ילדיו של דוד קרויס
ילדיו של דוד קרויסצילום: ועד הרבנים

מאות מנחמים פוקדים את בתי האבלים של הרוגי מירון וסיפורים מצמררים מתחילים לצוף בימי השבעה. אחד מהם הוא המשפט המצמרר שהורה הרב קרויס לילדיו בטרם נספה באסון: "חכו לי עד שאחזור"

משפחת קרויס המתגוררת בירושלים עלתה עם שלושת ילדיה הגדולים למירון בליל ההילולא, כשהגיעו להר הם נפרדו וזו היתה ברכת השלום האחרונה שקבלה סערי מבעלה.

האם פנתה לעזרת נשים והילדים הגדולים נצמדו לאבא, כשראה את העומס חשש להיכנס יחד אתם וחיפש מקום בטוח: "אתם תחכו לי פה רק לשתי דקות, תשתדלו לא לזוז כדי שאדע למצוא אתכם חזרה" הוא שם אותם בנקודת תצפית גבוהה שלא יאבדו בין ההמון ונכנס להתפלל אצל רשב"י.

פתאום הם רואים קטסטרופה, אנשים נופלים כמו בדומינו, צעקות ודם. הם מבוהלים עד מוות, רוצים לברוח אבל נשארים מאובנים למקום: "אבא אמר שלא נזוז ואם נברח איך ימצא אותנו אחר כך?"

עוברת שעה של נצח בה נחשפו עיניהם התמימות לטרגדיה הנוראה.

לתמיכה בילדים לחצו כאן>>>

בניו של קרויס קוראים קדיש בהלוויתו
בניו של קרויס קוראים קדיש בהלוויתוצילום: ועד הרבנים

האם שפונתה על ידי כוחות השיטור מההר ניסתה ליצור קשר עם בעלה ללא הצלחה, לאחר שעות מורטות עצבים התקשר אליה מספר לא מוכר, על הקו היה פרמדיק מותש: "גברת קרויס, יש פה 3 ילדים שממתינים במתחם הציון, הם לא רוצים לזוז כי הם מחכים שאבא יחזור, בואי לאסוף אותם בבקשה"

המחזה שראתה סערי לא ישכח מזיכרונה לעולם, על ההר ישבו שלושה ילדים חיוורים, שותקים בהלם, מותשים מההמתנה הארוכה. האזור מסביב כבר היה ריק.

היא אספה אותם אל חיקה ופנתה בצעדים כושלים לאוהל של זק"א שם התבשרה כי בעלה ככל הנראה אינו בין החיים.

כעת, היא פונה מכיסא האבלים כשהדאגה העצומה מונעת ממנה לעכל את האבל: "קוראים לי סערי ואני אמא לתשעה ילדים, יצאתי עם בעלי למירון לשמוח ביום ההילולא וחזרתי הביתה לבד לילדים יתומים. אני לא קולטת את זה, אני אלמנה בת 35. יש לי 3 ילדים שהם בחינוך מיוחד וצריכים הרבה תמיכה רגשית, היה להם אבא מאוד חם שנתן להם המון אהבה, אני מתחננת תעזרו לי שאני לא אקרוס, שאני אוכל להמשיך להיות אמא לילדים, שיצליחו לגדול שמחים למרות האסון."

לתרומה לחצו כאן >>>