פסק הלכה: מי מניצולי מירון מברך הגומל?

מי מהניצולים באסון הנורא חייב לברך הגומל? האם קטנים ונערים חייבים לברך? ומה מברך השומע על האסון? תשובות הרב בן ציון קוק

ערוץ 7 , כ"ב באייר תשפ"א

פסק הלכה: מי מניצולי מירון מברך הגומל?-ערוץ 7
הרב בן ציון קוק
צילום: אריאל דביר

בית הוראה הכללי ירושלים מפרסם תשובות שנמסרו לשואלים בימים האחרונים בעקבות האסון במירון ע"י הפוסק הרב בן ציון הכהן קוק, ראש בית הוראה הכללי ירושלים ורב מרכז פתח תקוה.

חיוב ברכת הגומל לניצולים

שאלה: מי מהניצולים באסון הנורא חייב לברך הגומל.

תשובה: חסדי ה' כי לא תמנו שבתוך הצער והיגון באובדן הנורא, רבים ניצלו. ולצד חובת הכרת הטוב לקב"ה, יש לזכור כללים ברורים לחיוב ברכת 'הגומל', ויזהר מלברך סתם, וחלילה ייכשל בברכה לבטלה, וככל הלכות ברכות אף בזה נאמר ספק ברכות להקל.

חובת ברכת הגומל – רק על מי שהיה ב'סכנה' וניצול הימנה! אכן ודאי שלא כל מי שהיה במנוסה הגדולה בהר מירון באותה העת, ואף מי שהיה באותו מקום ממש רגע אחד קודם, אין לו לברך, שהרי לא היה בסכנה, אלא ניצול מלהיכנס לסכנה. ואף אם נפל אך רק נשרט וכיו"ב ולא נכנס לסכנה, עדיין אינו בגדר סכנה בכדי שיברך.

קטנים ונערים בברכת הגומל

שאלה: האם קטנים ונערים מברכים הגומל.

תשובה: קטן מתחת לגיל בר מצוה – אינו מברך, מפני שאינו חייב במצוות, ולא יכול לברך הגומל "לחייבים". וראוי לבן (או לאביו) לקבל קבלה טובה להתחזק בה כהודאה על הנס.

נער בגילאי 13-20 – יש דעות (הובא בפרי מגדים אשל אברהם ריט) שעד גיל עשרים שלא נענש בענשי שמים, לא יברך, אך מאחר ולא ברור המנהג בזה יברכו מגיל י"ג עד כ', ורק כשיש צירוף לפטור יוסיפו דעה זו ולא יברך (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב – ברכות תרלט-מ).

ברכת דיין האמת על שמועות רעות

שאלה: האם האסון הגדול הוא בגדר 'שמועות הרעות' שכל מי ששמע צריך לברך 'דיין האמת' בשם ומלכות.

תשובה: בוודאי אסון זה הוא בגדר 'שמועות הרעות' שנפסק בשלחן ערוך (רכב, ב) שמברך בשמיעתן דיין האמת. אך החיוב תלוי במידת הצער שיש לשומע - אם בשעה שמקבל את הבשורה נאנח מצער וממשיך בעסקיו, או שמתאונן ומיצר כפטירת קרוביו רח"ל. וכדברי המשנה ברורה (רכג, ח) שמברך על פטירת תלמיד חכם שאינו קרובו מדין שמועות הרעות, רק אם הוא "מתאונן ומתמרמר" עם קבלת השמועה.

עדיף לברך כמה שיותר סמוך לשמיעה כיון שעדיין לבו חם בקרבו על הצער, אך גם אם לא בירך מיד, יכול לברך כל עוד חש "מתאונן ומתמרמר".

אמנם יש על מי לסמוך לברך ברכה זו, אך קשה לאמוד מהי ההגדרה בזה שמצטער ומתמרמר עד חיוב הברכה, וכבר הביא המשנה ברורה (רכב, א) מהפרי מגדים והמור וקציעה "וכמדמה שהיום ממעטים בברכות אלו". ולא נהוג לברך ברכה זו מלבד על קרובים שמתו ר"ל וכפי שהשיב הלק"ט (ב, ח) על הנופל למשכב (מחלה סופנית) מהו שיברך דיין האמת, והשיב שיש לו לברך בשם ומלכות ככל מה שהוא מצטער עליו אך מסיים "אבל לא ראיתי נוהגין כן" ומבאר משום שברכה זו רשות כדאיתא בשו"ע (רכג, א בהג"ה) ולאו דווקא שהחיינו אלא כל מיני שבח במשמע.

הספדים ל' יום קודם הרגל

שאלה: האם מותר לערוך הספדים ברוב עם, למרות שאנו נמצאים תוך ל' יום קודם חג השבועות.

תשובה: איסור הספד בשלושים יום קודם הרגל רק "על המת שמת לו לפני שלשים יום קודם הרגל" (אורח חיים תקמז, ג), אך על אלו שנפטרו בתוך ל' יום מותר לערוך הספדים המעוררים לבכי. ואומנם גם על אלו שנפטרו קודם שלושים יום לפני החג, אם עושים בתורת 'עצרת התעוררות' ולא כהספד – יש מקום להקל (ציוני הלכה – אבלות קב).

דיבורי צער בשבת

שאלה: האם מותר לדבר בשבת קודש על האסון הנורא.

תשובה: כתב השלחן ערוך (שז, א) "בני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול". ומבואר שאם המספר לא מתענג מסיפורי החדשות, אלא רק השומע מתענג כיון שהם חדשים לו, אסור לספר. אכן בעיקר היתר זה של סיפורי חדשות כתב המשנה ברורה (שם ד-ה) "מכל מקום יזהר מלהמשיך הרבה בזה... והמדבר בזה אינה משנת חסידים היא, והנשמר מלדבר דיבורי חל קדוש יאמר לו".

כל ההיתר רק בסיפורי חדשות וכיו"ב שלא מצטער מהם, אך אם נגרם לו מחמתן צער, כתב המשנה ברורה (שם ג) "אסור לספר בשבת איזה דבר שמצטער בו". ואף אם גורם רק לנדנוד דאגה כתב רבינו יונה (הובא בבית יוסף שו, ח) "אם יש לו מתוך ההרהור (בדברים המותרים) טרדת לב או נדנוד דאגה, אסור". ואין כוונתו לחלק ולאסור רק 'דאגה' על העתיד לבין 'צער' על העבר, אלא הכל בכלל האיסור. אמנם אם הסיפור גורם לפרוק מליבו ולסלק צערו מותר (רמ"א רפח, ב). ולכן יש להתנזר מכל דיבור ואף מחשבה הגורמים לצער בשבת, ויבחן בנפשו פנימה האם הדיבורים על כך גורמים לו בשב"ק חיזוק וקרבת ה' או חלילה צער.