קינת יונתן

יונתן חברינו היקר, כולך היית עדינות וטוהר פנים. לב גדול ושקט פנימי, ששידרו עוצמות גדולות. ברל'ה קרומבי ספד לחברו יונתן חברוני שנספה באסון במירון.

ברל'ה קרומבי , כ' באייר תשפ"א

קינת יונתן-ערוץ 7
יהונתן חברוני ז"ל
צילום: באדיבות המשפחה

כל השבת רק חשבתי עליך יונתן. ותמונה אחת שלא מרפה ממני, עומד בדקות האחרונות של חייך יחד עם קהל האלפים, לבוש בחולצה לבנה וכיפת שבת לבנה לראשך, על גבך התיק עם הטלית והתפילין ונהרה של אושר על פניך.

בטח שמחת יונתן, שתפסת מקום בשורות המדרגות הראשונות, רואה את כל ההדלקה, מוכן להיכנס להרחבת הריקודים עם תום ההדלקה ולהצטרף לשמחה הגדולה. בטח התנועעת בדביקות בניגון הארבע בבות ואחר כך בשירת "אני מאמין", ברגעים האחרונים לחייך. בדיוק כמו שאהבת, בלב פתוח וטהור.

בלטת בנוף החסידי של רבבות חסידי תולדות אהרן, אבל בטח הרגשת טבעי לגמרי להסתופף שם עימם. דווקא אותך רואים טוב מכולם בצילומי המסך מהשידור החי. האור שלך האיר גם אז.

יונתן חברנו היקר, כולך היית עדינות וטוהר פנים. לב גדול ושקט פנימי, ששידרו עוצמות גדולות. אני משחזר את הפעם האחרונה שנפגשנו, לפני מספר שבועות בליל חמישי, אחרי תפילת ערבית בבית המדרש. חיבוק קצר, שלום שלום ועוד מפגש קצר עם האור הגדול שלך. והיום צביטה בלב שלא מספיק הכרנו, לא מספיק זכיתי לקבל ממך.

זוכר אותך בחגיגות פורים לפני שנתיים בבית המדרש בגבעת שמואל. באמצע הריקודים והשמחה ראיתי אותך ניגש לארון הקודש חופן את פניך בתוך הפרוכות ופורץ בבית, שופך את ליבך הטהור בתפילה זכה, מסלסל תוך כדי בפיאותיך הגדולות. זו תמונה שאיני יכול לשכוח. חיבור של שמחה, תפילה ולב מבקש.

יומיים מורטי עצבים חלפו על כל החברים והמכרים והלב עדיין מסרב להאמין. זה התחיל בשעות של דאגה ותפילות, תחנונים ותקוות שאולי אולי בכל זאת יקרה הנס... אבל ככל שחלפו השעות וצוהרי יום שישי הגיעו, חשש כבד השתלט על הלב. ואז בבת אחת הבשורה הקשה. ועדיין הלב מסרב להאמין. הלב בוכה ובוכה.

ליבי ליבי עליך אחינו יונתן. נוח בשלום ותהיה מליץ יושר בעדנו לפני יושב מרומים.