חוג בית של עמותת 'מגן'
חוג בית של עמותת 'מגן' צילום: רחלי גוטליב־רושגולד

ביום חמישי שעבר התעוררה רחלי גוטליב־רושגולד, מייסדת ארגון 'לא תשתוק' וסמנכ"לית עמותת 'מגן', ליום הרה גורל. אחרי חודשים של עבודה מאומצת אמור היה להתפרסם באותו הערב בתוכנית 'עובדה' עם אילנה דיין תחקיר פרשת יהודה משי־זהב, יו"ר זק"א. רחלי, שריכזה את תלונות הנפגעים שפנו לעמותה וליוותה אותם מקרוב, הרגישה שמדובר בתחקיר חשוב ביותר שישמיע ברבים את זעקתם המושתקת של הנפגעים.

אבל שום דבר לא הכין אותה לבשורה שקיבלה זמן קצר אחר כך מאחת הנפגעות, שהתקשרה אליה נסערת ובוכייה ושיתפה אותה בידיעה כי יהודה משי־זהב ניסה לשים קץ לחייו. "זה היה בוקס בבטן", מספרת גוטליב־רושגולד וקולה רועד. "היה המון כעס וכאב. זה לא נתפס. אתה כל כך שפל, עשית מעשים כאלה נוראיים וסוף סוף יש לנפגעים הללו אפשרות לקבל טיפה צדק שיעזור להם להחלים מהפגיעה הקשה הזאת - וגם את זה לקחת מהם. דבר ראשון דאגתי לשלום הנפגעים והרמתי טלפון לכולם. הם היו בהלם. התגובות נעו בין כאב ושבר נפשי מאוד גדול ועד לרגשות של הקלה. כולם דיברו על כעס גדול כלפיו על כך שהם לא יכולים לסגור את המעגל, להישיר מבט ולהגיד לו: אני דורש או דורשת ממך תשובות על מה שעוללת לי.

"הכאב הוא גדול. לצערי אנחנו מקבלים עוד ועוד פניות חדשות של נפגעים שנפגעו ממנו. רק היום קיבלתי פנייה מחרידה. אנשים סוף סוף אוזרים אומץ ומרגישים צורך לפנות ולדבר ולפרוק. אנשים ששמרו בתוכם את הסוד הזה כל כך הרבה שנים פתאום נחשפים לפרסום הפרשה וזה מציף אצלם את הסיפור הפרטי שלהם. הם חיים את הפגיעה מחדש. יש נפגעים שרק עכשיו מעזים לדבר. ההיקפים של פרשת משי־זהב הם בלתי נתפסים", היא מציינת בכאב. "קודם כול אנחנו דואגים שהפונים החדשים יקבלו טיפול נפשי ותמיכה כמו שצריך. אנחנו שם בשבילם, לתמוך, להקשיב ולתת להם את התחושה שהם לא לבד. אני גם מתכוונת, ברשותם כמובן, להעביר את המקרים לטיפול המשטרה. המשטרה לעת עתה לא סגרה את התיק הזה".

רחלי גוטליב־רושגולד, שגדלה בירושלים במשפחה המשתייכת לחסידות גור, מאמינה כי פרשת משי־זהב מהווה נקודת מפנה משמעותית בהתייחסות החברתית לפגיעות מיניות. "הפרשה הזאת משנה את השיח", היא אומרת. היא מחדדת דגשים מאוד חשובים, כמו למשל, שאנשים מאוד טובים יכולים להיות מאוד אפלים. פגיעות מיניות יכולות להיות בכל מקום ולהתרחש עם כל בן אדם. בנוסף לכך זה קצת פורם את קשר השתיקה. זה מלמד שאסור לשתוק כי השתיקה הזאת הורגת. השתיקה גורמת לנפגעים הבאים להיפגע. אנחנו חייבים לדבר על הנושא הזה כמה שיותר. אני לא יכולה להסביר לך את הביקוש האדיר שיש היום לחוגי בית. כשמתפרסם כזה סיפור אז לצד החשיבות של החשיפה יש את הפחד שזה יכול לקרות גם לנו. אם כזה בן אדם טוב פוגע - אז מי יודע מי נמצא באזור שלנו ופוגע. הורים מבקשים ללמוד איך לדבר עם הילדים שלהם, איך לקלוט נורות אזהרה בהתנהגות של הילדים או לזהות התנהגות פוגענית. אני חושבת שהדרישה לדעת, הגברת המודעות ושינוי השיח לחלוטין מתרחשים", היא אומרת, ומוסיפה: "יותר מזה, פוגעים אחרים רואים את הטיפול שלנו בפרשה, את הנחישות, רואים איך המקרים מגיעים למשטרה ואת הפרסום בתקשורת והשיח ברשתות - וזה יוצר הרתעה. אני ממש מרגישה שאנחנו משנים את הכיוון של הספינה. אנחנו עושים תיקון בדור שלנו וזה מרגש נורא".

