כתב תאגיד השידור ''כאן'' רובי המרשלג היה במירון בליל ל''ג בעומר, והרגיש שההילולה השנה עשויה להסתיים בטרגדיה.
''הרחבה למטה התמלאה בהמון. הדוחק נראה מלמעלה בלתי נתפס", כתב המרשלג, "האדמו"ר השתהה. מתחתיי נמתח מסדרון צר, בין שתי גדרות רשת, שהוביל אל המרפסת מולי, שבה ניצבו האח"מים.
"זה אמור היה להיות מעבר בטוח, שחצץ בין שני מתחמים. בכל אחד מהם הצטופפו מאות גברים וילדים שביקשו להתקרב ככל שניתן אל האדמו"ר שבעוד כמה רגעים ייתן את המופע השנתי. לפתע, הגדרות שיצרו את אותו מעבר מאובטח, החלו לנוע מצד לצד.
"נחשול של חסידים החל לדחוף ובעיקר להידחף, לעבר המתחם המזרחי, הקרוב יותר אל מתחם ההדלקה. זה מסוג הרגעים שאתה מבין שמשהו יוצא משליטה. אף אחד לא אשם, אף אחד לא מוביל את המהלך, כמו גל בים, לאינרציה האנושית יש חוקים משלה. הדבר משול לעמידה בפקק תנועה, שבו כל אחד רואה את המבט המצומצם שלו. אף אחד לא באמת יודע איפה הוא מתחיל, מסתיים, וכל אחד מאשים את האחר''.
הדחיפות ברחבה שתחתיו הפכו לאלימות מרגע לרגע. "הסדרן שניצב שם בודד, נס על נפשו, ללא סיכוי לבלום את ההמון שאיים למחוץ אותו על הגדר... הטקס המשיך, הדחיפות מתחתיי הלכו והתגברו. בתוך הלהט, הגדרות הופלו, ושני המתחמים ברחבה שמתחתיי, הפכו למתחם אחד ענק וצפוף. אלפים התגודדו שם, תוך כדי שהם רומסים איש את רעהו, כועסים, מכים, משולהבים ברצון להתקרב ככל שניתן אל מוקד העניינים, מוקד האש''.
בשעה 20:33, המרשלג שלח הודעות ווטסאפ לאשתו: 'הכל קרס. אסון בפתח'. "באותה השנייה ממש, כאשר פורצת שירה אדירה, והאנרגיות מטפסות עד לפסגת ההר, הגדר שמפרידה ביני לבין האלפים שמאחורי מתחילה לנוע הלוך ושוב. בתמימות אני מנסה לדחוף את הגדרות עם הרגל לכיוון ההמון. כשאני מישיר מבט ומבחין באלפים שמתגודדים שם, אני מבין שאם הגדר תקרוס עליי, ועל צוות הצילום, נימעך תחתיה בלי אפשרות להיחלץ.
''האפשרות היחידה היתה לקפוץ מגובה שני מטרים אל הרחבה העמוסה לעייפה מתחתינו. זו היתה הפעם הראשונה לאחר שנים של סיקור ההילולה שבה חששתי לחיי. צעקתי ליובל הצלם 'עוזבים עכשיו"'. רצנו לאורך 20 מטרים לקצה המסדרון הצר שבו היינו לכודים בין שתי הגדרות, וקפצנו לצד השני, לעבר מתחם ההגברה. כתבתי הודעה בקבוצה של החדשות, שאנחנו בסכנה, ושאנחנו עוזבים את המקום''.
"...כעבור דקות ארוכות, יצאנו מהדוחק. אנחנו עוצרים בצד לדווח למהדורת הלילה. 'גדרות נפרצו, דוחק, עומס וסכנת חיים', אלה המילים שעליהן חזרתי שוב ושוב, ארבע שעות לפני שהוכרז אירוע רב נפגעים במירון. כמה אני שונא את הקלישאה 'הכתובת היתה על הקיר'. כמה אני שונא את המשפט 'אמרתי לכם'".