הרבנית מלכה בינה
הרבנית מלכה בינה צילום: מתן

אות יקירת ירושלים יוענק מחר (חמישי) לרבנית מלכה בינה, מייסדת 'מתן - מכון תורני לנשים', על פועלה רב השנים בתחום לימוד תורה לנשים. לקראת קבלת האות שוחחנו איתה על התמורות שחלו בעולם לימוד התורה לנשים ובעולם התורה בכלל.

בתחילת השיחה עמה שבנו לראשית הדרך, למוקשים התודעתיים שעמדו בפניה כשהחלה את מהפכת לימוד הגמרא לנשים. "לפני כ-35 שנה התחלנו את הלימוד. זה היה עוד לפני 'מתן', ונשים רצו כלים ללימוד גמרא. לא היה שיעור מוסדר לכך. היו לימודי תנ"ך, אבל כשהתחלנו את בית המדרש לגמרא עשינו שלב נוסף".

בדבריה מציינת הרבנית בינה כי תודעת בית המדרש לא ראתה בלימוד גמרא לנשים מהלך מקובל מאחר והדברים לא הופיעו בפוסקים המובילים, ואף להיפך, "נכתב על נשים שהן קלות דעת וכו'. חשבו שאין צורך ללמד נשים כי אולי הן לא מסוגלות. נכתב שכל מלמד בתו תורה כאילו מלמד תפלות וכו'. התפיסה הייתה שרק נשים שרוצות ללמוד ילמדו, עד שהגיע הרש"ר הירש ואחר כך החפץ חיים וגדולי ספרד שפתחו את הדלתות לכולם, אבל הגבילו ואמרו שבעיקר ילמדו תנ"ך, פרשנות לחומש, מדרש וכו' אבל לא גמרא".

"כך היה הרבה שנים, אבל נשים התפתחו בלימוד וגילו מסוגלות גם בתחומים אחרים כשהגיעו לתארים אקדמאיים ואחרים", מזכירה הרבנית בינה ורואה בהישגים האקדמאיים של נשים גורם משמעותי בשינוי גישתם של רבנים שבחרו לפתוח את דלתות הלימוד בפני נשים. "דיברתי עם הרב שלמה זלמן אויערבך, הרב ליכטנשטיין ואחרים שעודדו. זה היה חשוב לי כדי שנשים יהיו חלק אינטגראלי מהתמונה".

בדבריה מדגישה הרבנית בינה: "לא הלכתי לגייס תלמידות בגאולה ומאה שערים. אני לא טיפוס מרדני. רצינו לפתוח דלתות למי שהיה חשוב לה ולמי שהרגישה שזה חשוב להתפתחות שלה ביהדות ורצתה להרגיש שייכות לענפי היהדות השונים". על כך אנחנו שואלים אם ברבות השנים הצטרפו למהפכה גם נשים מהמגזר החרדי והיא משיבה כי קיים טפטוף אך לא בהיקפים משמעותיים. "יש לנו שתי תלמידות רציניות, אחת מהעולם החרדי ואחת מהעולם של חב"ד. הן לומדות בתכנית ההלכה אחרי לימוד גמרא".

ובכל זאת, כיצד היא ורבניות אחרות מתמודדות עם משפטים לא פשוטים כמו לימוד התפלות והגדרת נשים כקלות דעת? "האמירה של קלות דעת הייתה לפחות לפני אלף וחמש מאות שנה. יש גם הסברים שקלות דעת זה בטבע ולא בשכל. ברמב"ם כתוב שאישה שרוצה וראויה יכולה ללמוד בעצמה, כלומר שהדבר אפשרי לנשים שמתאים להן ללמוד".

לדבריה "הציבור הדתי לאומי ברובו רוצה בלימוד כזה. הרגשתי את הצורך בלימוד בצוותא ולא במחבוא. הבוגרות של 'מתן' כבר מובילות כמה וכמה בתי מדרש ברחבי הארץ", היא מציינת.

עוד שאלנו אם קיים הבדל בין הגישה הנשית לזו הגברית בלימוד הגמרא, ועל כך היא משיבה שבסופו של יום ההלכה היא הלכה, כלשונה. "יתכן שיש סברה כלשהי שאולי אישה תכניס לדיון בה גישה אינטואיטיבית פסיכולוגית או חברתית יותר מאשר הגישה הגברית שהייתה הולכת יותר לכיוון הדיוק החוקתי, אבל המבט של הגברים צריך גם הוא מבט חברתי והמבט הנשי צריך דיוק הלכתי".

כשהיא נשאלת אם היא רואה בעתיד השתלבות של לומדות בית המדרש גם בעולם הפסיקה והדיינות, מחלקת הרבנית בינה את תשובתה למה שאפשרי תיאורטית ולמה שניתן לשער מציאותית שיקרה. היא מזכירה בדבריה את תקדים דבורה הנביאה כהוכחה לכך שאכן תיתכן פוסקת ודיינית אישה, ואף כזו שהקב"ה בחר בה להנהיג את ישראל שהבינו את גדולתה והגיעו ללמוד ממנה תורה, אך "אני מציאותית, ולכן אני יודעת שהרבנות והעולם החרדי לא אוהבים את זה. וכמי שאינה מרדנית אני לא חותרת למרד ולא יודעת מה יהיה. בעולם החרדי וברבנות הראשית יש תופעות של הקצנה וחבל, כי יש כאן נשים שפועלות לשם שמים ויוכלו לתרום להרמת קרן התורה בעם ישראל, לשמירת המצוות וליראת שמים, אבל הרבנים לא מנצלים את הכוחות הללו מספיק".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו