כשנבחר ציבור טועה,
הציבור גומל לו בקלפי ועוזב אותו.
כשרב טועה,
הציבור גומל לו בקיום המצוות ועוזב את התורה.
*
המשנה באבות מלמדת אותנו,
"חכמים היזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות"
אני הקטן מפרש שאין הכוונה לגלות של החכמים, אלא כשהחכמים לא נזהרים בדבריהם הם חבים בגלות של הציבור, הריחוק שלו מעולם התורה.
הקרע הראשון בין הציבור לרבנים היה בהסכם אוסלו,
כאשר הרב עובדיה יוסף פסק שיש לאפשר להסכם לעבור בכנסת בגלל פיקוח נפש. את המתים אנו סופרים עד היום.
הקרע השני בין הציבור לרבנים היה בהתנתקות, כאשר רבנים מהציונות הדתית, רבני הווסטים הצהובים, היו שותפים פעילים לדיכוי המחאה בשם ערכים מסויימים.
*
רבנים יקרים,
תפקידכם הוא להתוות את הדרך, ליצוק את הערכים.
לגדר את גבולות המוסר והאידיאולוגיה אך לא להתערב בטקטיקה ובהחלטות הנקודתיות.
את היישום יש להשאיר לאנשי המקצוע,
פוליטיקאי זה מקצוע.
כפי שבתרומת איברים אתם מתווים את הערך אך אינכם אומרים לרופא האם לקבל תורם שלפי הבדיקות יש סיכון בתרומתו,
כך גם בפוליטיקה, אל תורו לנבחרי הציבור איך לפעול בהצבעה נקודתית.
זכותו של נבחר הציבור להחליט כך או אחרת, אנחנו הציבור נשפוט אותו בקלפי לפי התוצאה.
אך אם החלטתו תבוא כ'הוראה' מהרבנים,
לא נשפוט אתכם בקלפי, נשפוט כל יום ויום את התורה שאתם מיצגים.
חשוב להבהיר,
הדברים לא נכתבים מתוך חוסר הערכה לרבנים אלא להיפך, מתוך הערכה עצומה וכתלמיד העומד בפני רבו וזועק, כאשר רואה את הרב עומד לעשות טעות איומה שתגרום לו עצמו, להיות פחות תלמיד.