אליבא דרחלי התחקיר בתוכנית 'עובדה' היה צריך להיות משודר על אף הקריאות לא לפרסמו או לפחות לדחותו בעקבות הניסיון האובדני של משי־זהב. "מטרת התוכנית הייתה להוציא את האמת לאור ולטהר את העולם. זה חלק ממסע הריפוי של הנפגעים, אבל לא רק שלהם אלא ריפוי לעולם כולו. הימים שאנחנו מפחדים לדבר ולדרוש צדק נגמרו, ולא משנה מה המעמד של הפוגע וכמה כוח הוא צבר. אני מאמינה שדווקא בשידור של הכתבה יש מסר חד־משמעי שגם מעשה נוראי כמו שעשה משי־זהב לא יכול להשתיק את הקורבנות. לנפגעים הללו מגיע צדק והצדק הזה חלקו מגיע בהשמעת קולם".

"אנשים מסתובבים שנים עם פגיעות"

יהודה משי־זהב, מייסד ומנהל ארגון זק"א, זכה לאורך השנים להערכה רבה על פעילות ארגונו למען השמירה על כבוד המת, ולקראת יום העצמאות הוא הוכרז כזוכה בפרס ישראל על מפעל חיים. לפני כחודש וחצי התפוצצה הפרשה עם פרסום התחקיר בעיתון 'הארץ', שבו הובאו עדויות קשות על הטרדות מיניות שביצע משי־זהב לכאורה במספר קורבנות. בעקבות פרסום התחקיר פתחה המשטרה בחקירה ועדויות נוספות של נפגעים חדשים צפו ועלו. לאור הפרסומים והלחץ הציבורי הודיע משי־זהב כי הוא מושך ידו מהפרס ואף אמר כי ייקח פסק זמן מתפקידו בארגון.

עמותת 'מגן' הפועלת מזה עשור להעלאת המודעות לפגיעות מיניות בחברה החרדית והדתית וליווי הנפגעים בהליך הטיפולי והמשפטי הובילה בפרשת משי־זהב את הטיפול והליווי של נפגעים שפנו ושיתפו במעלליו של משי־זהב. שאנה אהרונסון, מנכ"לית עמותת 'מגן' מספרת על ימים לא קלים שעברו על צוות הארגון מאז פרסום הפרשה: "כבר עשור אנחנו פועלים להגביר את המודעות לפגיעות מיניות בתוך המגזר החרדי והדתי בישראל. בעבר לא דיברו בקול על פגיעות מיניות והייתה המון הסתרה והשתקה סביב הנושא. אנחנו פועלים להגברת המודעות לפגיעות הללו ומעניקים קול לנפגעים", מסבירה אהרונסון. את עבודתה בעמותה החלה לפני שמונה שנים. "התחלתי כרכזת סיוע למשפחות שהילדים שלהן עברו פגיעה מינית. מאז לצערי אנחנו עמותה מאוד פעילה והצוות שלנו עסוק יותר ממה שהיינו רוצים. מספר הפניות אלינו הולך וגובר ונשאבנו לעשייה אינטנסיבית למען הנפגעים".

