמו כן נצטוו ישראל לנהוג כבוד ומורא בתלמידי חכמים. שנאמר: "'את ה' אלוקיך תירא' - לרבות תלמידי חכמים" (פסחים כב, ב). בכלל המצווה לקום לכבוד תלמיד חכם אפילו אם הוא צעיר, שנאמר: "'והדרת פני זקן' - אין זקן אלא מי שקנה חוכמה" (קידושין לב, ב).

בכך גם מי שאינו מדקדק בכל הידורי המצוות, ואולי גם אינו מצליח לקיים את כל ההלכות, נעשה מחובר לכל ערכי הקודש. שכן התורה שייכת לכל ישראל באופן שווה, והכהנים ותלמידי החכמים הם הנציגים שלו שעוסקים בשליחותו בעבודת הקודש של לימוד התורה של כל ישראל והוראתה.

כמדומה שאפשר ללמוד מיסודות אלו פתרון לשאלה שמטרידה קהילות דתיות רבות.

מתחים סביב צביון בתי הספר

לכתחילה, עדיף שבית הספר יכיל כמה שיותר תלמידים ויקלוט את כל המעוניינים לבוא בשעריו, הן מצד ערך האחדות והן מצד המענה הלימודי והחינוכי הטוב שבתי ספר גדולים יכולים להעניק בהקבצות וחוגים רבים ומגוונים. אולם מכיוון שהחברה הדתית והמסורתית מגוונת מאוד, ולבתי הספר הדתיים מגיעות משפחות מרמות שונות של הקפדה בהלכה ובמנהג, נוצרים לעיתים מתחים שגורמים לפילוג הקהילה לבתי ספר שונים. לא את כל הבעיות אפשר לפתור, אבל כמדומה שניתן להציע שלושה עקרונות שיוכלו לסייע לקהילות שונות לקיים בית ספר אחד שנותן מענה חינוכי טוב יותר לכל תלמידיו.

פתיחת שערי בית הספר

ויכוח אחד ישנו סביב קבלת תלמידים ממשפחות שאינן שומרות שבת כהלכתה. הפתרון הוא לקבל את כל מי שמוכן לקבל את הצביון התורני של בית הספר. כלומר, מצד אחד לקבל כל תלמיד, ומאידך להבהיר שחובת המורים לחנך לשמירת שבת וכל המצוות, תוך זהירות שלא לפגוע באופן אישי במי שאינו שומר. אגב, זהירות זו צריכה להתקיים ממילא, גם כשאין בכיתה ילדים ממשפחות שאינן שומרות מצוות. רעיון זה אפשר ללמוד מהכהנים שמצד אחד שירתו את כל ישראל בכל ענייני הקדושה וההוראה ומאידך שמרו על רמתם המקודשת, וכך רוממו את כל הקשורים אליהם, כל אחד לפי רמתו.

לבוש המורות

ויכוח נוסף שמוביל לפילוג בתי ספר נסוב על לבושן של המורות. הצד החרד"לי טען שלא ניתן לחנך לשמירת תורה ומצוות כראוי כאשר המורות אינן מדקדקות בלבושן ובכיסוי ראשון כפי כללי ההלכה. במיוחד בהלכות שנראות כל כך כלפי חוץ, ובאי הקפדה על קיומן יש מעין הצהרה בוטה שאין מחויבים לשמור את פרטי ההלכה המוסכמים על רובם המכריע של הפוסקים האחרונים. הצד שמנגד טען שהמורות צריכות לייצג את מגוון ההורים, וכשם שבין ההורים יש מדקדקים בלבושם יותר ויש פחות, כך המצב בין המורות. יתר על כן, כאשר רמת המורות נקבעת לפי לבושן - הופכים את היוצרות ומעלים הלכות מדרבנן מעל מצוות דאורייתא כדוגמת המצוות שבין אדם לחברו.

מהמצוות המיוחדות לכהנים - הזהירות מטומאה והזהירות מהפגנת אבלות - ניתן ללמוד שאכן ראוי לדרוש מהמורות שמלמדות תורה שיקדשו את עצמן יותר משאר החברה. וראוי שהתקדשות זו תיראה כלפי חוץ, כפי מצוות הכהנים שנראו כלפי חוץ. שתי סיבות לכך: א) כדי לתת כבוד לשליחות המיוחדת שלהן ללמד את התורה הקדושה. ב) כדי לשמש דוגמה לתלמידותיהן בכל אורחות חייהן כולל הלבוש שצריך להיות לפי כללי ההלכה המקובלים על רוב הפוסקים.

כשהצגתי הצעה זו בשיעור, היו שטענו שיש בהצעה זו משום פטרונות על הציבור שאינו מוגדר כתורני, שכן ציבור זה סבור שהוא נוהג כראוי ואין צריך לדקדק כל כך בפרטי הלכות הלבוש, ובהצעה זו בעצם שוללים את עמדתו.

אכן מסתבר שהצעה זו לא תשכנע את כולם. אולם נדמה שמצד האמת, על פי רעיון הכהונה אפשר לקבל אותה. שכן גם הסוברים שהלכות צניעות נקבעות לפי המקובל בציבור, מכל מקום כשם שהכהנים שעוסקים בתורה הקדושה ובהוראתה נצטוו לקדש את עצמם בכמה מצוות שניכרות מאוד כלפי חוץ, כמו זהירות מטומאה, כך ראוי שהמורות שעוסקות בחינוך ובתורה יקדשו את עצמן לנהוג כדעת רוב הפוסקים.

ריחוק טהור

נדמה שעוד רעיון אפשר ללמוד ממצוות הכהנים. האזהרה שלא להיטמא יצרה בידול ביניהם ובין רוב הישראלים, והרי זה כדוגמת פסיכולוג שצריך ללמוד לשמור על מרחק רגשי מהבעיות של מטופליו. הם כמובן צריכים להתמסר כפי יכולתם לפתרון הבעיות, אבל אם ייקחו אותן ללב חייהם יהיו מרים וגם לא יוכלו למלא את תפקידם כהלכה. כיוצא בזה המורים והמורות צריכים לשמור על איזה ריחוק טהור, כדי שלא להיעלב מדי מהתלמידים או מההורים. עליהם לאהוב את כולם, ולהתייחס בהבנה למצוקותיהם ותלונותיהם, אבל לא לקחת את הדברים לעומק הלב.

תוכנית הלימודים

ויכוח שלישי שעלול לפלג בתי ספר הוא על היחס שבין השעות המוקדשות לתורה ולמדע. מכיוון שיש צדק בטענת שני הצדדים, ולעיתים הדבר תלוי בשוני שבין האנשים לפי אופיים וייעודם (ראו אורות התורה ט, ו), מעין השוני שבין כהנים ואנשי תורה לאנשי מדע ומעשה, הפתרון להוסיף ולא לגרוע. כלומר, שעות הבסיס יהיו כמקובל בממ"ד, אולם מעבר לכך יטרח בית הספר להוסיף העשרה במחיר השווה לכל נפש, הן בתחומי התורה והן בתחומי המדע, תוך השתדלות מרבית לאפשר לתלמידים המעוניינים להשתתף הן בהעשרה התורנית והן בהשערה המדעית. כך יינתן מענה לכל גוני התלמידים.

לשאלות הלכתיות: ask@yhb.org.il