העבודה הרבה שלכם מצביעה אולי על תהליך חיובי שמתחולל בשטח.

"כמובן. זה משהו שבהחלט קורה. אנשים מגיעים אלינו ומפסיקים לשתוק. מצד שני, זה קשה בכל פעם מחדש לראות עד כמה אנשים סובלים וכמה אנשים מסתובבים במשך שנים עם כאב ופגיעות. רוב האנשים שפונים אלינו עברו פגיעות מיניות בילדותם והם היום בשנות העשרים, השלושים והארבעים לחייהם. הם עברו שנים שבהן הסוד הזה הודחק וזה לא פשוט בכלל. אני כן יכולה לומר שבעשר השנים האחרונות השיח סביב הנושא מתחיל להשתנות בציבור הרחב בכלל, ובציבור הדתי והחרדי בפרט. זה תהליך עולמי".

את קושרת את התהליך לתנועת 'Me Too'?

"בהחלט, כשרואים עוד ועוד אנשים בארץ ובעולם שמדברים על פגיעה שחוו בפנים גלויות ובאומץ זה משפיע. ואם לפני עשר שנים אנשים התייחסו לפגיעות מיניות כטאבו שאין לדבר עליו - היום כולם מודעים הרבה יותר לנושא ויש יותר לגיטימיות לנפגע להשמיע את קולו".

שאנה אהרונסון בת ה־32, נשואה ואם לשלושה, נולדה וגדלה בארצות הברית. היא בעלת תואר בפסיכולוגיה. "הרקע שלי הוא טיפולי. כשהגעתי לעמותת 'מגן' נכנסתי לתחום של הפגיעות המיניות. אני גדלתי במשפחה חרדית אמריקאית. בארץ למדתי בבית יעקב. אני מכירה את החברה החרדית מבפנים. זה חלק מהיופי של הארגון שלנו, שהצוות שלנו גדל וחי בתוך הציבור הזה, הוא מבין את השפה, את החששות. רוב האנשים שפונים אלינו היום גדלו בתוך המגזר החרדי או שהם קשורים אליו".

הקושי בשיתוף על פגיעה מינית, מסבירה אהרונסון, הוא עצום ובמיוחד בחברה הדתית. "פגיעה מינית בילד היא דבר קשה בכל חברה. גם להורה חילוני קשה מאוד לשמוע שהילד שלו נפגע, זו רעידת אדמה, אבל יש כמה דברים שקשים אפילו יותר בחברה החרדית ובמיוחד בקהילות היותר סגורות שבה. בחברה החרדית יש אנשים שלא משתפים פעולה עם רשויות החוק ומעדיפים לסגור את זה בשקט עם הרב או עם משמרת הצניעות ולא לדווח לרווחה או לא לפנות למשטרה. בשנים האחרונות יש שינוי בשטח. אנחנו מקבלים פניות של נפגעים או רבנים ומחנכים שמעוניינים להתייעץ וגם מתוך הקהילות הכי סגורות. ממש אתמול דיברתי עם שני אנשים שונים ששיתפו בפגיעה שחוו כילדים. הם הגיעו אלינו להתייעץ אבל אמרו שהם מעדיפים לא להגיע למשטרה. בשני המקרים האדם הפוגע עדיין ממשיך לעבוד עם ילדים. הסברתי להם שזה בידיים שלהם להחליט אם הם פותחים את הסיפור שלהם ומדברים. התפקיד שלנו הוא לעזור להם, לתמוך בהם, ורק כשהם מוכנים ובשלים להגשת תלונה ללוות אותם בתהליך. הסברתי להם למה לדעתי חשוב שיגישו תלונה. אחד מהם באמת נתן מיד את הסכמתו והשני ביקש עוד כמה ימים לחשוב על זה", היא מספרת. "אני יכולה להגיד שיש אנשים שחושבים שמה שמניע את הנפגע זה לעשות שיימינג לפוגע, אבל הנפגעים שאני פוגשת יוצאים החוצה כדי להגן על הסביבה. הם לא רוצים שעוד ילד אחד יעבור את מה שהם עברו".

החשש מהמחיר החברתי הכרוך בחשיפת פגיעה מינית של קרוב משפחה, מסבירה אהרונסון, מונע מרבים בציבור החרדי והדתי לפנות לקבלת עזרה. "עדיין יש הורים שחוששים שזה יפגע בשידוכים של הילדים שלהם. פנו אליי הורים שאמרו לי: הילד שלנו נפגע, הוא אומלל, אבל אנחנו חוששים שזה יהיה כתם עליו ועל האחים שלו לכל החיים. אנחנו בהחלט מודעים לחשש הזה, אבל אני אומרת להורים שאם הם אנשים מאמינים שיאמינו גם שהקב"ה ידאג להם לשידוך טוב. הילד בשלב הזה צריך טיפול. אתם חוששים להיות סוג ב' עם כתם על המשפחה? אני חושבת שהורה צריך להאמין שהוא עושה את הדבר הנכון למען בריאותו הנפשית של הילד והקב"ה כבר ידאג לו. יש הורים שחושבים שאם הם יתעלמו או לא ידברו על זה יהיה יותר טוב לילד שלהם, ומה קורה בסוף? הילד גדל, מתחתן אחרי שלא עבר שום תהליך טיפולי ואז פתאום הכול מתפרץ, בזוגיות, בעבודה ומה לא. זה חשוב כל כך להעניק לילד טיפול וריפוי והחלמה נפשית".

בעקבות פרשת משי־זהב – עלייה בפניות

למרות הקשיים המובנים בחברה החרדית, אהרונסון מזהה לאורך השנים עלייה ניכרת במספר הפניות לעמותה של נפגעי פגיעות מיניות. "אם לפני שמונה שנים פנו אלינו רק נפגעים ספורים בכל חודש והגישו תלונה רק מקרים בודדים מדי שנה, היום אנחנו מקבלים בכל חודש לפחות 40 תיקים חדשים של נפגעים שצריכים עזרה וליווי. גם מספר התלונות שהנפגעים מגישים למשטרה עלה באופן משמעותי", היא אומרת. העלייה החדה ביותר התחוללה בעקבות פרשת משי־זהב. "כבר שנים הגיעו אלינו כל מיני שמועות על יהודה משי־זהב אבל לא היו נפגעים שהיו מוכנים לדבר על זה. לפני כמה חודשים צביקי פליישמן, מנהל החקירות בארגון שלנו, עזר לכתבי 'הארץ' עם התחקיר בעניינו וגילינו תמונה קשה ביותר".

בניסיון להגיע אל הנפגעים, מספרת אהרונסון, הם שוחחו עם אנשים מהמעגלים הקרובים של משי־זהב. "התחלנו לדבר עם אנשים בקהילה, לשאול ולהתעניין, ואחד הדברים המטורפים ששמענו שוב ושוב היה: כן, אנחנו יודעים. זה לא הפתיע אף אחד. אני הכרתי מישהו שידעתי שיש לו קשרים בקהילה של משי־זהב והוא דיבר עם אחותו וזה התגלגל וככה הגענו לשמות של שני נפגעים. הם הסכימו לדבר כי הם כבר היו בשלב בחיים שהם הרגישו שזה חייב לצאת החוצה. מהר מאוד הבנו שזה סיפור הרבה יותר גדול אפילו ממה שחשבנו. כשמדובר בדמות כל כך דומיננטית ובעלת מעמד אנשים חוששים להתלונן. לפעמים יש נפגעים שרוצים לדבר וההבנה שהם לא היחידים בסיפור הזה מעניקה להם כוח, במיוחד כשמדובר באדם מוכר וחזק כמו משי־זהב. אחרי שהפרסום עליו יצא הגיעו אלינו הרבה נפגעים ונפגעות ושיתפו בפגיעות כי הם הבינו פתאום שהם לא לבד. אי אפשר לתאר כמה מפחיד זה בשביל הנפגע לעמוד כאדם יחיד מול פוגע. אבל כשהם מבינים שזו קבוצה שלמה של נפגעים ויש ארגונים שתומכים בהם זה נותן להם טיפה יותר חוסן לפתוח את הלב", היא מסבירה.

"אחרי שהתחקיר בעיתון 'הארץ' יצא הגיעו אלינו תוך שבוע עוד חמישה מקרים קשים של נפגעים וגם היום מגיעים אלינו עוד ועוד נפגעים. חשוב לי לציין שהקורבנות ברובם בכלל לא מכירים זה את זה. היו אנשים שטענו שזו קונספירציה שלנו ושהם בדו את הפגיעה אבל זה כל כך מופרך וממש שקרי", היא אומרת בנחרצות. "כל קורבן והסיפור האישי שלו".

את הניסיון של משי־זהב לשים קץ לחייו קיבלה אהרונסון בתדהמה. "התחושה הייתה מאוד קשה בגלל שחשבתי מיד על הנפגעים ועל האצבע המאשימה שתופנה כלפיהם. והם כבר הרגישו מספיק זמן אשמים והמעשה שלו הוא בשום אופן לא האשמה שלהם. הוא החליט שככה הוא רוצה להתמודד עם המצב וזה אך ורק שלו ובגלל המעשים שלו. לצערי זה עדיין קשה מאוד לכולנו", היא נאנחת ומבקשת להוסיף: "חשוב לי לומר בתור אשת מקצוע, שכאשר מדברים על התאבדות בתקשורת ומתארים בהרחבה בדיוק מה הוא עשה ואיך הוא עשה זה מאוד בעייתי ומסוכן כי זה עלול להוות טריגר לאנשים שמתמודדים בחיים. המחקרים מלמדים שאחרי ששומעים על אדם מוכר שניסה להתאבד עולים באופן משמעותי מספר הניסיונות האובדניים של אנשים במצב נפשי ירוד. זה טריגר מאוד מפחיד".

את חושבת שהחברה החרדית והדתית עוברות מהפכה ביחסן לפגיעות מיניות?

"לגמרי. אני רואה היום שאנחנו מקבלים יותר ויותר פניות מקהילות הכי סגורות, מהציבור החסידי והליטאי, גם רבנים או מנהלים של חיידרים מתייעצים איתנו. אם בהתחלה פנו אלינו יותר אנשים שיצאו מהקהילות החרדיות, שחזרו בשאלה או מהציבור היותר לייטי, כיום אנחנו מקבלים פניות לסיוע מלב ליבו של הציבור החרדי. זה שינוי חשוב. אנחנו רוצים שאנשים לא ימנעו מלדבר, שיכירו בסכנה הזאת שקיימת בכל מגזר ואם חלילה הם נפגעו אז שלא ישתקו ויבקשו עזרה. אנחנו כאן בשבילם".

יעקב סלע, דובר ארגון 'מגן', פונה להורים בבקשה לשים דגש על הכנה והגנת ילדיהם מפני פגיעה מינית על ידי הענקת כלים ויצירת שיח בריא ופתוח עמם: "העיקר זה לשמור על ערוץ פתוח עם הילדים, לדבר איתם ולהגביר אצלם את המודעות לסכנות. פעמים רבות בחברה החרדית והדתית בכלל לא מדברים על האפשרות שיבוא מישהו וייגע בהם. אנשים צריכים להבין שאם הם רוצים לשמור על הילדים שלהם הם נדרשים לשוחח איתם ולהסביר להם איך אפשר להישמר. כחלק מהדרכת הורים אנחנו מעבירים סדנאות בנושא, כי אנחנו מבינים את החשיבות שבהגברת המודעות ונתינת הכלים להורים. ההורים חייבים להיות קשובים לילד, לפקוח עיניים ולשים לב לנעשה איתו. אם יש שינויים משמעותיים בהתנהגות הילד, אסור להורה להרפות עד שהוא יהיה בטוח במאת האחוזים שילדו לא עבר פגיעה חלילה".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו